אביגדור אפטוביצר

אפטוביצר נולד בטרנופול שבגליציה המזרחית (אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית) בכ"ג באדר ה'תרל"א לר' משה אהרן קסנר ולצירל. אביו, שסבל מבריאות לקויה, היה ראש ישיבה קטנה שהתפרנס בדוחק רב. בשל כך סייע לו בנו אביגדור בהוראת התלמידים החל מגיל שבע. המשפחה השתייכה לחסידות צ'ורטקוב ונסעה מפעם לפעם גם לאדמו"ר מהוסיאטין.

בהיותו בהוסיאטין השפיע עליו משכיל בן הוסיאטין ללמוד מדעים, ובהדרגה חדל לנסוע לאדמו"ר. החסידים ביקשו בתגובה לכך שיימסר לצבא, והוא אכן שירת בו. בשנת ה'תרנ"ו נסע לצ'רנוביץ שם קיבל תעודת בגרות. לפרנסתו עסק בהוראת מתמטיקה. בשנת ה'תרנ"ט נסמך להוראה והתארס עם חכמה מלכה דורנבוים.

אחרי אירוסיו נסע לווינה לשם לימודים באוניברסיטה ובבית המדרש לרבנים שהיו שם ונעשה למזכירו האישי של אברהם אפשטיין. בשנת ה'תרס"ט, בהמלצתו של דוד צבי מילר התמנה למרצה בבית המדרש לרבנים במקום מאיר איש שלום שנפטר. שלמה זלמן שכטר הזמינו בשנת ה'תרע"ח לארצות הברית, אך אפטוביצר דחה את ההצעה. צבי פרץ חיות מינה אותו כמורה בבית המדרש למורים שהקים. אפטוביצר שימש כפרופסור לתלמוד, תנ"ך, מדרש ופילוסופיה דתית.

בשנת ה'תרפ"ד הוזמן לתפקיד אקדמי בירושלים, אך עקב מחלת אשתו נאלץ לדחות את ההזמנה. בשנת ה'תרצ"ח, לאחר פטירת אשתו, עלה לארץ ישראל, אך אז כבר לא הייתה משרה פנויה עבורו. בישראל עסק בהכנת כתביו לדפוס. נפטר בכ"ו בכסלו ה'תש"ג, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. בצוואתו הורה שלא לכתוב על מצבתו אלא שההדיר את הראבי"ה, ושישרפו את כתביו שלא הודפסו. כל חייו סבל ממחלות וקוצר ראייה, ובשנותיו האחרונות התעוור.

אפטוביצר היה שומר מצוות והשתייך לתנועת המזרחי. את הרצאותיו בווינה היה מעביר בעברית.

אפטוביצר היה איש אשכולות וידיעותיו הקיפו תחומי ידע שונים במדעי היהדות כמו פרשנות התלמוד והתנ"ך, ספרות ההלכה, בעיקר בתקופת הגאונים והראשונים, ספרות האגדה, המשפט העברי, והיסטוריה של עם ישראל.

חיבורו החשוב ביותר הוא ההדרת חיבורו של הראבי"ה בתוספת מבוא מקיף והערות רבות.^[1] הכרכים הראשונים של הספר יצאו לאור בהוצאת חברת מקיצי נרדמים בברלין שנת ה'תרע"ג ובירושלים שנת ה'תרצ"ה, כרך הוספות ותיקונים בשנת ה'תרצ"ו וכרך המבוא בשנת ה'תרצ"ח. בהשתדלותו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג יצאה הסדרה לאור מחדש על ידי מכון הרי פישל לדרישת התלמוד, כאשר חלק מהסדרה הוהדר על-פי כתבי יד על ידי הרבנים אליהו יצחק פריסמן ושאר ישוב כהן.

כמו כן חיבר ספר מקיף בספרות המדרש והאגדה בשפה הגרמנית שנקרא "מקראות בספרות הרבנית".

בנוסף, חיבר כ-350 מאמרים בשפות שונות והשתתף כמעט בכל הקבצים בחכמת ישראל שראו אור בחייו.

מתלמידיו: חנוך אלבק, שלום שפיגל, שמעון פדרבוש, א"ל מאיר.

במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים שמור ארכיונו^[2], ובו מסמכים אישיים, עבודתו הספרותית והמדעית והתכתבויות.

• ראבי"ה - (ספר ראבי"ה, באתר היברובוקס), הוציאו לאור מכתב יד בתוספת הגהות וביאורים
• מקראות בספרות הרבנית, ירושלים 1941 (בגרמנית)^[3]
• מאמרים לזכרו של צבי פרץ חיות^[4]
• תולדות הראשונים, ברלין תרע"ג
• קין והבל באגדה, תרפ"ב
• המדיניות המפלגתית של תקופת החשמונאים (בגרמנית)^[5]
• מחקרים בספרות הגאונים, ירושלים תש"א

• משה נחום צובל (מ. נ. צ.), "אפטוביצר, אביגדור", האנציקלופדיה העברית (כרך ה, עמ' 185 - 186), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"א.
• מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, כרך א, עמ' 247–251, ובספרות המצוינת שם.
• יעקב זוסמן, אביגדור אפטוביצר: יובל לפטירתו, מדעי היהדות 35 (תשנ"ה) 83–90.
• מיכאל ריגלר, אביגדור אפטוביצר: ביבליוגרפיה, מדעי היהדות 35 (תשנ"ה) 91–102.
• אפרים אלימלך אורבך, אביגדור אפטוביצר: א. דברים ליובלו השבעים (תש"א, 1941); ב. קווים לדמותו (לאחר פטירתו, 1942), מחקרים במדעי היהדות ב (תשנ"ח) 863–866, 867–869.

• אביגדור אפטוביצר, באתר Academia.edu
• מ. אונגרפלד, פרופ' ד"ר אביגדור אפטוֹביצר (ליובל הששים), הצפירה, 17 באפריל 1931
• מ. אונגרפלד, אביגדור אפטוביצר: (ליובל השבעים), דבר, 6 במרץ 1941
• ד"ר בנימין קלאר, פרופיסור אביגדור אפטוביצר: (ליובל השבעים), הצופה, 21 במרץ 1941
• אביגדור אפטוביצר, דבר, 6 בדצמבר 1942 (נקרולוג)
• אביגדור אפטוביצר (אורכב 12.11.2017 בארכיון Wayback Machine), באתר האקדמיה ללשון העברית
• כרטיס הקבר של אביגדור אפטוביצר, באתר הר הזיתים
• אביגדור אפטוביצר (1871-1942), דף שער בספרייה הלאומית

כתביו

• רשימת הפרסומים של אביגדור אפטוביצר, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רשימת המאמרים של אביגדור אפטוביצר באתר רמב"י
• הספרים של אביגדור אפטוביצר, באתר "סימניה"
• אביגדור אפטוביצר, ספר ראבי"ה - כרר המבוא, באתר היברובוקס
• אביגדור אפטוביצר, ‏הערות להלכה במשנה תורה, הארץ, 1935, באתר Academia.edu