גטו סלונים
גטו סלונים (בפולנית: getto w Słonimiu; בבלארוסית: Слонімскае гета; בגרמנית: Ghetto von Slonim) היה גטו שהוקם בשנת 1941 על ידי האס אס בסלונים במערב בלארוס במהלך מלחמת העולם השנייה. העיר נכבשה על ידי הוורמאכט בשלבים הראשונים של מבצע ברברוסה (פלישת 1941 לברית המועצות). הריגתם של יהודים על ידי חוליות ההשמדה הניידות החלה כמעט מיד. לפני 1939 הייתה העיר סלונים חלק מהרפובליקה הפולנית השנייה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | בלארוס  |
| מחוז | סלונים |
| נתונים | |
| קואורדינטות | 53°05′49″N 25°19′29″E / 53.096944444444°N 25.324722222222°E |
 | |
  | |
רקע היסטורי
האזכור הראשון של היהודים בסלונים הוא משנת 1551. הקהילה החלה לפרוח במחצית הראשונה של המאה ה-16. יהודים התמקדו במסחר בעצים ודגנים; חלקם בעסקי מבשלות שיכר, אחרים בתעשיות בניין. בשנים 42–1635 נבנה בית הכנסת הגדול בסלונים, בסגנון הבארוק.[1] בשנת 1766 מנתה הקהילה המקומית 1,154 חברים.[2] חיי התרבות היהודיים שגשגו בחסות משפחת אוגינסקי (אנ') מהאיחוד הפולני-ליטאי. בני משפחה זו בנו את תעלת אוגינסקי בין הניימן והדנייפר.[3] בעקבות חלוקת פולין על ידי רוסיה, פרוסיה ואוסטריה, הפכה סלונים לחלק מהאימפריה הרוסית בשנת 1795. בה גר הרב אברהם ויינברג, מייסד חסידות סלונים. במאה ה-18 פעלו בעיר שבעה בתי כנסת. בשנת 1897 היו באוכלוסיית סלונים 72% יהודים, אך רבים מהצעירים היהודים בעיר היגרו ממנה. לאחר תקומתה של פולין הריבונית בסוף מלחמת העולם הראשונה, ועל פי מפקד פולין ב-1921, היו בעיר 6,917 יהודים. עשר שנים לאחר מכן, האוכלוסייה היהודית גדלה שוב ל־8,605 - 64% מאוכלוסייה של 16,251 תושבים ובה 4,899 קתולים.[4] בסלונים היו 10 בתי ספר יהודיים חדשים, בהם בית הספר התיכון היידי.[2]
פלישת גרמניה לפולין
במהלך הפלישה הנאצית-סובייטית לפולין בספטמבר 1939 נכבשה סלונים על ידי הצבא האדום. בתוך ימים החל הממשל הסובייטי החדש לחסל את מוסדות הדת, התרבות והפוליטיקה היהודיים. הציונים הואשמו בהיותם מהפכנים והותקפו על רקע זה. ה-NKVD טען שהציונות היא תנועה פשיסטית, אנטי-סובייטית, ובאפריל 1940 שלח 1000 יהודים לסיביר בגל של גירושים המוניים. גם חברי ה"בונד" נאסרו וגורשו לגולאג.[5]
במקביל הפכה סלונים ליעד מרכזי לפליטים יהודים-פולנים שניסו להימלט ממערב פולין. מספר הפליטים בסתיו 1939 היה כ-2,000 ושנה לאחר מכן כבר היה 15,216, רובם מובטלים.[6] צאלק פרחודניק, שהגיע באופן זמני לסלונים ב-1939, העיר כי הקומוניסטים היהודים השתתפו בפיזור יחידות צבא פולניות יחד עם הפולשים הסובייטים.[7] עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות במבצע ברברוסה, גדל מספר היהודים בסלונים ל-22 אלף - כ-70% מכלל האוכלוסייה בעיר.
גטו סלונים
הגרמנים נכנסו לעיר ב-24–26 ביוני 1941 תוך כדי הפצצות והפגזות. יהודים לא גורשו בשלב זה, אך צעדים אנטי-יהודיים הוטלו מיד על מנת להבטיח בידודם של היהודים. מאות גברים נאספו והובאו לאצטדיון העירוני שבו הוכו לעיתים עד מוות בחקירות שנמשכו שבוע.[8] זמן קצר לאחר מכן הוקם בעיר יודנראט ובו עשרה חברים. נשיא היודנראט, וולף ברמן, מנהל בנק לשעבר בן 80,[9] נאלץ לגבות כופר של שני מיליון רובל בזהב ולהעבירו לגרמנים. לאחר מכן נרצחו חברי היודנרט. חברים בולטים אחרים בקהילה חששו להצטרף ליודנרט. המועצה החדשה הייתה אחראית על גיוס פועלים יהודים לעבודת כפייה. הוקם שירות הסדר היהודי ובו 30 גברים במדים. ב-12 ביולי 1941 נצטוו יהודי סלונים לענוד מגן דוד על בגדיהם. כל היהודים המתגוררים סביב מרכז העיר פונו לגטו מוקף חוטי תיל ושומרים.[10] הקבוצה השנייה של חברי היודנרט הוצאה להורג ב-14 בנובמבר 1941. לאחר כל ירי לקחו הרוצחים הגרמנים את חפצי הנרצחים. קרון מלא חפצי ערך יהודיים נשלח לגרמניה תחת ליווי מזוין, בעיקר מעילי פרווה וחפצים עשויים מתכות יקרות.[11]
רדיפות נאציות
ההשמדה הגדולה הראשונה של יהודים בסלונים התקיימה ב-17 ביולי 1941, כשהגיעה לעיר יחידת איינזאצקומאנדו 8 בפיקודו של אוטו בדפיש (Badfisch), שהשתייכה לאיינזצגרופה EG-B, עם גדוד משטרה ממינסק.[13] לפני הטבח הוכנו בורות קבורה בפאתי הכפר הסמוך פייטרולוויצ'ה (Pietrolewicze).[14] כ-2,000 יהודים רוכזו בכיכר וכ-1,200 מהם הועלו על משאיות, נשלחו לבורות הירי ונרצחו בירי. משטרת העזר הבלארוסית (שהוקמה ב-7 ביולי 1941) סייעה בזיהוי היהודים מקרב האוכלוסייה.[15] בעלי מלאכה ועובדים קיבלו תעודת זיהוי מיוחדת וניצלו. באוקטובר 1941 הוקם עבורם גטו נפרד. מקצתם קיוו שכישוריהם המקצועיים יצילו אותם ממוות. יהודים נוספים הובאו לגטאות סלונים מהיישובים הסמוכים. במרס 1942 חוסלו יושבי הגטאות המאולתרים באזור. כל האסירים הובלו ברגל לגטו סלונים.[14]
הרצח ההמוני השני של יהודי סלונים בידי איינזצגרופה B התקיים ב-14 בנובמבר 1941.[8] הגטו הוקף ו-9,000 איש נלקחו במשאיות לכפר צ'פיילוב (Czepielów), שבעה ק"מ משם, שם נורו בבורות.[13] מספר אסירים נמלטו לפני הטבח. יחידת עזר בלארוסית סייעה באיסוף היהודים, בגירושם לאתר הטבח ובירי ביהודים. בירי סייעו גם כוחות עזר לטבים וליטאים. לאחר ההרג ההמוני נעשו סריקות אחר יהודים במחבוא. ב-13 בנובמבר 1941 נותרו בגטו 7,000 עובדים מיומנים, כולם בעבודת כפייה. עדויות שכתבו הניצולים מביניהם שמורות בארכיון המכון ההיסטורי היהודי בוורשה .
המרד
.jpg)
בבוקר 29 ביוני 1942 מרדו היהודים כדי להגן על עצמם מרציחות נוספות. המשפחות ירדו אל בונקרים סודיים. מנהרות נחפרו אל מחוץ לגטו.[9] אנשי המחתרת בראשות דוד אפשטיין ירו על החיילים באמצעות כלי נשק ששופצו. לפחות חמישה גרמנים נהרגו ואחרים נפצעו. הנאצים הציתו את הגטו. בית החולים היהודי ובו מטופלים נפגע בידי האס-אס. השמדת הגטו התקיימה בין 29 ביוני ל-15 ביולי 1942. במשך שבועיים נצודו הנמלטים והוסעו במשאיות לשדות ההרג שליד הכפר פייטרולביצה (Pietrolewicze) בידי אנשי אס-אס, אורפו ומשטרת בלארוס. המרד דוכא בסיוע תגבורות לטביות, ליטאיות ואוקראיניות. 8,000- 13,000 יהודים נרצחו בבתיהם או ברחובות ובבורות הירי.[16] גטו סלונים צומצם. ב-31 ביולי 1942 הגיש וילהלם קובה (אנ') להינריך לוזה דו"ח המסכם את פעולת חיסול הגטו ואת "ציד היהודים". לדבריו, כ-55,000 יהודים הושמדו באזור.[13]
פעולת השמדה נוספת נערכה ב-20 באוגוסט 1942,[14][17] במהלכה נאספו ונרצחו כ-700 גברים ו-100 נשים שניקו וקברו את המתים.[18] יהודים רבים נמלטו ליער;[13] 30 איש הקימו קבוצה לוחמת יהודית.[19][13] אחרים נשארו בצד הארי. על פי האנציקלופדיה של השואה, נרצחו 22,000 יהודים בסלונים וסביבותיה.[20]
לאחר חיסול הגטו
ארבעה חודשים לאחר חיסול הגטו, ב-18 בדצמבר 1942, פשטו הכוחות הנאצים על הכנסייה הקתולית ועל מנזר סמוך. הגרמנים השיגו מידע ממשתפי פעולה בלארוסים לגבי פולנים נוצרים שנתנו מחסה ליהודים שהצליחו להימלט.[21] המשפחות היהודיות הסתתרו בעליות גג, באורוות, במחסנים ובחממות.[22] למחרת נתפסו הכומר אדם שטרק ושתי נזירות שעזרו לו להסתיר ילדים יהודים, הועברו לפייטרולביצה שבפאתי סלונים והוצאו להורג על ידי הגרמנים.[23][24] שטרק הוכר לאחר מותו כחסיד אומות העולם. שלושה מהקורבנות הנוצריים הוכתרו על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-13 ביוני 1999 בוורשה בין 108 קדושי מלחמת העולם השנייה.[25][26] שתיים מהנזירות היו נזירות פולניות מסלונים שעזרו ליהודים והוצאו להורג בגבעת גורקי פאנטאלוביצקי ב-19 בדצמבר 1942: אווה נוישקובסקה (פל) ומרתה וולובסקה (פל).[27][28] כמו כן הוכר הכומר אדם שטרק[29] שנהרג יחד עמן. בשנת 2001 היה שטרק הישועי הראשון שזכה בתואר חסיד אומות העולם על ידי מדינת ישראל. הוא הביא לגטו מזון שנרכש בתרומות כספיות. הוא הנפיק תעודות מזויפות שהגנו על פליטים יהודים וקרא לחברי קהילתו לעזור להציל את תושבי הגטו.[30][31]
הצבא האדום הגיע לסלונים באמצע יולי 1944 במהלך מבצע בגרטיון. לאחר מלחמת העולם השנייה נקבעו מחדש גבולותיה של פולין בוועידת יאלטה ב-1945, על פי דרישותיו של סטלין בוועידת טהראן. סלונים שולבה ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית של ברית המועצות. האוכלוסייה הפולנית גורשה ויושבה בכוח בגבולותיה החדשים של פולין עד סוף 1946. הקהילה היהודית שהושמדה לא שבה לעיר. מאז 1991 סלונים היא אחת ממרכזי מחוז גרודנו שברוסיה.[32][33]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- גטו סלונים, באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- מרטין דין (אנ'), סלונים, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1273–1277), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)