גלקסיית אנדרומדה I

לגלקסיה בהירות נראית מדרגה 12.7 והיא התגלתה בשנת 1972, יחד עם גלקסיית אנדרומדה II וגלקסיית אנדרומדה III על ידי סידני ון דר ברג, שחיפש גלקסיות לווייניות של גלקסיית אנדרומדה בתמונות שצולמו על ידי טלסקופ שמידט במצפה הכוכבים פאלומר בשנים 1970‏-1971.^[4]

הגלקסיה נמצאת כ-3.2 מעלות מדרום למרכז גלקסיית אנדרומדה וכ-2.8 מעלות ממערב לכוכב μ (מו) באנדרומדה.
גודלה הזוויתי של הגלקסיה הוא כ-4 דקות קשת שממרחקה שקול לקוטר של כ-2,800 שנות אור. מסתה מוערכת בכ-‎8.7×10⁷‎ מסות שמש, כרבע אלפית ממסת שביל החלב, אך מסת הכוכבים הנראים שבה היא רק כ-‎3.9×10⁶‎ מסות שמש,^[5] ונראה שהיא מורכבת ברובה מחומר אפל שטיבו אינו ידוע. עוצמת ההארה הכוללת שלה היא פי 4.5 מיליון מעוצמת ההארה של השמש והמתכתיות של כוכבי הגלקסיה היא כ-3.5% בלבד מהמתכתיות של השמש,^[3] כך שכוכבי הגלקסיה הם זקנים יחסית לכוכבים של שביל החלב או של גלקסיית אנדרומדה. הגלקסיה מקיפה את מרכזה של גלקסיית אנדרומדה במרחק שנע בין 190,000 שנות אור ובין 240,000 שנות אור בזמן הקפה של 1.6 מיליארד שנים.^[6] בשנת 2000 התגלה צביר כדורי יחיד שמקיף את הגלקסיה. לצביר בהירות מדרגה 21, שממרחקו שקול לעוצמת הארה של בערך פי 2,000 מעוצמת ההארה של השמש, ורדיוס זוויתי של כ-3 שניות קשת שממרחקו שקול לרדיוס של כ-35 שנות אור.^[7]

מדיה וקבצים בנושא גלקסיית אנדרומדה I בוויקישיתוף

• גלקסיית אנדרומדה I, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים