הדיבוק (סרט, 1937)

ניסן וסנדר מבטיחים זה לזה כי יחתנו את ילדיהם, שטרם נולדו, זה לזו כשיגיעו לפרקם. ניסן נפטר לפני שבנו חנן יוצא לאוויר העולם. 18 שנה לאחר מכן מגיע חנן לביתו של סנדר ומתאהב בבתו לאה, אך כבר נמצא ללאה חתן עשיר יותר. חנן פונה אל השטן ומבקש את ידה של לאה בכל מחיר, ובאותו רגע הוא נפטר. נשמתו של חנן נכנסת בגופה של לאה. הרב מתחיל בגירוש דיבוק, ונשמתו של חנן יוצאת יחד עם נשמתה של לאה.

• לילי ליליאנה - לאה
• לאון ליבגולד - חנן
• אברהם מורבסקי - עזריאל, הצדיק ממירופול
• אייזיק סמברג - המשולח
• מקס בוז'יק - נטע, חברו של חנן
• גרשון למברגר - ניסן
• משה ליפמן - סנדר
• מ. מסינגר - מנשה
• שמואל ברונצקי - נחמן, אבי מנשה
• דוד לדרמן - השמש מאייר
• שמואל לנדאו - זלמן
• דינה הלפרן - פרידה
• יהודית ברג - המוות

הראשון שהציע להפיק סרט שיתבסס על "הדיבוק" היה לודוויג פריבס, שדודו מימן הצגה של המחזה בוורשה. עם זאת, השיקול העיקרי של המפיק זיגמונט מייפלאואר היה כספי: הוא האמין כי היה קהל גדול לנושאי פולקלור יהודי, בעקבות הצלחת הסרט הצרפתי-צ'כוסלובקי "הגולם" מ-1936.הוא השקיע סכום גדול ב"הדיבוק", שהיה סרט היידיש השאפתני ביותר שנוצר עד לאותה עת, ואף הביא את ההיסטוריון מאיר בלבן לשמש כיועץ. גרשון סירוטה ביצע את קטעי החזנות הנשמעים בסרט. הכוריאוגרפית יהודית ברג, אשת מלחין הפסקול חנוך קוהן, ביססה את הריקודים על מסורות חסידיות: ריקוד המוות עם לאה, אותו הובילה בעצמה בלבוש השלד, התבסס לדבריה על תיאור ששמעה מסבתה. הבמאי ורבים מהשחקנים לא דיברו יידיש כלל, ונזקקו לצוות גדול של מדריכים ומתורגמנים. הצילומים נערכו בסוף אביב 1937 באולפני פניקס בוורשה, שהיו ממוקמים "באחת השכונות האריסטוקרטיות, והאנטישמיות ביותר, של העיר", לדברי השחקנית דינה הלפרן. היא סיפרה כי הניצבים, שהגיעו בלבוש יהודי מאזורים אחרים בעיר, הותקפו לעיתים קרובות על ידי התושבים. בנוסף לעבודה באולפן, היו גם שבועיים של צילומי חוץ בפרבר קז'ימייז' בעל המראה המיושן.^[2]

"הדיבוק" הוצג לראשונה בקולנוע "ספינקס" בוורשה, שם הוקרן במשך שלושה חודשים. המוניטין של הבמאי מיכל ושינסקי הביא גם קהל לא-יהודי רב; היה זה הסרט היחיד בשפה שהצליח באופן מובהק גם בקרב הציבור הכללי.^[2] "הדיבוק" היה גם אחד הראשונים שדובבו לעברית, והוצג בארץ לראשונה בקולנוע "מגדלור" בתל אביב;^[3] דינה הלפרן דובבה את כל הדמויות הנשיות.^[2]

המבקרת הפולנית החשובה סטפניה זהורסקה התלוננה כי "הסרט הותיר טעם דוחה של קיטש פאתטי, ועם כל המסורות עליהן התבסס אין בו ולו סצנה אחת טובה."^[4] מבקר הניו יורק טיימס פרנק ס. נוג'נט כתב: "הסרט מייגע... ונפגם בשל חיפוש אינפנטילי אחר המיסטיות... מלא בטיפשות ובאמונות תפלות ריקניות."^[5]

שר התעמולה הגרמני יוזף גבלס צפה ב"הדיבוק" ב-18 בפברואר 1942. הוא כתב ביומנו: "בערב ראיתי את הסרט היהודי-פולני "הדיבוק", בקבוצה קטנה. הוא נועד לשמש כתעמולה יהודית. הוא נראה כה אנטישמי עד כי הנך נדהם עד כמה היהודים בורים לגבי עצמם ולגבי מה שדוחה בהם בעיני האחר ומה לא. כשצופים בסרט, מתברר שוב שהיהודים הם הגזע המסוכן ביותר בעולם. אין להרשות לעצמנו לחוש רחמים כלפיהם. יש להשמיד את האספסוף הזה, אחרת לא יהיה שלום בעולם."^[6]

ב-1976, עם הקמת המרכז הלאומי לקולנוע יהודי באוניברסיטת ברנדייס, גילו המייסדים כי העותק הזמין היחיד של "הדיבוק" היה בלוי ובאיכות נמוכה. הם החלו בחיפוש אחר עותקים באיכות גבוהה. לבסוף אותר תשליל ניטרוצלולוזה באיכות גבוהה בארכיון מכון הסרטים הבריטי, אם כי חסרו בו כמה קטעים. על בסיס עותק זה וכמה אחרים שהתגלו בארכיבים נוספים שוחזר הסרט בתהליך ממושך, וגרסה באיכות גבוהה הייתה מוכנה ב-1989.^[7]

• נתן גרוס, תולדות הקולנוע היהודי בפולין, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1990, עמ' 75–77, 129-128.
• זהבית שטרן, "רוחות רפאים על מסך הקולנוע: לשאלת הזיכרון בסרט הדיבוק, (1937)", בספר: דורית ירושלמי ושמעון לוי (עורכים), אל נא תגרשוני : עיונים חדשים בהדיבוק, ספרא, 2009, עמ' 198–219.

• "הדיבוק", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "הדיבוק", באתר נטפליקס
• "הדיבוק", באתר AllMovie (באנגלית)
• "הדיבוק", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מרב ז'נו, "בין שני עולמות" - הדיבוק (ביקורת סרטים), זיקה 19 (2009), באתר יד ושם
• "הדיבוק" באתר פילם-פולסקי (בפולנית).
• The Dybbuk 1937, סרטון באתר יוטיוב