הולדת ונוס (קבנל)

היצירה הוצגה בסלון בפריז ב-1863, וזכתה להצלחה מרובה. נפוליאון בונפרטה רכש את הציור לאוסף האמנות הפרטית שלו.^[3] באותה שנה, קבנל גם קיבל מעמד של פרופסור בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות. בתצוגה, "הולדת ונוס" הייתה אחת ממספר ציורים שהציגו נשים עירומות. שנתיים לאחר התצוגה, אדואר מאנה השלים את "אולימפיה" שגם הוצג בסלון. רבים השוו בין היצירות; בעוד יצירתו של קבנל נחשבה מעודנת ושמימיית, יצירתו של מאנה נתפסה כוולגרית. ההבדל נבע הן מהשימוש בצבעים יותר עדינים בהולדת ונוס והן בגלל הבוטות של אולימפיה דרך מבטה הישיר לצופה.^[4]

ביצירה מתוארת האלה ונוס המציצה אל המתבונן מתחת למרפקה הכפוף. קבנל הצליח לתאר את אופייה של ונוס בשימוש בתנוחתה הרגועה ובהבעתה הישנונית. הצבעים הבהירים בציור מרמזים על תחושת נינוחות, ומדגישים את השקט והבתוליות של העירום. הצופה מקבל תמונה של אלה הנהנית מסביבתה. קבנל הצליח ליצור דמות מיתולוגית שמחצינה את מיניותה, אבל עדיין מקובלת בחוגי החברה בצרפת.^[5]

הארוטיקה שהוצגה בכסות היסטורית קסמה לחברה הגבוהה בפריז. ההיסטוריון רוברט רוזנבלום (אנ') הגדיר את היצירה כשילוב של אל עתיק לחלום מודרני. במבט ראשון, נראה כי ונוס ישנה, אך כשמתקרבים אליה רואים שעיניה פקוחות, מה שקורא תיגר על המתבונן הגברי.^[6]

הדיוק בפרטים ביצירותיו של קבנל, ובפרט בהולדת ונוס, הם מה שהפכו את הצייר לפופולרי במאה ה-19. הצייר הופיע בסלון בפריז כבר ב-1843, וב-1845 הוא כבר קיבל את "פרס רומא". קבנל התפרסם בכך שצייר תקרות בלובר, והוא הפך להיות מבוקש בתחום ציורי הפורטרט. מפאת סירובו לצאת מצרפת, נשים אמריקאיות היו נוסעות אליו במיוחד כדי שיצייר אותן.^[7]