הכרה דיפלומטית

הכרה דיפלומטית במשפט הבינלאומי היא צעד מדיני, חד-צדדי, שלו השלכות חוקיות מקומיות ובינלאומיות, ואשר בו מדינה מכירה במעמד או בחוק של מדינה או ממשלה אחרת. ההכרה יכולה להיעשות דה פקטו או דה יורה, בדרך כלל בדרך של פרסום הודעה רשמית מטעם הממשלה המכירה.

מסמך ההכרה בחתימת הנשיא הארי טרומן שבו ארצות הברית הכירה דה פקטו במדינת ישראל, זמן קצר לאחר שזו הכריזה על עצמאותה, ב-14 במאי 1948. ההכרה דה יורה התקבלה ב-31 בינואר 1949, לאחר שהתקיימו הבחירות לאספה המכוננת בישראל.

הכרה במדינות ובממשלות

הכרה בממשלה של מדינה זרה משמעותה הכרה במדינה שבה היא מושלת, אולם הכרה במדינה אין פירושה הכרה בממשלתה. הכרה דה פקטו במדינה, ולא דה יורה, היא נדירה ומעוררת סימני שאלה באשר להכרה בממשל של אותה מדינה. הכרה דיפלומטית דה יורה היא הצהרה חזקה יותר, בעוד שהכרה דה פקטו היא בעלת אופי זמני וקשורה יותר לשליטה יעילה של המדינה המוכרת בטריטוריה שלה. כך למשל, בשנת 1921 הכירה בריטניה בברית המועצות דה פקטו, רק בשנת 1924 באה הכרה דה יורה של בריטניה בברית המועצות. דוגמה אחרת היא הכרה דיפלומטית דה פקטו שהעניקה ארצות הברית (ואחריה בריטניה) למדינת ישראל מיד לאחר שזו הכריזה עצמאות, כאשר היא משהה את ההכרה דה יורה עד לאחר שיתקיימו בה בחירות כלליות. לעומתה, ברית המועצות העניקה לישראל הכרה דה יורה שלושה ימים לאחר הכרזת העצמאות.

כאשר במדינה מתקיימים חילופי ממשל בדרך שגרה ועל פי החוק (כך למשל בבחירות), אין צורך בחידוש ההכרה הדיפלומטית במדינה זו. אולם הכרה דיפלומטית בממשל החדש נדרשת אם מתחוללת במדינה הפיכה. הכרה דיפלומטית בממשל הקיים במדינה עשויה להיות חיונית להישרדותו של ממשל זה לאורך זמן.

הכרה דיפלומטית יכולה לבוא אף בדרכי עקיפין, כגון בביקור של ראש מדינה, או בחתימת הסכם בין המדינות. אם רצונה של מדינה שלא להכיר במדינה אחרת באופן רשמי, היא יכולה להכריז כי פעולותיה אינן מהוות משום הכרה דיפלומטית בישות המדינית עימה קיימים היחסים, כך למשל הכריזה ארצות הברית כי הדיאלוג שקיימה עם הארגון לשחרור פלסטין בשנת 1988 אינו מהווה הכרה במדינה פלסטינית.

ראו גם