ויליאם לרקין

לרקין נולד בלונדון ב-1580. הוא הצטרף לאגודת ציירים ואמני מתכת ועץ ב-7 ביולי 1606 בחסותם של ליידי ארבלה סטיוארט ואדוארד סימור, הרוזן הראשון של הרטפורד. ככל הידוע לנו, הוא התחתן לפני 1612. ללרקין נולד בן ב-1613 אך מת בלידתו, ובת בינואר 1614 או 1615. כל בני משפחתו נפטרו בסנט אן בלקפריארס. בת אחרת בשם מארי הייתה בחיים בזמן מותו.^[1] מילוי צוואתו היה בין 10 באפריל 1619 ל-14 במאי. תאריך קבורתו אינו ידוע משום שרשומות הקהילה נהרסו בשרפה הגדולה של לונדון שהתרחשה בשנת 1666.^[2]

נכון ל-2021, זוהו כ-40 דיוקנאות של לרקין, של אנשי החצר והאצילים, אך נראה שהוא מעולם לא צייר את בני משפחת המלוכה. סדרה של תשעה פורטרטים באורך מלא של לרקין שהיו בעבר בבעלות ארזני סאפוק וידועה בשם אוסף סאפוק שוכנת בקנווד האוז בהמפסד שבלונדון.

אף על פי שתפקידו של לרקין כצייר פורטרטים רשום במסמכים, לא יוחסו לו עבודות עד שנת 1952, אז ג'יימס ליס-מילן זיהה את לרקין כצייר שני דיוקנאות בשמן על נחושת בפארק צ'רלקוט של לורד הרברט מצ'רברי וסר. תומאס לוסי השלישי שבעבר הניחו שהם יצירתו של אייזק אוליבר. הזיהוי התבסס על התייחסות באוטוביוגרפיה של הרברט לדיוקן שלו על ידי ריצ'רד סאקוויל, הרוזן השלישי של דורסט, שכתב שצייר אותו לרקין עבורו, ניקוי הציור חשף חלקים מכתובות שהראו כי הדיוקנאות הסגלגלים נחתכו מציורים מקוריים מלבניים.^[3]

עדויות תיעודיות אחרות לעבודותיו של לרקין נמצאות ביומן אשתו של דורסט, ליידי אן קליפורד, שדגמנה עבור לרקין בשנת 1619. בעיתוני רוטלנד לשנים 1617 ו- 1619; ובמלאי ציורי המאה השבע עשרה בבית קליידון כולל דיוקן של פרנסס קאר, הרוזנת מסומרסט.

בשנת 1969 זיהה היסטוריון האמנות רוי סטרונג את לרקין על בסיס החסותו של לרקין שניתנה על ידי הרוזן דורסט.^[4]

עבודותיו מאופיינות בציורי וילונות משי, בעלי שוליים משי זהים, הממסגרים את הדמות המצוירת, מעובדים בצבעים שונים, ובנוסף מצוירים שטיחים על הרצפה. הייחוס ללרקין נתמך על ידי ניתוח טכני מאוחר יותר המשווה דיוקנאות אלה לדיוקנו המתועד של לורד הרברט בפארק צ'רלקוט, אם כי ציור הידיים שונה והן מזוהות מדיוקנאות באורך מלא. דבר המצביע על כך שלרקין העסיק עוזרים בסדנתו או בסטודיו שלו. לצייר את הפרטים החוזרים ונשנים האלה, נוהג נפוץ אצל הציירים באותה תקופה.

עבודתו של לרקין מסמנת את השלב האחרון במסורת דיוקנאות באנגליה שניתן לעקוב מיצירתו של הנס הולביין הצעיר דרך ניקולאס הילארד, בהן הדמות יושבת בצורה שטוחה ומעוצבת בקלילות, מוקפת בריהוט מוקפד ואביזרים, עם פרטי תחרה, רקמה וזהב שתוארו בהקפדה.

בשנת 1960 אמר סר דייוויד פייפר על הציורים שנמצאים כעת באוסף סאופלק "מבחינה אמנותית הם היו במבוי סתום, אך יש בהם פאר מוזר ומרתק." מותם של לרקין ועמיתיו מסמן את סוף המסורת הבודדת הזו באמנות הבריטית.