וים יאנסן

יאנסן החל את קריירת המשחק בקבוצת הנוער של פיינורד מעיר הולדתו רוטרדם. הוא החל לשחק בקבוצה הבוגרת של המועדון בעונת 1965/1966, בה שותף בשני משחקי ליגה. עונה אחר כך כבר היה לשחקן הרכב קבוע, ורשם 34 הופעות ליגה.

בעונת 1968/1969, לאחר שלוש עונות במקום השני, זכתה פיינורד באליפות הולנד, ואף השלימה זכייה בדאבל לאחר שגברה בגמר הגביע ההולנדי על פ.ס.וו. איינדהובן. בעונת 1969/1970 הגיע לקבוצה המאמן ארנסט האפל, שהוביל אותה לאחת התקופות הטובות בתולדותיה. כבר בעונה זו זכתה פיינורד בגביע אירופה לאלופות, והייתה לקבוצה ההולנדית הראשונה בהיסטוריה שזוכה בתואר, בדרך לארבע זכיות הולנדיות רצופות (מיד אחריה זכתה אייאקס אמסטרדם שלוש פעמים רצופות). יאנסן כבש שער אחד במהלך הטורניר, בשלב שמינית הגמר מול מילאן, ופתח בהרכב קבוצתו שגברה 1–2 על סלטיק בהארכה במשחק הגמר וזכתה בתואר. באותה עונה כבש יאנסן שמונה שערי ליגה, שיא קריירה אישי, אך לא הצליח לסייע לקבוצתו לזכות פעם שנייה ברציפות באליפות, ופיינורד סיימה כסגנית. עונה אחר כך, הוביל האפל את יאנסן ופיינורד לזכייה באליפות, שהייתה השנייה של יאנסן בקריירה.

ב-1973/1974, עונה לאחר עזיבתו של האפל, זכו יאנסן ופיינורד בתואר האליפות בהולנד, השלישי של יאנסן בקריירה, והשלימו זכייה בגביע אופ"א, לאחר ניצחון בגמר כפול על טוטנהאם הוטספר. הייתה זו זכייה הולנדית ראשונה בתואר אי פעם. יאנסן פתח בצמד משחקי הגמר בדרך זכייה. יאנסן הוסיף לשחק מספר דו-ספרתי של הופעות ליגה בכל עונה, עד לעזיבתו במהלך עונת 1979/1980. הוא רשם 415 הופעות ליגה במדי פיינורד, שמציבות אותו במקום השני בטבלת ההופעות בכל הזמנים בקבוצה.

יאנסן עזב את פיינורד כדי להצטרף ליוהאן קרויף בקבוצת וושינגטון דיפלומטס מארצות הברית הוא שיחק בקבוצה עד לקיץ 1980, עד שבעצתו של קרויף חזר להולנד והצטרף לקבוצת אייאקס אמסטרדם. אייאקס חיפשה מחליף לרוד קרול בהגנת הקבוצה. על אף שיאנסן לא היה שחקן הרכב קבוע במדי אייאקס בעונת הבכורה שלו, אוהדי קבוצתו הקודמת פיינורד לא קיבלו בעין יפה את מעברו לאחת מיריבותיה הגדולות של קבוצתם. הופעת הבכורה שלו במדי אייאקס התקיימה, באופן מקרי, דווקא במשחק החוץ של קבוצתו מול פיינורד. יאנסן ספג כדור שלג בעינו, ונאלץ לעזוב את המגרש כדי לקבל טיפול. אייאקס הפסידה במפגש בתוצאה 2–4. עונה אחר כך כבר היה יאנסן שחקן הרכב משמעותי בזכייתה של אייאקס באליפות הולנד.

יאנסן חזר לוושינגטון, שם סיים את קריירת המשחק בשנת 1982, כשהיה בן 36.

נבחרת הולנד

יאנסן ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת הולנד תחת המאמן ג'ורג' קסלר, ב-4 באוקטובר 1967 במסגרת מוקדמות יורו 1968, בהפסד 2–3 לדנמרק. במהלך מוקדמות מונדיאל 1970, כבש יאנסן את שערו היחיד בשורות הנבחרת, בניצחון 0–2 על לוקסמבורג ב-4 בספטמבר 1968. הוא היה שותף לניסיונותיה של הולנד, שלא צלחו, להעפיל לטורנירי יורו 1968, מונדיאל 1970 ויורו 1972.

הגעתו של המאמן רינוס מיכלס לנבחרת ב-1974, מיד לאחר העפלתה למונדיאל 1974, הפכה את הולנד לאחת הנבחרות הטובות בעולם. יאנסן התאים לשיטת הטוטאל פוטבול שהנחיל המאמן, והוא הפך תחת מיכלס לשחקן משמעותי בסגל. אף על פי ששיחק רק פעם אחת בטורניר המוקדמות, הוא זומן על ידי מיכלס לסגל הולנד לקראת המונדיאל בגרמניה המערבית. יאנסן לא החמיץ ולו דקה אחת במהלך הטורניר. הולנד העפילה משלב הבתים הראשון עם ניצחונות על אורוגוואי ובולגריה ותיקו מול שוודיה, עברה את שלב הבתים השני עם מאזן מושלם מול ארגנטינה, ברזיל וגרמניה המזרחית, ונעצרה רק עם הפסד 1–2 במשחק הגמר מול גרמניה המערבית המארחת. הולנד הובילה במשחק, אך עבירה של יאנסן ברחבה זיכתה את גרמניה בפנדל שהפך לשער השוויון.

יאנסן הוסיף להיות שחקן משמעותי בנבחרת גם בקמפיין יורו 1976 ביוגוסלביה. הולנד הייתה לאחת מארבע הנבחרות שהעפילה לטורניר הגמר, אך הפסידה, עם יאנסן בהרכב, במשחק חצי הגמר מול צ'כוסלובקיה. יאנסן פתח גם במשחק על המקום השלישי מול יוגוסלביה המארחת, שם ניצחה 2–3 לאחר הארכה. יאנסן פתח בהרכב אך הוחלף במחצית המשחק, במצב של 1–2 להולנד.

יאנסן זומן על ידי מאמנו לשעבר בפיינורד, ארנסט האפל, לסגל הולנד לקראת מונדיאל 1978 בארגנטינה. כמו בטורניר המונדיאל הקודם, גם הפעם פתח יאנסן בכל המשחקים, כשנבחרתו עברה את שלב הבתים הראשון עם ניצחון אחד בלבד, על איראן, תיקו מול פרו והפסד לסקוטלנד. את שלב הבתים השני צלחה הולנד עם ניצחונות על אוסטריה ואיטליה, ותיקו 2-2 בשחזור הגמר הקודם מול גרמניה המערבית. במשחק הגמר, בו פגשה הולנד את ארגנטינה, פתח יאנסן בהרכב, אך הוחלף בדקה ה-72. הולנד נוצחה במשחק, 3-1 בהארכה. ההופעה בגמר הייתה ה-14 שלו במדי הולנד במונדיאלים, שיא הופעות משותף עם רוד קרול שהחזיק מעמד עד למונדיאל 2014, אז נשבר על ידי וסלי סניידר.

הופעתו האחרונה של יאנסן בנבחרת הייתה ב-23 בינואר 1980, בהפסד 1-0 לספרד במשחק ידידות. בסך הכול רשם יאנסן קריירה בינלאומית בת 13 שנים, בה רשם 65 הופעות ושער בודד.

למרות התקרית מול אוהדי פיינורד, שב יאנסן לקבוצה עם פרישתו ממשחק, ושימש כמאמן במחלקת הנוער. בעונת 1986/1987, עם מינויו של המאמן רינוס ישראל, התמנה יאנסן כעוזרו, ושימש בתפקיד במשך עונה אחת. בעונת 1987/1988, שימש לראשונה בקריירה כמאמן ראשי, כשהוביל את לוקרן הבלגית, בצוותא עם הפולני ולודימיר לובנסקי, להישארות בליגת העל הבלגית בהפרש של נקודה.

ב-1988 חזר יאנסן להולנד, שם שימש כמנהל מקצועי בקבוצת SVV מליגת המשנה. יחד עם המאמן שתחתיו, דיק אדבוקאט, סיימה הקבוצה במקום הראשון בליגת המשנה בעונת 1989/1990.

לאחר הזכייה בליגת המשנה, קיבל יאנסן את תפקיד המאמן הראשי של קבוצת נעוריו פיינורד. הוא הוביל אותה לשתי זכיות בגביע ההולנדי, ב-1991 וב-1992, ולחצי גמר גביע אירופה למחזיקות גביע. ב-1992 מונה למנהל המקצועי, אך חזר לאמן בעקבות מחלה של המאמן הראשי. הוא חזר לתפקיד המנהל המקצועי עם מינויו של וילם ואן הנחם, חברו לשעבר לקבוצה, לתפקיד המאמן, אך עזב ב-1993 עם הנהלת הקבוצה.

ב-1993 עבר לתפקיד עוזרו של לאו ביינהאקר בנבחרת ערב הסעודית, ובין 1994 ל-1997 שימש כמאמן ראשי בסאנפרצ'ה הירושימה מיפן.

ב-3 ביולי 1997, לקראת עונת 1997/1998, מונה יאנסן לתפקיד מאמן סלטיק הסקוטית. הוא הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות סקוטלנד, לאחר תשע אליפויות רצופות של יריבתה העירונית, גלאזגו ריינג'רס. בנוסף, הוביל יאנסן את הקבוצה לזכייה בגביע הליגה הסקוטית עם ניצחון 3-0 על דנדי יונייטד בגמר. בגזרת הרכש, חתום יאנסן על רכישתו מפיינורד של אחד מגדולי שחקניה של סלטיק, הנריק לארסון השוודי. למרות ההצלחה, התפטר יאנסן מתפקידו כ-48 שעות לאחר סיום העונה, בעקבות סכסוך אישי עם המנהל המקצועי של הקבוצה.

יאנסן חזר למגרשים רק ארבע שנים אחר כך, כשהתמנה לתפקיד עוזר המאמן של אוראווה רד דיימונדס היפנית, לצידו של המאמן ההולנדי וחברו לקבוצה לשעבר, האנס אופט. ב-2005 חזר יאנסן לפיינורד בתפקיד היועץ הטכני של המועדון, ובעונת 2008/2009 חזר לשמש כעוזר מאמן בקבוצה. הוא נפרד מהקבוצה בינואר 2009 בעקבות פיטורי המאמן הראשי, אך חזר ב-2011 פעם נוספת לפיינורד, על תקן המנהל המקצועי של מאמני הנוער במועדון.

נפטר ב-25 בינואר 2022.

תארים כשחקן

פיינורד

• גביע אירופה לאלופות: 1969/1970
• גביע אופ"א: 1973/1974
• אליפות הולנד (3): 1968/1969, 1970/1971, 1973/1974
• הגביע ההולנדי: 1968/1969

אייאקס אמסטרדם

• אליפות הולנד: 1981/1982

נבחרת הולנד

• גביע העולם: 1974 (מקום שני), 1978 (מקום שני)
• אליפות אירופה: 1976 (מקום שלישי)

תארים כמאמן

פיינורד

• הגביע ההולנדי (2): 1990/1991, 1991/1992

סלטיק

• אליפות סקוטלנד: 1997/1998
• גביע הליגה הסקוטית: 1997/1998

מועדונים

עונה	קבוצה	ליגה	בליגה
			הופעות	שערים
1965/1966	פיינורד	הולנד ארדיוויזיה	2	0
1966/1967			34	2
1967/1968			34	6
1968/1969			33	3
1969/1970			34	8
1970/1971			34	2
1971/1972			34	2
1972/1973			27	3
1973/1974			30	0
1974/1975			28	3
1975/1976			26	1
1976/1977			21	1
1977/1978			32	0
1978/1979			30	1
1979/1980			16	1
1980	וושינגטון דיפלומטס	ארצות הברית NASL‏	27	0
1980/1981	אייאקס אמסטרדם	הולנד ארדיוויזיה	17	0
1981/1982			32	0
1982	וושינגטון דיפלומטס	ארצות הברית NASL‏	29	0
סך הכול קריירה			520	33

נבחרת לאומית

מדיה וקבצים בנושא וים יאנסן בוויקישיתוף

• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Soccerway
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר National Football Teams
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
• הופעות בינלאומיות באתר RSSSF

נבחרת הולנד – מונדיאל 1974 (מקום שני)
1 חילס • 2 האן • 3 ואן הנחם • 4 ואן ירסל • 5 ישראל • 6 יאנסן • 7 דה יונג • 8 יונגבלוד • 9 קייזר • 10 ר. ואן דה קרקהוף • 11  ו. ואן דה קרקהוף • 12 קרול •13 ניסקנס • 14 קרויף •15 רנסנברינק •16 רפ •17 ריחסברגן •18 סכרייברס •19 סטריק •20 סורביר •21 טרייחטל •22 ווס •מאמן: מיכלס		הולנד

נבחרת הולנד – יורו 1976 (מקום שלישי)
1 סכרייברס • 2 סורביר • 3 ריחסברגן • 4 ואן קראי • 5 קרול • 6 ניסקנס • 7 יאנסן • 8 רפ • 9 קרויף • 10  ו. ואן דה קרקהוף • 11 רנסנברינק • 12 ואן הנחם •13 חילס • 14 פיטרס •15 ר. ואן דה קרקהוף •16 ארנץ •17 רויטר •18 יונגבלוד •19 קיסט •20 מוטסטג' •מאמן: קנובל		הולנד

נבחרת הולנד – מונדיאל 1978 (מקום שני)
1 סכרייברס • 2 פורטווליט • 3 שונאקר • 4 ואן קראי • 5 קרול • 6 יאנסן • 7 וילדשוט • 8 יונגבלוד • 9 האן • 10 ר. ואן דה קרקהוף • 11  ו. ואן דה קרקהוף • 12 רנסנברינק •13 ניסקנס • 14 בוסקאמפ •15 הובנקאמפ •16 רפ •17 ריחסברגן •18 נאנינחה •19 דויסבורג •20 סורביר •21 לובסה •22 ברנדטס •מאמן: האפל		הולנד