ורה אינבר

ורה שְׁפֶּנְצֶר (Шпенцер) נולדה באודסה ב-1890. אביה, משה שפנצר, היה בעל בית דפוס ואחד ממנהלי "מטזיס", הוצאה מדעית לאור. הוא היה בן דודו של המהפכן לב טרוצקי.^[1] אמה פאני שפנצר (ברונשטיין) עבדה כמורה לרוסית וניהלה מוסד ממשלתי לנערות יהודיות.

בין השנים 1910–1914 התגוררה אינבר בפריז עם בעלה נתן, ושם הוציאה את קובץ שיריה הראשון.

ב-1914 עברה למוסקבה, ועד מלחמת העולם השנייה עבדה כעיתונאית ופרסמה מספר סיפורים ושירים. בשנת 1920 היא התחנתה עם כימאי אלכסנדר פרומקין אך הם התגרשו לאחר מספר שנים.

בשנים 1941-1944 חיה אינבר בלנינגרד עם בעלה השלישי, איליה סטראשון (1892-1967), ששימש כמנהל מכון לרפואה. היא חוותה את המצור הגרמני על העיר. בתקופה זו הפכה אינבר לקולה של לנינגרד הנצורה; היא הופיעה תדירות ברדיו, ועודדה את רוח התושבים. בשנים אלה ראו אור יצירותיה המפורסמות ביותר, ובהן הפואמה מלחמתית "המרדיאן של פולקובו" (תורגמה לעברית בידי אברהם שלונסקי), ויומן המצור "כמעט שלוש שנים" (אף הוא תורגם בידי אברהם שלונסקי). על יצירותיה אלה זכתה בפרס סטלין.

לאחר המלחמה המשיכה אינבר ליצור בתחום ספרות הילדים.

אינבר נפטרה ב-1972.

לפני מלחמת העולם השנייה פרסמה אינבר שירה לירית ורומנים. לאחר המלחמה פנתה יותר לכיוון של ספרות ילדים.

יצירתה המפורסמת ביותר היא הפואמה "המרדיאן של פולקובו". הפואמה נכתבה בצורה ריאליסטית, ואף על פי שהיא אמנות מגויסת, היא עדיין שומרת על רמה ספרותית גבוהה. בנוסף מפורסמות יצירותיה המלחמתיות הקצרות, ובמיוחד השיר "בת נאמנה".

תרגמה לרוסית משיריהם של משוררים אוקראינים, בהם טאראס שבצ'נקו, ושל יוצרים בשפות אחרות כפול אלואר (Éluard) הצרפתי ושנדור פטפי ההונגרי.

• ורה אינבר, לנינגרד במצור, יומן 1944-1941, תרגם אברהם שלונסקי, הוצאת הפועלים, 1952.
• ורה אינבר, בשחר ילדותי, הוצאת ניב, 1961

מדיה וקבצים בנושא ורה אינבר בוויקישיתוף

• יהושע א. גלבוע, ויירה אינבר, מעריב, 23 ביולי 1965
• ורה אינבר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ורה אינבר, סיפור | הפסנתר השמיע קול זעקה, כמו בן אדם (מרוסית: ולרי מיכאילובסקי), הארץ, 2 בנובמבר 2021 *ורה אינבר המרידיאן של פולקובו, פואמה, תרגם אברהם שלונסקי, ספרית הפעולים
• ורה מיכאילובנה אינבר (1890-1972), דף שער בספרייה הלאומית