חוק נתוני אשראי

ערך מורחב – מערכת נתוני אשראי

מערכת נתוני אשראי היא מאגר נתונים הכולל את תמונת האשראי המורחבת לאדם ומרכז את נתוניו ממרבית הגופים הפיננסיים.

מטרותיו של מאגר נתוני האשראי הן:

1. מסירת נתוני אשראי ללשכות האשראי לגבי לקוח מסוים לשם עריכת דוח אשראי, ובכלל זה לשם מתן שירותים המתבססים על נתוני אשראי, או מתן חיווי אשראי לגבי לקוח מסוים.
2. הרחבת הנגישות לאשראי
3. צמצום ההפליה במתן אשראי.
4. יצירת בסיס מידע לא מזוהה שישמש את בנק ישראל לשם ביצוע תפקידיו.
5. יצירת בסיס מידע לא מזוהה שישמש את לשכות האשראי לשם פיתוח מודלים סטטיסטיים למתן חיווי אשראי ושירותים המתבססים על נתוני אשראי.

חוק 2002

החוק נחקק במקור במהלך כהונת הכנסת החמש עשרה, ואושר בינואר 2002^[2]. הצעת החוק הוגשה על ידי משרד המשפטים ב-1997, אך אישור החוק התעכב בגלל מחלוקת על סוגי המידע שחברות יכלו לאסוף על יכולת הפירעון של מבקשי אשראי ומוסר התשלומים שלהם, ועקב התנגדות עקרונית נגד פגיעה בפרטיות של האזרחים והסכנה שחוק יפגע בשכבות החלשות, שיקבלו דירוג אשראי נמוך ויתקשו לקבל שירותים פיננסיים^[3][4]. מנגד טענו תומכי החוק כי יאפשר לקבל אשראי זול יותר ויאפשר להתגונן ביתר יעילות נגד סרבני תשלום^[5][6]. גורם מרכזי בפעילות לחקיקת החוק הייתה משפחת פריצקר, שהייתה בעלת לשכת נתוני אשראי (Credit bureau) בארצות הברית וביקשה להקים לה סניף בישראל^[7]. החוק שנחקק לבסוף יצר רשימה שחורה רק של לווים בעייתיים. בעיקר אנשים שחשבונותיהם הבנקאיים מוגבלים לאחר שלא פרעו את חובותיהם באופן שיטתי^[8]. לרשימה היה אפשר להכניס רק נתונים שליליים, כך שהמידע התייחס רק לחלק קטן מאוד מהאוכלוסייה ולא הביא לתחרות גדולה יותר בשוק האשראי. החוק נכנס לתוקף ב-1 באוגוסט 2004^[9]. בעקבות חקיקת החוק הוקמו שתי לשכות נתוני אשראי, המופעלות על ידי חברות פרטיות: BDI (באמצעות מיזם משותף עם חברת טרנס יוניון שבבעלות משפחת פריצקר) ודן אנד ברדסטריט^[10].

חוק 2016

החוק נחקק במהלך כהונת הכנסת העשרים, ביוזמת שר האוצר משה כחלון ושרת המשפטים איילת שקד, והחליף את החוק מ-2002^[11]. הכנסת אישרה את הצעת חוק בקריאה ראשונה באוקטובר 2015^[12].

על פי הצעת החוק החדשה יוקם מאגר נתוני אשראי מרכזי, תחת אחריותו של בנק ישראל, אשר יכיל נתונים על משקי בית ועסקים קטנים. את הנתונים למאגר יספקו הגופים הפיננסיים וגופים ציבוריים כגון לשכת ההוצאה לפועל, כונס הנכסים הרשמי, ומערכת בתי המשפט. במטרה לפתח את שוק האשראי ולהביא לכך שדירוג אשראי של לקוחות יהווה פלטפורמה למתן אשראי זול יותר ולשיפור תנאי האשראי הניתן לאדם. בניגוד לחוק מ-2002 יאסף גם מידע חיובי, מידע הכולל נתונים על הלוואות שנלקחו ונפרעו על ידי משקי בית ועסקים קטנים ויקיף את כל אזרחי ישראל. מידע גולמי זה ימסר ללשכות נתוני האשראי, שיקמו מערכת לקביעת דירוג האשראי. בנוסף לשתי לשכות נתוני האשראי הקיימות, קיבלו שלוש חברות נוספת אישור עקרוני להפעיל לשכת אשראי^[13].

מערכת נתוני אשראי החדשה, שבאחריות בנק ישראל, החלה לפעול באפריל 2019^[14].

חוק נתוני אשראי, באתר ויקיטקסט

היסטוריית החקיקה של חוק נתוני אשראי, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת

• צבי זרחיה, קליין על חוק נתוני אשראי: מאגר מידע גדול על לווים עלול לפגוע בצנעת הפרט, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2001
• חן מענית, ‏לשכת עוה"ד: חוק נתוני אשראי יביא לפגיעה מוגזמת בפרטיות, באתר גלובס, 11 בנובמבר 2015
• עירית אבישר, ‏היכונו לתחרות: מאגר נתוני האשראי יוצא לדרך, ויש מרוויחים ומפסידים, באתר גלובס, 4 במרץ 2019
• אסף שלוש, ‏חוק נתוני אשראי - מהזדמנות לניצול לניצול הזדמנויות, באתר גלובס, 17 באפריל 2019
• חוק נתוני אשראי, מערכת נתוני אשראי ודירוג אשראי, באתר פעמונים, ‏2019-04-01