חמון

היישוב חמון נמצא על גבעה נמוכה במישור סלעי החולש על הים, בשטח של יותר מ־18 הקטאר על קרקע משופעת ליד ואדי חמול.^[4] חפצי אמנות רבים מהאתר מוחזקים ומוצגים במוזיאון הלאומי של ביירות ובמוזיאון הלובר. האתר מכיל שני מקדשים, מקדש מלך־עשתרת והמקדש המזרחי עם חדר הכס.^[5] נמצאו 23 מצבות המתארות אנשים זקופים ב"תנוחת הערצה" (אנ'), כולן מתוארכות בין 100 ל־400 לפנה"ס.^[6] הוא התגלה על ידי האירופאים בשנות ה־70 של המאה ה־18,^[7] ונחפר ב־1861.^[4] האתר תופס מקום חשוב בחקר פיניקיה;^[8] למשל, מבנה המקדשים בחמון הושווה לטרמינולוגיה המופיעה בלוחיות פירגי,^[9] או למבנה אתרי הקודש הפיניקיים ב־Tas-Silġ במלטה (שגם בהם מוכר האל "מלכעשתרת").^[10][11]

ב־1881, מפת הקרן לחקר ארץ ישראל תיארה את האתר כ"שרידים נרחבים", וציינה "שרידי אמות מים".^[12]

ערך מורחב – התקופה הנאוליתית בארץ ישראל

באתר התגלו שני להבי מגל צור משוננים במיוחד מהתקופה הנאוליתית המוקדמת, דבר המצביע על עיבוד שדות באזור באותה תקופה.^[13]

ראו גם – נחלת שבט אשר

בתיאור נחלות השבטים בספר יהושע נזכרת בנחלת שבט אשר העיר חמון: ”מַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם [...] וְעֶבְרֹן וּרְחֹב וְחַמּוֹן וְקָנָה עַד צִידוֹן רַבָּה” (יהושע, י"ט, כ"ח); הזיהוי עם אתר אום אל־עמד מתיישב עם סדר היישובים הגאוגרפי ועם שם המקום הערבי "חמול" הנפוץ באזור.^[3][14] העיר נשארה בידי שבט אשר, ולא נזכרת בין הערים הכנעניות ששבט אשר לא הוריש בשופטים, א', ל"א.^[15] אגדות עתיקות מספרות על מייסד קרתחדשת בשם Asoros (צורה של השם "אשר"), ואכן בכתובת בעלשלם מהעיר מזוהה אל עם אלוהות בשם "אסר";^[16] אחת האלוהויות הראשיות של קרתחדשת הייתה בעל חמון, שכנראה מוצאו מהעיר חמון ועל־שמה הוא נקרא.^[16] הדיו של המיתוס המסובך נשמעים בכתובות מהעיר, והוא נושא אופי אקלקטיסטי עברי־כנעני.^[15]

החפירות הארכאולוגיות באתר לא חדרו את השכבות ההלניסטיות והפרסיות המאוחרות לשכבות הקדומות ביותר, אולם בכל זאת נמצאו באתר כלי חרס מיובאים מקפריסין מתקופת הברזל, המתוארכים לפי מקורות השוואתיים למאה ה־8 לפנה"ס.^[13][17]

חלק מהשרידים הנחפרים המוקדמים ביותר מהאתר מתוארכים לתקופה הפרסית,^[17] ביניהם יסודות מקדש מלך־עשתרת.^[13]

ערך מורחב – התקופה ההלניסטית בארץ ישראל

עיקר חשיבותו הארכאולוגית של האתר הוא בתקופה ההלניסטית.^[17] מתקופה זאת נמצאו שרידים אדריכליים רבים, וכן כתובות פיניקיות ויווניות. רוב תקופת הפעילות של מקדשי האתר הייתה בתקופה ההלניסטית.^[18]

בקצה הדרום־מערבי של האתר נמצא מקדש, מוקף בסדרת מבנים שהפרידוהו משאר האתר; תבנית כזאת אופיינית למקדשים שמיים.^[19] גם החלוקה הפנימית של האולם המרכזי איננה מתאימה למקדש בסגנון יווני.^[20] בין המבנים המקיפים נמצא היכל היפוסטיל גדול מצפון, מגורים ומחסנים מדרום ואכסדרה במזרח. הכניסה למתחם הייתה דרך שער בדרום־מזרח.^[19] המכלול כולו כיסה שטח של 56 מטרים (צפון–דרום) על 61 מטרים (מזרח–מערב).^[19] פסל אריה או ספינקס מהסביבה הקרובה מעיד שזוג כאלה נמצא מצדי גרם המדרגות המזרחי.^[19]

המקדש המזרחי נמצא 160 מטרים מערבה ממקדש מלך־עשתרת, וכמותו הוא כולל סדרת מבנים ואכסדרות, בנויים מסביב לחצר מלבנית שגודלה 22 מטרים (צפון–דרום) על 35 מטרים (מזרח–מערב). מכלול המבנים כולם מתפרש על שטח מלבני בגודל 35 מטרים (צפון–דרום) על 60 מטרים (מזרח–מערב).^[21]

משקוף הכניסה המזרחית למכלול שנמצא הוא באורך 4.40 מטר; הוא מעוטר במיוחד, ומציג גלגל שמש מכונף (אנ') עם אוראיי (אנ') (מין נחשי קוברה),^[22] ובכל פינה דמות לבושת טוניקה ארוכה ומצנפת מחודדת, אוחזת במטה המחובר בקצהו לראש איִיל שעל ראשו כוכב מלא בתוך סהר, בדומה לקרני האלה־הפרה חתחור.^[21] גם משקוף הכניסה למבנה המקדש עצמו היה מעוטר בגלגל שמש מכונף עם אוראיי.^[21]

צלמיות טרקוטה הלניסטיות ממקדש מצפון לצור (אנ'), מאותו סוג שהתגלה בחמון;^[23] מימין: נושא ברווז למנחה, משמאל: 1. נגנים ורקדן (מוסתרים משמאל); 2. נושאי מנחות: ברווז, אייל וקרן שפע; 3. אדם מזוקן; 4. אישה לבושת כיטון (אנ'); 5. אנשים נושאים ילדים בחיקם; 6. ארוס עונד שרשרת

בפינה הצפון־מערבית של מכלול המבנים, מחובר למבנה המקדש עצמו, נמצא חלל אותו פרשו החופרים כחדר כס (Chapelle בצרפתית, Chapel באנגלית).^[23] הוא התגלה בצורת ר' (או L), אך במקור היה כנראה מלבני.^[23] הכניסה אליו הייתה דרך דלת מונומנטלית ברוחב 1.10 מטר בקצה הצפוני של הקיר המזרחי בחצר הפנימית של מכלול המבנים, אותה תוחמים שני עמודים ומשקוף ברוחב 2.22 מטר, אף הוא מעוטר בגלגל שמש מכונף עם אוראיי, ומתחתיו סהר המקיף חלקית גלגל שמש קטן יותר (סמל בעל חמון^[24]).^[23][25] בפינה הצפון־מערבית של החדר, הנגדית לדלת, נמצאה במה בגובה 1.20 מטר, שהגישה אליה הייתה באמצעות חמש מדרגות בצדה הדרומי.^[23] בין הבמה לקיר הצפוני של החדר נמצאו שברי כס עשתרת מאבן, ולפי ההשערה הכס הוצב על הבמה.^[23] על יד הקיר הדרומי נמצא כן או במה קטנה, והחופרים שיערו שהוצב עליו מזבח, פסל, אובייקט פולחני או עוד כס; ייתכן שאת במה קטנה זאת עיטר משקוף.^[23] מתוך שתים־עשרה צלמיות טרקוטה שנמצאו במקדש המזרחי, תשע נמצאו בחדר הכס, וייתכן שהן שימשו בפולחן עשתרת בחדר הכס.^[23]

ראו גם – התקופה הביזנטית בארץ ישראל

לא התגלו בחמון מבנים מהתקופה הרומית והיו שהציעו שניטּש לפני הכיבוש הרומאי ב־64 לפנה"ס; קיימות עדויות ליישוב מחודש בתקופה הביזנטית.^[19][26]

האתר הארכאולוגי ידוע זמן רב, ומטיילים ביקרו בו כבר במאה ה־18.^[18] חמון תוארה לראשונה בעת המודרנית ב־1772 על ידי לואי־פרנסואה קסאס.^[26] מלכיור דה ווגואה סייר בהריסות ב־1853; ארנסט רנן החל לחפור במקום ב־1861 במסגרת ה־Mission de Phénicie, אך נטש כשהבין שהאתר מהתקופה ההלניסטית.^[18] לאחר מכן התבצעו חפירות צרפתיות נוספות ב־1921 וב־1943–1945.^[18]

אסטאש דה לורי^[27] חפר את האתר ב־1921, אך פרסם רק תצלומים של עבודתו.^[28] מוריס דוננד (אנ') הוביל חפירות במקום בין השנים 1943–1945,^[29] שפורסמו בעבודה מקיפה בשני כרכים.^[30]

כיום מתקיים מסביב לאתר העתיק הכפר חמול, המשמר את השם הקדום.^[3]

ערכים מורחבים – כתובות חמון, שעון השמש הפיניקי, כתובת בעלשמם, כתובת מצובה

בעיר חמון התגלו כתובות רבות, כתובות פיניקיות (ואחת יוונית) שהקימו אנשים על מצבות בהקשרים דתיים ומשפחתיים, וכתובות יווניות על ידיות כלי אגירה רודיים מיובאים. חלק מהכתובות הפיניקיות עוזרות ללמוד על ההיסטוריה של העיר ועל המיתוסים שלה, הקשורים בשאר העולם הפיניקי,^[15] והידיות היווניות עוזרות ללמוד על סחר בעולם הפיניקי כולו עם יוון.^[31]

ערך מורחב – כס עשתרת

בחמון נמצאו שני כסי עשתרת.^[32] כס עשתרת שהתגלה בחדר הכס שבמקדש המזרחי קשור בפולחן עשתרת ופולחנים פיניקיים אחרים.^[23]

• מבחר ממצאי חמון
• 
  כס עשתרת מחמון, המוזיאון הלאומי של ביירות
• 
  כס עשתרת מחמון בלובר^[32]
• 
  ראש כרוב או ספינקס מכס עשתרת בלובר
• 
  כתובת בעלשמר בן עבדאסר במוזאון הלאומי של ביירות^[33]
• 
  פסל כתובת עבדאסר בן ארש במוזיאון הלאומי של ביירות
• 
  בסיס הפסל ועליו כתובת עבדאסר בן ארש
• 
  כתובת בעלשמם וכתובת עבדאשמן
• 
  חפצי אמנות שונים, ביניהם שעון השמש הפיניקי, שגילה ארנסט רנן
• 
  הלובר; מקור הכותרת היונית משמאל הוא מחמון
• 
  כתובת בעליתן בני קרלסברג גליפטוטק
• 
  בסיס הפסל עם רגלי אריה עליו נמצאת כתובת עבדאדני

• צור
• כתובות חמון

מדיה וקבצים בנושא חמון בוויקישיתוף

• ממצאי אום אל־עמד (חמון) באתר מוזיאון הלובר
• Hendrik Rudolf Van Diessen, Hamon cis 8, inscripties, ‏12/04/2012 – שחזור מקדש מלך־עשתרת, מתוך דוח החפירה המפורט של מוריס דוננד^[34]
• סקר ארץ־ישראל המערבית, מפה 3, משמאל למעלה אזור חמון (אום אל־עמד): IAA, ויקישיתוף