טראומה משנית

קיימים מספר מושגים דומים הקשורים בחוויות טראומטיות ובהשפעתן על הפרט.

• טראומה נפשית היא חוויה מטרידה היוצרת רגשות בעוצמה העלולה להשפיע לאורך זמן על עמדות, התנהגות ורגשות.^[4]
• טראומה משנית היא טראומה הנגרמת למי שמטפלים בשורדי טראומות,^[5] כמו עובדים סוציאליים או מגישי עזרה ראשונה.
• נפגע חרדה הוא אדם המפגין סימני חרדה חריפים מיד לאחר אירוע טראומתי.^[6] זוהי אינה אבחנה רפואית אלא מושג כללי השכיח בישראל.
• התקף חרדה הוא תחושת פחד עזה בהיעדר סכנה מציאותית.^[7]
• הפרעת דחק חריפה היא הפרעה נפשית המתרחשת בעקבות גורם דחק טראומתי, הנמשכת פחות מארבעה שבועות.^[8]
• הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא הפרעה נפשית הנמשכת מעל ארבעה שבועות.^[9]
• הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת היא סוג של הפרעת דחק פוסט-טראומטית, שנגרמת מארועים קיצוניים יותר, וגורמת להשלכות קיצוניות יותר.^[10]
• הפרעת הסתגלות היא קבוצה של הפרעות נפשיות המתרחשות בעקבות אירועים מעוררי דחק, אך לא מאיימים.^[11]

על אף שטראומה משנית אינה מומשגת במדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות DSM-5, ניתן למצוא במדריך את הקריטריונים האבחנתיים להמשגה זו בתוך הפרק העוסק בהפרעת דחק פוסט-טראומטית הפרעת דחק פוסט-טראומטית^[12]. על פי הקריטריונים הרלוונטיים חשיפה עקיפה דרך למידה על אירוע טראומטי שהתרחש לבן משפחה קרוב, חבר קרוב או חשיפה של אדם בצורה חוזרת ונשנית לפרטי האירוע הטראומטי- הם קריטריונים לאבחנת הפרעת דחק פוסט-טראומטית. בדומה לכך, טראומה משנית מהווה "הדבקה טראומטית" של סביבתו הקרובה של נפגע הטראומה.

בדומה לסימפטומים האבחנתיים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית, הסימפטומים של טראומה משנית מופיעים בצורה מעודנת יותר:

• תסמינים חודרניים - חוויה מחדש של האירוע הטראומטי הבאה לידי ביטוי בזיכרונות, סיוטים ופלאשבקים.
• תסמינים של הימנעות - הימנעות עיקשת ומאומצת מגירויים הקשורים לטראומה.
• שינויים שליליים בקוגניציה וברגשות.
• תסמינים של עוררות יתר ותגובתיות- רגזנות ודריכות יתר.

השכיחות של טראומה משנית היא 15% בקרב עובדים סוציאליים^[13] ו-19% בקרב מטפלים בבריאות הנפש המטפלים בחולים צבאיים^[14]. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו כי טראומה משנית נפוצה בקרב פסיכותרפיסטים ומטפלים שעובדים עם נפגעי טראומה, כגון נפגעי אלימות והתעללות מינית, נערות מתבגרות במצוקה וילדים בסיכון^[15]. עובדים סוציאליים, שנקראים לסייע ולטפל בילדים אשר ניצלו מהתעללות בילדות, במקרים של אלימות במשפחה, פשע אלים, אסונות, מלחמה וטרור - חשופים גם הם לסיכון מוגבר לחוות טראומה משנית.

מחקרים מצאו שקיים קשר חזק בין שחיקה לטראומה משנית בקרב אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש הנחשפים בעקיפין לטראומה, וכי ישנם מספר רב של גורמי סיכון שונים התורמים לסבירות לפתח טראומה משנית בקרב מטפלים המתראים עם נפגעי טראומה^[16]. מטפלים עם היסטוריה של טראומה נוטים יותר לפתח טראומה משנית. בנוסף, אנשים שיש להם פחות תמיכה בעבודה, כמו גם פחות תמיכה חברתית, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח טראומה משנית. לבסוף, ככל שמספר המטופלים שהמטפל מקבל גדל, כך גדל הסיכוי לפתח טראומה משנית.

מגישי עזרה ראשונה הם בין האנשים הראשונים אשר נוכחים באירוע רפואי/תאונה ומגישים עזרה ולעיתים קרובות אף הראשונים שנפגעים ונהפכים לקורבנות משניים בעצמם בעקבות אירועים טראומטיים^[17]. בישראל, מגישי עזרה ראשונה ישראלים חיים ועובדים בתוך חברה הסובלת מעימותים צבאיים מרובים ותכופים כמו גם מטרור ממושך^[18] דבר אשר מגביר את הסיכון של עובדים אלו לפתח טראומה משנית בעצמם. מחקר ישראלי מצא ש-62% מלוחמי האש המבצעיים סובלים מטראומטיזציה משנית.^[19]

אחיות ממספר תחומים מראות שכיחות גבוהה של טראומה משנית: בקרב אחיות אונקולוגיות נמצא שיעור של כ-38%^[20], אחיות רפואה דחופה 25%, ובקרב אחיות מיילדות 35%^[21]. נוסף על כך, עובדי מקצועות הרפואה נחשבים לאחת מקבוצות המקצוע הפגיעות ביותר לטראומה משנית, כאשר מעורבות רגשית וסבל החולים מהווים את מקורות הדיווח הנפוצים ביותר לדחק בקרב עובדי מקצועות הרפואה^[22]

ישנם הבדלים מגדריים בטראומה משנית בין נשים לגברים. מחקרים מראים שנשים נוטות לפתח יותר טראומה משנית וגם לחוות את התסמינים הפוסט-טראומטיים בעוצמה גבוהה יותר^[23]. הטענה היא שנשים יותר אמפתיות וקשובות לסביבתן ולכן יש סיכוי גבוה יותר לפגיעות ולהעברה פוסט-טראומטית לקרובים להן^[23]. הפער בין נשים לגברים בולט גם באשר לסיכוי ההצלחה בהתמודדות עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית כאשר לנשים יש סיכוי של כפי שניים מגברים ללקות בהפרעה^[24].

כאשר אדם מזדהה יתר על המידה עם הוריו הוא עלול לספוג מהם את מצבי הרוח, הקשיים ובין היתר את הטראומה ובכך להעצים את הסיכוי לפתח טראומה משנית. הזדהות היתר ודאגת הילד להוריו גוררת התמודדות מוגברת עם הקשיים הפרטיים של ההורים^[25]. עוד נמצא שאימהות נתפסו כמעבירות את הנטל ההורי באופן משמעותי יותר מאבות, אם כי גם לאבות הייתה השפעה על תחושת העברת הנטל^[26].

החשיפה של אדם לטראומה של הקרובים לו עלולה ליצור טראומה משנית אצל אדם במידה ונעשית באופן בלתי מותאם. כאשר חושפים ילד צעיר לנבכי הטראומה של ההורה, או כשמספרים על הטראומה במהלך תקופה משברית, הקושי בהתמודדות עם הדברים מצד הילד עלול לגרור התפתחות של טראומה משנית. כמו כן, גם היעדר שיתוף של הסובבים עלול להוביל לטראומה משנית. במצב זה, פעמים רבות האדם משלים פרטים מדמיונו לגבי האירוע הטראומטי, פרטים אשר לעיתים נלקחים למקומות השליליים ביותר ומעצימים את הסיכוי ללקות טראומה משנית.

תחום הטיפול בטראומה משנית אינו מצוי בקדמת השיח הציבורי וישנה בעיית מודעות בכל הנוגע לאפשרות לפתח תסמינים פוסט-טראומטיים רק על בסיס קרבה לאדם הסובל מפוסט-טראומה. לכן, פעמים רבות המתמודדים עם טראומה משנית אינם מטפלים בקושי זה. כאשר אדם סובל מפוסט-טראומה, סביבתו עלולה לסבול מטראומה משנית ועל מנת להימנע מכך, יש להקפיד על סגנון תקשורת נכון, חשיפה מותאמת לפרטי הטראומה, שמירה על סביבה תומכת וכיוצא בזה. הקפדה על מעטפת נכונה עבור סביבתו של האדם הפוסט-טראומטי עלולה לצמצם משמעותית את הסיכוי לפתח טראומה משנית^[27].

לאחר הופעת התסמינים הפוסט-טראומטיים במסגרת הטראומה המשנית, עיקר הטיפול המוצע דומה לטיפול בהפרעת הדחק הפוסט-טראומטית. בין הטיפולים המוצעים כיום ניתן למצוא שיטות שונות כמו eye movement desensitization and reprocessing) EMDR) אשר מטרתו היא הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים^[28], חשיפה ממושכת (Prolonged Exposure)- טיפול קצר מועד המבוסס על שיטת CBT ופועל על בסיס פרוטוקול חשיפה לגורם הטראומה^[29], טיפול somatic experiencing) SE) אשר פועל להפחתת תגובות הלחץ לאירועים טראומתיים על בסיס פרוטוקול בעל שלבים מסודרים^[30] וכיוצא בזה.

מושג המתאר מצוקה רגשית במסגרת מקום העבודה. שחיקה במקום העבודה נובעת כתוצאה מלחץ נוסף ומתת-הישגיות במקום העבודה, דבר המוביל לביצועים ירודים בעבודה. שחיקה במקום העבודה נחשבת לסימפטום של טראומה משנית.

טראומה מכלי שני מתרחשת על בסיס שינויים קוגניטיביים בתפיסתו של המטפל את עצמו, העולם והאחר. שינויים תפיסתיים אלו, עלולים לגרום למטפל לפתח תסמינים פוסט-טראומטיים, כתוצאה מחשיפה מתמשכת במסגרת טיפול באדם שחווה טראומה^[31].

המושג מתייחס להפחתה ביכולת אמפתית של בעלי תפקידים המסייעים לאנשים המתמודדים עם סבל, דחק או טראומה (מטפלים, עובדים סוציאליים, מגישי עזרה ראשונה וכיוצא בזה)^[32].

• הפרעת דחק פוסט-טראומטית
• עזרה ראשונה פסיכולוגית
• דחק

• טראומה משנית, באתר "בטיפולנט"
• התמודדות עם חרדה וחיזוק החוסן הנפשי, סרטון בערוץ "כאן דיגיטל - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 46 ד'), 10 באוקטובר 2023