טריאנגולציה (פסיכולוגיה)

בתחום הפסיכולוגיה, טריאנגולציות מהוות צעדים הכרחיים בהתפתחות של הילד, כאשר מערכת יחסים דו-צדדית, נפתחת באמצעות שילוב צד שלישי, לצורת יחסים חדשה. בשלב זה, הילד מפתח יכולות נפשיות חדשות. רעיון זה הוצג בשנת 1971 על ידי הפסיכיאטר השווייצרי, ד"ר ארנסט אבלין (Dr. Ernst L. Abelin), כדי לתאר את המעברים בתורת יחסי האובייקט הפסיכואנליטית, וביחסי הורים וילדים בגיל 18 חודשים, כ"טריאנגולציה מוקדמת". ד"ר ארנסט אבלין מציג את האם כמטפלת הראשונית והעיקרית, הנמצאת במערכת יחסים כמעט סימביוטית עם הילד, כאשר האב הוא זה ש"מפתה" את הילד לצאת לעולם, ולפיכך האב מהווה צד שלישי בקשר שבין האם לילד.^[3] מאוחר יותר פיתח אבלין 'מודל שילוש-מארגן" (organizer-and triangulation-model),^[4] ובו ניסה לבסס את ההתפתחות הנפשית של האדם לאורך חייו באמצעות שלבים שונים של טריאנגולציות.

הפסיכואנליטיקאי הגרמני הנס לאוולד פרסם בעיתון, בשנת 1951, מספר עבודות פסיכואנליטיקאיות קודמות בתחום ההתנהגות והדינמיקה הפרה-אדיפלית,^[5] ובמאמר משנת 1978, כתבה הפסיכואנליטיקאית של הילד ד"ר סלמה קרמר (Selma Kramer), שהנס לאוולד תיאר את תפקיד האב כתמיכה חיובית לילד בשלב הפרה-אדיפלי, כנגד איום "ההיבלעות מחדש" על ידי האם, ומוביל את הילד בשלב הפרה-אדיפלי להזדהות מוקדמת עם האב, כזו שמתרחשת לפני ההזדהות של התסביך האדיפלי הקלאסי.^[6] רעיון זה קשור גם לעבודתה של הפסיכואנליטיקאית מרגרט מאהלר על תהליך הספרציה-אינדיבידואציה.^[7][8]

בהקשר של נרקיסיזם, טריאנגולציה מתרחשת כאשר הנרקיסיסט מנסה לשלוט בתקשורת (בזרימה, בפרשנות, בניואנסים) שבין שני אנשים אחרים או שתי קבוצות נפרדות. השליטה בתקשורת, וההכרח להעביר מסרים לצד השני באמצעות הנרקיסיסט, מחזקת את החשיבות העצמית שלו, ומהווה אספקה נרקיסיסטית. תרחישים נפוצים של טריאנגולציות נרקיסיסטיות, מתאפיינים בהורה המנסה לשלוט בתקשורת שבין שני ילדים, או בן זוג מתעלל רגשית, המנסה לשלוט בתקשורת שבין בן הזוג השני, לבין החברים שלו ובני משפחתו. הנרקיסיסט רוצה להבטיח ששאר השחקנים מתקשרים דרכו בלבד, ונשארים מבודדים, בכל סיטואציה אחרת, שאינה מערבת אותו. במקרים מסוימים, נרקיסיסטים ישתמשו בשליטה בתקשורת כדי לסכסך בין הצדדים האחרים. הם יכולים לעשות זאת על ידי האשמת-שווא של אחד מהצדדים והפיכתו לשעיר לעזאזל, האשם בבעיות שלמעשה הנרקיסיסט הוא זה אחראי להן, או שאלמלא הנרקיסיסט לא היו כלל מבשילות לכדי בעיה. לחלופין, הנרקיסיסט עלול להאשים את האחר באמירה או בחשיבה של דבר-מה פוגעני, או לשים דגש רב מדי להיבט שולי בשיחה, תוך כדי התעלמות מהקונטקסט.^[9]

הנרקיסיסט עלול להשתמש בטריאנגולציה גם כדי לשים שחקן שלישי, בינו לבין מישהו, שאתו הוא בדרך כלל מסוכסך. במקום לתקשר ישירות עם השחקן אתו הם נמצאים בסכסוך, הנרקיסיסט ישלח מסרים חיוביים, באמצעות שחקן שלישי, בניסיון להפוך את המסרים לאמינים יותר.^[10]

פרופ' רמאני דורבאסולה, מתארת את הטריאנגולציה כטקטיקה שכיחה בהתעללות נרקיסיסטית, ומאפיינת את הצד השלישי, שהנרקיסיסט מכניס לתקשורת שבינו לבין האחר, כקוף מעופף, עליו מפעיל הנרקיסיסט מניפולציות, כך שיסייעו לו לבודד את הקורבן, או לחלופין, יפעילו עליו לחץ לפעול כרצונו של הנרקיסיסט.^[11]

בטיפול משפחתי, המונח טריאנגולציה קשור באופן הדוק ביותר לעבודתו של מאריי ביון. מאריי ביון הציע תיאוריה לפיה המערכת הרגשית של שני אנשים אינה יציבה, משום שתחת לחץ היא יוצרת טריאנגולציה.^[12] בטריאנגולציה המשפחתית, האדם השלישי יכול לשמש תחליף לתקשורת ישירה, או לשמש כשליח להעברת מסרים לצד אחד בלבד. בדרך כלל, תקשורת מסוג זה מביעה אי שביעות רצון. למשל, במשפחה לא-מתפקדת, בה אחד ההורים הוא אלכוהוליסט, ההורה שאינו שותה יכול להביע באוזני הילד את אי שביעות רצונו מההורה השותה. מצב כזה גורם לכך שהילד הופך למעורב בדיון כיצד לפתור את בעיית ההורה האלכוהוליסט. לפעמים, הילד נמצא בקשר אינטימי עם ההורה, על מנת למלא את תפקידו של הצד השלישי, הבלתי מתפקד, ובכך ליצור טריאנגולציה לא-בריאה עם הוריו. לחלופין, הילד עלול לפנות אל ההורה האלכוהוליסט ולהעביר את מה שנאמר לו. במקרים אלה, הילד עלול להידחק לתפקיד של "בן-זוג פונדקאי". הסיבה לכך היא ששני ההורים אינם מתפקדים, ובמקום לתקשר ישירות זה עם זה, הם משתמשים בילד. לפעמים, מצב כזה מתרחש משום שזה לא בטוח לפנות ישירות לאדם עצמו ולדון בחששות לגביו, במיוחד אם הוא אלכוהוליסט ו/או פוגעני.

בטריאנגולציה משפחתית, השניים שעשו יחדיו ברית, מסתכנים ביצירת מערכת יחסים תלותית, המכונה גם תלות שיתופית (Codependency).^[13]

טריאנגולציה פרוורטית

השילוש הפרוורטי תואר לראשונה בשנת 1977 על ידי ג'יי היילי,^[14] כשילוש, שבו שני אנשים, הנמצאים ברמות היררכיות או דורות שונות, יוצרים קואליציה נגד אדם שלישי (למשל, ברית סמויה בין הורה לילד, שמטרתה לערער על הסמכות ולהפחית את כוחו של ההורה השני).^[15] השילוש הפרוורטי נדון רבות בספרות המקצועית,^{[16][17][18][19][20][21][22]} כאשר וילפרד ביון כינה אותו השילוש הפתולוגי, ואילו סלבדור מינושין כינה אותו השילוש הנוקשה.^[23]

קואליציה בין-דורית

לדוגמה, הורה וילד יכולים להקים קואליציה בין-דורית, כנגד ההורה השני, אך לא להודות בכך,^[24] כאשר קואליציות מסוג זה ידועות כמזיקים לילדים.^[25][26][27]