ידעוני

בתורה ישנה קבוצת איסורים שנכתבו בפרשייה אחת (דברים, י"ח, ט'–י"א) ועוסקים כולם בענייני כישוף: ”כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם: לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים:”.

איסור ידעוני מופיע בעוד מקומות בתורה וכך נאמר בספר ויקרא: ”אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"א)

איסור יידעוני כולל שני איסורים:

• עשיית ידעוני – הוא מהחמורים שמבין איסורי הכישוף למניהם ועונשו סקילה (בבית דין) או כרת (בידי שמים). ישנה מחלוקת האם ידעוני מביא קרבן חטאת על מעשיו (כשעשה את העבירה בשוגג), משום שיש הסוברים שהוא מוגדר לאו שאין בו מעשה.^[1]
• שאילת ידעוני – עונשו מלקות אם עשה כדבריו; ומכת מרדות אם רק שאל.

ברמב"ם כתב כך בהגדרת האיסור:

כיצד מעשה הידעוני? מניח עצם עוף ששמו "ידוע" בפיו, ומקטיר, ועושה מעשיות אחרות, עד שייפול כנכפה (=מעין אפילפסיה) וידבר בפיו דברים שעתידין להיות.

— משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ו', הלכה ד'

עוף ששמו 'ידוע'

ערך מורחב – אדני השדה

ברמב"ם כאמור נזכר ה'ידוע' כעוף. בחינוך^[2] כתב שהיא חיה בשם אבני השדה שמוזכרת בספר איוב^[3][4]:

וזאת החיה ששמה ידוע ראיתי בספר מן הגאונים שהיא גדלה בחבל גדול שיוצא מן הארץ כעין חבל הקשואין והדלועין, וצורתו כצורת אדם בכל דבר, בפנים וגוף וידיים ורגלים, ומטבורו מחובר לחבל, ואין כל בריה יכולה לקרב אליה כמלא החבל, לפי שהיא רועה סביבותיה כמלוא החבל, וטורפת כל מה שיכולה להשיג, וכשבאין לצודה מורין בחצים אל החבל עד שנפסק, והיא מתה מיד