יהודה אלקלעי

נולד לשלמה חי אלקלעי בסרייבו, שבבוסניה, אז תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, וחונך בחינוך דתי יהודי על ידי אביו. עלה ארצה בגיל 11. בגיל צעיר הוסמך לרבנות בירושלים, כתלמידו של רבי אליעזר פאפו, מחבר ספר "פלא יועץ". בשנת 1825, בגיל 27 נשלח לשמש רב בזמון (בסרבית: Земун, בגרמנית זמלין), שהייתה עיירה בקרבת העיר בלגרד שבסרביה, ונשלטה באותה עת על ידי האימפריה האוסטרית.

ב-1839 פגש את רבי יהודה ביבאס והושפע רבות מהשקפותיו בעניין גאולת ישראל^[2]. בהשפעת עלילת הדם בדמשק ב-1840 פרסם את ספרו "מנחת יהודה", דברי דרשנות ששזורה בהם קריאה לעלייה לארץ ישראל. לרעיון זה ניסה לגייס מאוחר יותר, ללא הצלחה, את חברת כל ישראל חברים. רעיונות אלו התפרסמו שנים רבות לפני הקונגרס הציוני הראשון, ועל כן זכה לכינוי 'מבשר הציונות'.

הרב אלקלעי לא הסתפק ברקימת חזון, אלא תכנן תוכניות מעשיות לפרטיהן. דיבר על תחיית הלשון העברית, על פנייה לסולטאן העות'מאני ולמעצמות, על הקמת מסגרת מארגנת ליישוב הארץ ועל הקמת בנקים שירכזו הון פרטי לפיתוח הקרקעות. בכתביו הלין על חוסר המעשיות שבו לוקים המדברים על ציון:

ואפילו כשאנו דורשים בנחמות וייעודי הגאולה בשוב ה' את שיבת ציון - היינו כחולמים, וכל אחד מתאר הגאולה כאשר עולה בדמיונו, איש כפתרון חלומו...

לאורך כל המאה ה-19, גם אם לא במספרים גדולים, הגשימו תלמידי רבי יהודה ביבאס, וממשיך דרכו הרב אלקלעי, את משנתם המדינית של רבותיהם, ועלו ליפו מרחבי האימפריה העות'מאנית, צפון אפריקה והקהילות הספרדיות במרכז אירופה. ביפו פרנסו עצמם, הכינו את התשתית המוסדית (מקוה ישראל הוקמה על ידי קהילת יפו בשיתוף עם כל ישראל חברים) והכלכלית לקליטת יהודי מזרח אירופה שהגיעו לקראת סוף המאה, ולא נפלו לנטל על קהילות המוצא שלהם בפזורה, כאחיהם בני היישוב הישן.

במהלך שנות ה-50 של המאה ה-19, במסגרת נסיונותיו לגייס את המעצמות האירופאיות ונגידי היהודים לתמיכה בתוכניתו המדינית, ערך מסע בצרפת, אנגליה וגרמניה, ואף העלה את משנתו המדינית בספר "גורל לה'". בספר שיצא בשלוש מהדורות ואף תורגם לאנגלית, פורס הרב אלקלעי לראשונה תוכנית ציונית-מדינית ריאלית ומפורטת להקמת בית לעם יהודי בארץ ישראל, הכוללת את כל היסודות הפוליטיים והארגוניים שעלו 50 שנה מאוחר יותר בספרו של הרצל, מדינת היהודים. ייתכן כי הרצל קרא את דפי "גורל לה'" והושפע מהרעיונות שהועלו בו, מכיוון שאביו של הרצל היה תלמידו של הרב אלקלעי וסייע בהדפסת ספריו בעירם זמלין, וכן סבו שמעון אריה (לייב) הרצל היה התוקע בשופר בבית הכנסת של הרב אלקלעי^[3].

בשנת 1869 נפגש עם הרב ברוך מיטרני (ממחדשי השפה העברית וממבשרי הציונות) בבאדן-באדן. השניים ישבו במשך לילה שלם ועיבדו "תוכנית פעולה לגאולה".

בשנת (1865) חזר הרב אלקלעי לארץ ישראל, התיישב תחילה ביפו ולאחר מכן בירושלים וניסה לעודד את רעיון שיבת ציון ולשם כך התפלמס עם רבני היישוב הישן. עשה ניסיון להקים אגודה בשם "כל ישראל חברים בארץ ישראל" וגייס לצורך כך אף את הרב פאניז'ל.

בסופו של דבר ניסיון זה לא עלה יפה בגלל ההתנגדות הרבה בקרב הרבנים ובני היישוב הישן לרעיונותיו.לפי בקשת הרב קלישר נסע לפריז לפגוש את הרב נתן פרידלנד ששכנע אותו לנסות לסייע ליהודי העיר שאבאץ בסרביה להיחלץ מהאווירה העוינת נגדם ולעלות לארץ ישראל. גם ניסיון זה לא הניב פירות. בקיץ של שנת ה'תרל"ד (1874) השתקע הרב אלקלעי סופית בארץ ישראל יחד עם אשתו, אסתר.הוא נפטר כעבור כ-4 שנים, בד' בתשרי ה'תרל"ט (1878), ונקבר בחלקת הספרדים בבית הקברות בהר הזיתים. אשתו הלכה לעולמה כעבור זמן קצר.

בשנת 1843 פרסם הרב אלקלעי את ספרו "מנחת יהודה" והקדיש אותו ל"אחינו בני ישראל יושבי עיר דמשק".

מבחינת חזונו התאולוגי, הרב אלקלעי התייחד בכך שהקדים את הגאולה הטבעית לגאולה הניסית. משיח בן יוסף, הוא הדגיש, יקדים את משיח בן דוד. מקורית הייתה פרשנותו לדברי חז"ל: "כלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". תשובה זו לא פירש במובנה הרגיל, אלא כשיבה לארץ ישראל.

בהקדמה לספרו 'לשון לימודים' כותב הרב אלקלעי שעל פי חישובים קבליים, מאה השנים שבין שנת ה'ת"ר עד שנת ה'ת"ש (1840–1940), מסוגלות לגאולה. אולם אם עם ישראל לא יממש את ההזדמנות, עלולה להיות צרה נוראה.

הרב אלקלעי – ומשנת הגר"א

ד"ר חגי בן ארצי עמד בספרו מגילת התקומה והעצמאות, על כך שלאחר שהרב אלקלעי עלה לארץ ישראל ונפגש עם תלמידי הגר"א, ניתן למצוא בכתביו דברים דומים מאוד למה שכתבו תלמידי הגר"א.

לדוגמה: הרב אלקלעי התריע שאם לא יעלו לארץ ישראל מרצון, עד שנת ת"ש (1939-1940) יכריחו אותם לעלות, כך גם מופיע בספר קול התור (פ"ה, ח"ב סט"ז)^[4].

על שמו קרויה אור יהודה. הסופר יהודה בורלא חיבר שני רומנים מתוך טרילוגיה על הרב אלקלעי: הרומן כיסופים" עוסק בעלייתו של הרב אלקלעי ארצה, בשנותיו בירושלים ובקשריו עם הוזיר חיים פרחי; והרומן "מאבק" העוסק בפועלו למען יישוב א"י.

• יצחק רפאל, כתבי הרב אלקלעי, ירושלים, מוסד הרב קוק, ה'תשל"ה (1974)

• יצחק ניסנבוים, רבי יהודה אלקלעי, בספרו "הדת והתחיה הלאומית", ורשה תר"פ.
• יצחק טריואקס ואליעזר שטיינמן, הרב יהודה אלקלעי, בתוך "ספר מאה שנה", תל אביב 1938.
• מרדכי אלקיים, יפו נוה צדק - ראשיתה של תל אביב, הוצאת משרד הביטחון 1990
• יהודה בורלא, "כסופים", תל אביב תש"ג; "מאבק", תל אביב תש"ה

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יהודה אלקלעי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יהודה אלקלעי

• כתבי יהודה אלקלעי בפרויקט בן-יהודה
• מידע על יהודה אלקלעי בקטלוג הספרייה הלאומית
• ישראלה הלזנר, מתיה קם, יהודה אלקלעי, באתר "תרבות•il"
• הרב יהודה אלקלעי באתר הספרייה הלאומית
• מבחר כתבי הרב אלקלעי ביומן הרשת "עמדת תצפית"
• הרב יהודה אלקלעי 1789–1878, באתר "תרבות•il"
• הרב יהודה אלקלעי, תורתו ומשנתו, השפעתו על הרצל, פרק ד בספר לכו נרננה.
• ג'ני לבל, ‏'חולה אהבת ירושלים': ר' יהודה אלקלעי – הרקע הפוליטי והקהילתי לפועלו, פעמים 40 (קיץ תשמ"ט), עמ' 21–48.
• מבשרי ציון:הרב צבי קלישר, והרב יהודה חי אלקלעי חוברת בהוצאת משרד החינוך
• שמואל ליב ציטרון, רבי יהודה אלקלעי, בפרויקט בן-יהודה
• יצחק קראוס, החוזה הראשון, מוסף שבת - מקור ראשון, 4 בספטמבר 2013
• כרטיס קברו באתר הר הזיתים
• יהודה אלקלעי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יהודה אלקלעי, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
• יהודה אלקלעי, באתר "החכם היומי"
• יהודה בן שלמה חי אלקלעי (1798-1878), דף שער בספרייה הלאומית
• הרב יהודה אלקלעי בפודקאסט קדמא