יום הזיכרון לקורבנות המשטר הנאצי בגרמניה

יום הזיכרון לקורבנות הנאציונל-סוציאליזם מנציח את כל הקורבנות של המשטר הטוטליטרי חסר התקדים בתקופת הלאומיות-הנאצית : "אנו זוכרים את חסרי הזכויות, המעונים והנרצחים: יהודי אירופה, בני הסינטי והרומא, עדי יהוה, מיליונים של סלאבים עקורים, עובדי כפייה, הומוסקסואלים, אסירים פוליטיים, חולים ונכים, כל אלה שהוכרזו כאויבי האידאולוגיה הלאומית-סוציאליסטית ונרדפו על ידה. אנו זוכרים ... גם את אלה שהשתתפו באומץ בהתנגדות או העניקו הגנה וסיוע אחרים."^[3]

יום הזיכרון הוכרז רשמית ב-3 בינואר 1996 על ידי נשיא גרמניה רומן הרצוג.^[4] בהכרזתו הצהיר הרצוג: "אסור שהזיכרון יסתיים; עליו גם להזהיר את הדורות הבאים להיות ערניים. לכן חשוב למצוא כעת צורה של זיכרון שתשפיע בעתיד. עליו לבטא צער על סבל ואובדן, להיות מוקדש לזכר הקורבנות ולנטר כל סכנת חזרה."

ביום זה מוצגים הדגלים על מבני ציבור בגרמניה בחצי התורן. הזיכרון מתבטא באירועים שונים ברחבי המדינה כמו טקסים, כנסים והרצאות, קונצרטים והצגות תיאטרון או תפילות בכנסיות.^[5] תושבים מניחים לעיתים נרות זיכרון ופרחים על יד אבני הנגף המקובעות במדרכות בערים השונות, תופעה שניתן לראותה אף יותר ב 9 בנובמבר, התאריך שבו התקיים "ליל הבדולח" ואשר בו מתקיימים גם כן טקסים רשמים.

עמותות ויוזמות מקומיות נוטות יותר לערוך טקסי זיכרון ב-9 בנובמבר,^[6] לעיתים בהשתתפות יהודים שהיו תושבי המקום, היות שתאריך זה מושרש יותר בתודעה הלאומית הגרמנית ויחודי לרדיפות אחר היהודים ונתפס כיום שבו אלימות מילולית הפכה לאלימות פיזית. הטקסים מתקיימים בערים השונות בדרך כלל על יד אנדרטה המוקדשת לתושבים היהודים שנרדפו או נספו.^[7]

בנוסף, יומי הזיכרון משמשים להפנית תשומת לב לפשעים של הנאציונל-סוציאליסטים ואזהרה אודות מגמות עכשוויות של אנטישמיות, שנאת זרים ופעולות איבה מצד אנשי הימין הקיצוני.^[8]

בפרלמנט הגרמני נערך מדי שנה ב-27 בינואר טקס הנצחה לזכר קורבנות המשטר הנאציונל-סוציאליסטי.^[3]