יחסי איטליה–סוריה

המגע הראשון בין שתי ישויות פוליטיות מאורגנות בשטחי איטליה וסוריה היה בעשור שלפני כיבוש גנאיוס פומפיוס מגנוס את הממלכה הסלאוקית בשנת 64 לפנה"ס. במהלך תקופה זו ניסו הרומאים להפוך את הממלכה למדינת חסות על ידי ניצול היריבות בין מחוזות האזור. לאחר כיבושים אלו הפך השטח הסורי לחלק ממערכת הים התיכון הרומית.^[1]

לאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית קפאו היחסים בין חצי האי לסוריה עד לעליית הרפובליקות הימיות שבנו את עושרן על המסחר עם המזרח התיכון. החל מהמאה ה-11, הסוחרים של אמלפי היו נוכחים בצורות שונות בכל נמל מרכזי של האזור שממנו סחרו בתבלינים, תכשיטים ושטיחים.^[2]

לאחר מכן, ועד לפתיחת נתיב האוקיינוס למסחר, הקשר בין נמלי סוריה לאלו של הרפובליקות האיטלקיות הפך את שניהם בין הערים העשירות בעולם באותה תקופה.^[3][2]

עם תחילת שקיעתן של הרפובליקות הימיות האיטלקיות, במהלך המאה ה-16, היחסים בין מדינות אירופה לאימפריה העות'מאנית, שבה נכללו שטחי סוריה, הידרדרו שוב.

במהלך המאה ה-20, במהלך ועידת סן רמו, שהתקיימה בין 19 ל-26 באפריל 1920, התכנסה מועצת המלחמה העליונה של בעלות הברית, שהורכבה מאיטליה, צרפת, בריטניה, ארצות הברית ויפן, כדי לדון במצב המזרח התיכון לאחר פירוק האימפריה העות'מאנית והכרזת העצמאות של הממלכה הערבית של סוריה עם הכתרתו של המלך פייסל הראשון ב-8 במרץ 1920.^[4]

לאחר תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, בשנת 2012 החליטה איטליה לסגור את שגרירויותיה והוציאה את הגוף הדיפלומטי שלה מהשטח הסורי,^[5] והכריזה כי מתוקף החמרת המצב^[6] איטליה לא הכירה במשטרו של אסד כלגיטימי וסירבה להתערב באזור, בניגוד לשאר חברות נאט"ו. למרות זאת, כמה קבוצות פוליטיות באיטליה תומכות במשטר הסורי, למשל, קבוצות נאו-פשיסטיות והמפלגה הקומוניסטית האיטלקית.^[7]

שגרירות סוריה באיטליה ממוקמת ברומא, ואילו הקונסוליה ממוקמת במילאנו.^[8]

בשנת 2011, האיחוד האירופי אימץ החלטה (2011/273/CFSP) הטלת אמברגו על ייצוא נשק ומכשירים שיכולים להועיל לדיכוי פנימי, הוא אסר כל צורה של סיוע טכני ופיננסי, הוא הקפיא את הנכסים, והמשאבים הכלכליים של אותם יחידים שנשאו דין וחשבון לדיכוי האוכלוסייה הסורית, והוא הטיל הגבלות על הקבלה באיחוד האירופי.^[9] ב-2013, שרת החוץ האיטלקית אמה בונינו מתחה ביקורת על החלטת האיחוד האירופי להפסיק את האמברגו הזה, והוסיפה כי איטליה לעולם לא תספק נשק לסוריה.^[10]

בשנת 2020, האיחוד האירופי הטיל הגבלות נסיעה^[11] על אנשים החשודים בקשר עם משטרו של אסד ואשר הואשמו בתמיכה כלכלית במשטר,^[12] והכין רשימה המכילה 292 שמות.

איטליה וסוריה הן שתיהן מדינות ים תיכוניות ויש להן אינטרסים אסטרטגיים משותפים. מסיבה זו לפני מלחמת האזרחים בסוריה, שהחלה ב-15 במרץ 2011, איטליה וסוריה ניהלו יחסים כלכליים אינטנסיביים יחסית.

לפני מלחמת האזרחים, מ-2004 עד 2008, יבוא איטליה מסוריה הסתכם ב-800 מיליון אירו, מדי שנה, בעוד שהיצוא מאיטליה לסוריה הסתכם במיליארד אירו, בכל שנה. לאחר תחילת מלחמת האזרחים ב-2011, פחתו החילופים והיבוא מסוריה לאיטליה הסתכם ב-18 מיליון אירו, בעוד שהיצוא מאיטליה לסוריה הסתכם ב-33 מיליון אירו.^[13]

הסחורה שיוצאה בעיקר מאיטליה לסוריה הייתה מכונות מסוגים שונים, מוצרים כימיים ומוצרים רפואיים. הסחורה המיובאת מסוריה לאיטליה, בנוסף לשמן, הייתה מוצרי עור ואוכפים, פריטי טיולים, תיקים, פרוות מוכנות וצבועים ובשר. נכון לשנת 2011 סחורות סוריות ייצגו רק 0.2% מכלל החליפין הכלכלי של איטליה. החליפין הכלכליים מסוריה לאיטליה, נכון לשנת 2019, הסתכמו ב-100 מיליון אירו, בעוד שהנתונים העדכניים ביותר, מינואר 2020 עד יולי 2020, מראים שהחילופים הכלכליים ירדו ל-36.9 מיליון אירו.^[14]

לפני שהחלה מלחמת האזרחים ב-2011, איטליה נהגה למכור נשק לסוריה, אך מועצת האיחוד האירופי הטילה על המדינות החברות את האמברגו למכור נשק בסוריה עם החלטה 2011/273/CFSP, אשר חל עם תקנת המועצה (EU) מס' 442/2011 מיום 9 במאי 2011 בדבר אמצעים מגבילים בהתחשב במצב. החוקים האירופיים הללו אוסרים על איטליה למכור נשק במישרין או בעקיפין לסוריה. יתר על כן, היא אוסרת על סוריה לספק תמיכה כספית והקפיאה את נכסיהם של כל האנשים הנחשבים כאחראים לסכסוך.^[9]

מסוריה לאיטליה

מספר האזרחים הסורים שעברו לאיטליה, מ-2015 עד 2021, גדל. בשנת 2015 היו 4,538 אזרחים סורים באיטליה ובשנת 2018 מספר זה גדל ל-5,892 והוא המשיך לעלות ובשנת 2021 מספר הסורים באיטליה הסתכם ב-6,633. האזורים עם הנוכחות הגדולה ביותר של אזרחים סורים בשטחיהם, בשנת 2021, הם לומברדיה, עם סך של 1,802 (27.2%); לאציו עם 1,143 (17.2%) ואמיליה-רומאניה, עם 518 (7.8%).^[15]

רבים מהאנשים הללו המהגרים מסוריה לאיטליה הם מבקשי מקלט או פליטים, שחלקם יכולים להגיע לאירופה דרך מסדרונות הומניטריים. לדוגמה, כמה מסדרונות הומניטריים מאורגנים באיטליה על ידי ארגונים דתיים, כמו 'קומיוניטה די סנט'אגידיו', שבמרץ 2022 הצליחה להביא לאיטליה 105 סורים, מתוכם 38 ילדים. המסדרונות ההומניטריים הללו מאורגנים מאז פברואר 2016, בשיתוף משרד הפנים ומשרד החוץ, מאז הצליחו להביא לאיטליה 2,150 איש לאיטליה. מסדרונות הומניטריים אלו מאורגנים גם ברחבי אירופה ודרכם הגיעו לאירופה 4,400 מבקשי מקלט.^[16]

מאיטליה לסוריה

לגבי אזרחים איטלקים בסוריה קיימת תופעה של לוחמים זרים, שהם אזרחים זרים, המצטרפים למדינה האסלאמית של עיראק וסוריה (דאעש) כדי לתמוך בעניין. נכון לינואר 2017 מספר האזרחים האיטלקים שנסעו לסוריה על מנת להצטרף לדאעש הסתכם ב-110 אנשים, מתוכם 32 מתו, 17 חזרו לאירופה ו-6 חזרו לאיטליה.^[17]