יחסי הודו–קוסובו

הודו וסרביה מקיימות יחסים קרובים משנות החמישים של המאה העשרים, כאשר שתי המדינות היו מהחברות הדומיננטיות במדינות הבלתי-מזדהות, מסגרת שזוהתה בין היתר עם נשיא יוגוסלביה יוסיפ ברוז טיטו וראש ממשלת הודו הראשון ג'ווהרלל נהרו.

היחסים ההדדיים בין ניו דלהי ובלגרד נותרו חמים גם לאחר התפרקות יוגוסלביה במהלך שנות התשעים.

סיבה נוספת העומדת ברקע התנגדותה של הודו להכרה בקוסובו היא הסכסוך על חבל קשמיר והתנועות הבדלניות בו ובחבל פנג'אב הסיקי.

במהלך מלחמת קוסובו, ביקרה הודו את מתקפות נאט"ו על הכוחות הסרבים בקוסובו,^[1] והודיעה על תמיכתה בהשבת החבל לשלטון הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה.^[2]

כאשר קוסובו הכריזה על עצמאותה מסרביה בשנת 2008, הודו הייתה אחת המדינות שלא הכירו בעצמאות קוסובו. בינואר 2009 הצהיר אג'אי סוורופ, שגריר הודו בסרביה, כי "הודו תתמוך בסרביה בנושא ההגנה על ריבונותה בכל הפורומים הבינלאומיים".^[3]

בשנת 2018 סירבה ממשלת הודו להעניק ויזה למתאגרפת הקוסוברית דונג'יטה סאדיקו (אנ') ומאמניה כדי להתמודד בתחרות אגרוף בינלאומית לנשים למרות שזכתה לגיבוי מלא של התאחדות האיגרוף בהודו וההתאחדות האולימפית ההודית. הוועד האולימפי הבינלאומי איים בתגובה לבטל את הצעותיה של הודו לאירוח משחקי אסיה 2030 ואולימפיאדת הקיץ 2032.^[4]

בנובמבר 2022 הודיע דובר משרד החוץ ההודי כי לא חל שינוי בעמדת הודו כלפי קוסובו, בעקבות דיווחים על פתיחה אפשרית של נציגות כלכלית קוסוברית בניו דלהי.^[5]