יחסי לוב – קוריאה הצפונית

1974-2011

לוב וקוריאה הצפונית כוננו יחסים דיפלומטיים ב-1974, וקוריאה הצפונית הקימה שגרירות בטריפולי. בשנות ה-70 וה-80, הממשלה הלובית תחת מועמר קדאפי הידקה את היחסים עם הממשלה הצפון קוריאנית וקנתה כמות משמעותית של נשק צפון קוריאני.^[1]

מ-1974 ועד 2011, היחסים בין שתי המדינות התבססו על הבנה דו-צדדית. על פי דיווח של הפנטגון, קוריאה הצפונית סיפקה ללוב אורניום שש פלואורי, תרכובת המשמשת להעשרת אורניום וכדלק לכורים ולנשקים גרעיניים.^[2][3]

באותו הזמן, מספר עובדים צפון קוריאנים גם נכחו במדינה. יצוא צפון קוריאני ללוב כלל ציוד צבאי כמו טילי סקאד בעלי טווח של 550 ק"מ.^[4] בנוסף, הממשלה הלובית לקחה חלק ברכישת טילים בליסטיים לטווח בינוני מסוג נודונג-1 ואף טילים לטווח ארוך מקוריאה הצפונית בעקבות אמברגו נשק אשר הוטל על המדינה על ידי האו"ם, בכדי להשתמש בהם נגד מטרות אמריקאיות ומטרות נאט"ו במקרה שהמערב יהווה איום.^[5] גורמים בארצות הברית גינו אז את "שיתוף הפעולה בין קוריאה הצפונית ללוב". קוריאה הצפונית הייתה אחת מספקיות הנשק החשובות ביותר הרפובליקה הערבית הלובית הסוציאליסטית, ביחד עם ברית המועצות.

ב-19 בדצמבר 2003, לוב הסכימה לסיים את תוכנית פיתוח נשק ההשמדה ההמונית שלה, להשמיד את הטילים הבליסטיים שלה עם טווח של יותר מ-300 ק"מ ו/או עם מטען של לפחות 500 ק"ג ולאשר בדיקות מיידיות של האו"ם.^[4]

מלחמת אזרחים בלוב ונפילתו של מועמר קדאפי

ב-2011, כשמלחמת האזרחים הראשונה בלוב פרצה, נשקים קונבנציונליים צפון קוריאניים נמצאו על ידי מורדים ממועצת המעבר הלאומית, כולל רקטות, מערכות הגנה מפני כלי טיס ומוקשים.^[6] ב-24 במרץ 2011, ממשלת קוריאה הצפונית הודיעה על לוב בהכרזה ש"עדיף היה לה לשמור על תוכנית הגרעין שלה".^[7] ב-12 במאי 2011 נטען כי שגרירות קוריאה הצפונית בטריפולי נפגעה בתקיפה אווירית של נאט"ו על מתחם צבאי לובי סמוך,^[8] אך נאט"ו הכחישה את ההתקפה על השגרירות.^[9]

קוריאה הצפונית מעולם לא הכירה בסמכותם של המורדים^[10] ואסרה מאזרחיה העובדים בלוב (כ-200 איש) מלחזור לקוריאה הצפונית מתוך חשש של התפשטות של מרד עממי.^[11]

• יחסי החוץ של קוריאה הצפונית