יצחק זקסנברג

בצעירותו שימש מורה ומנהל בבית ספר "אורט" בוורשה, שם נודע כחרש ברזל, אמן, צייר ויוצק. בבית היציקה שלו בפולין, יצר בין השאר פסלים, פעמונים ופריטים נוספים.

בשנת 1924, בימי העלייה הרביעית, עלה זקסנברג לארץ ישראל עם משפחתו מפולין, ועם עלייתו פתח, בסיוע הסוכנות היהודית, בית יציקה ברחוב סלמה ביפו.

בארץ ישראל הייתה באותה העת תנופת בנייה, ובהיעדר תעשייה מקומית מרבית חומרי הגלם יובאו מחוץ לארץ. זקסנברג ניסה לייצר ברזים וחלקים למשאבות מים להשקיית פרדסים וחלקי מתכת לבנייה כדי להחליף את חומרי הייבוא בתוצרת עברית.

בשנת 1929, החלו "המאורעות" ביפו ובתל אביב. בית החרושת של זקסנברג נרתם לעשייה הביטחונית, ובהסוואה של ייצור ברזים וחלקי חרושת לבנייה, עסק בייצור חלקים לכלי נשק, למוקשים, ובשלב מאוחר יותר בשריון כלי הרכב לפריצת הדרך לירושלים.

בד בבד עם ייצור הנשק המציא זקסנברג את מסחטת ההדרים העברית הראשונה^[2], שנודעה מאז גם כ"מסחטת זקנסברג". תהליך ההמצאה הארוך כלל ייצור דגמים רבים, ובסופו נרשם פטנט על המוצר בשנת 1931^[3]. תוך זמן קצר, התברר כי מסחטת ההדרים של זקסנברג בולטת בטיבה ובעלת תכונות מובחרות, ומאז נודעה כהמצאה ישראלית בולטת בתחום המכניקה. לאחר מותו המשיכה משפחתו בייצור ובשיווק המסחטה שהמציא^[4]. זקסנברג גם נודע בממטרות שלו^[5]. בשנת 1936 זקסנברג היה פעיל בהתאחדות הממציאים^[6], התארגנות קצרת מועד של בעלי הפטנטים בארץ ישראל.

מדיה וקבצים בנושא יצחק זקסנברג בוויקישיתוף

• אתר מסחטות זקסנברג
• מסחטות זקסנברג באתר מזון