ישיבת הקצבים

מבית מדרש שכנראה שימש את קצבי העיר וילנה בעת לימודם, הפך המקום במחצית המאה ה-19 לישיבה בסגנון הישיבות הליטאיות, והיא כונתה בפי כל "ישיבת הקצבים". לישיבה התקבלו ילדים שהגיעו למצוות, והלימודים התקיימו בשלוש שכבות במשך ארבע שנים, כשבכיתה הגבוהה נמשכו הלימודים שנתיים.

בראשית המאה ה-20 הונהגו בישיבה, בהוראת השלטונות הרוסיים, לימודי חול. אולם הוקצו להם רק שתי שעות ואלו נלמדו לאחר שבע שעות לימוד תלמוד, ורק בימות החורף, בקיץ הונהגו אך ורק לימודי תלמוד.

ההנהלה הרוחנית של הישיבה הייתה נתונה באופן מסורתי בידי המגיד מישרים הרשמי של וילנה. ובעשרות השנים האחרונות לקיומה שימשו בה כראשי ישיבה הרבנים קסטוקורסקי ואליהו גרשון הלפרין.

הישיבה הייתה אחת המפורסמות בווילנה היהודית, לצד ישיבת רמיילס, ובשלב מסוים לפני מלחמת העולם השנייה התאחדה עם ישיבה זו תחת הנהגתו של הרב הלפרין^[2].

• שלמה זלמן חאסקין, מעשים בכל יום: על ישיבת הקצבים, המליץ, 4 באפריל 1889
• ה. ל. גורדון, מצב הישיבות בווילנה, הצפירה, 5 ביולי 1914 (תיאור על מצב הישיבה ערב מלחמת העולם הראשונה)