לואיס דה מדרסו

הוא נולד במדריד, למשפחת אמנים. אביו היה חוסה דה מדרסו, ואחיו היו פדריקו דה מדרסו ופדרו דה מדרסו.^[1] אחייניו ריימונדו דה מדרסו וריקרדו דה מדרסו הפכו שניהם לציירים בולטים. משפחת מדרסו תוארה כאחת משושלות הציור החשובות ביותר, ששלטה בציור של המאה ה-19 בספרד.^[3]

הוא ואחיו קיבלו את שיעורי האמנות הראשונים שלהם בסטודיו של אביהם. מאוחר יותר, נכנס לאקדמיה המלכותית לאמנויות יפות של סן פרננדו. בשנת 1845, הוא מצא עבודה כמאייר עבור המגזין Seminario Pintoresco Español . מספר שנים לאחר מכן, הוא קיבל מלגה שאפשרה לו להשלים את לימודיו ברומא ולשפר את סגנונו. בתחילה, הוא למד באקדמיה של סן לוקא, ולאחר מכן נרשם לאקדמיית צרפת ברומא שבווילה מדיצ'י. בהיותו שם, הוא פגש את יוהאן פרידריך אורבק והושפע מתנועה הנצרתיים.^[4]

לאחר לימודיו ברומא, הוא סייר באירופה, והתגורר זמן קצר בפריז, מינכן, ונציה וברלין. בתחילת שנות ה-90 הוא התיישב לזמן מה בפומפיי עם שניים מחבריו הציירים מספרד. הוא חזר למדריד כאשר השפעתם של אביו ואחיו הגדולים נתנה לו כניסה למעגלים האמנותיים של אותה עיר, מה שהוביל לאמונה שהצלחתו נבעה לחלוטין מהמוניטין של משפחתו.

בתקופה האחרונה של חייו, הוא התמסר בעיקר להוראה ולציור דיוקנאות של האצולה. הוא קיבל דרגת מפקד במסדר איזבלה הקתולית ובסופו של דבר הפך למנהל ״בית הספר הגבוה לציור, פיסול וחריטה של מדריד".

עם מותו, בעיר הולדתו מדריד, ירש אותו דיוסקורו פואבלה.

• 
  הכרזת פלגיוס הראשון, מלך אסטוריאס, 1855
• 
  קבורתה של ססיליה הקדושה בקטקומבות של רומא, 1852
• 
  אדם מחזיק פגיון, 1850
• 
  תרסה מאווילה, 1855