לפקח ולהעניש

בספר מתחקה פוקו אחר השינויים שחלו בדרך בה חברות מענישות את מי שהן מגדירות כפושע. המחקר בוחן את התהליכים החברתיים והתאורטיים שעומדים בבסיס השינויים הנרחבים שהתרחשו בשיטות הענישה ובמערכת הכליאה במדינות המערב בעידן המודרני. עיקר המאמץ של פוקו מופנה לניתוח מסמכים מגנזכים צרפתיים, ואולם הנושאים אשר מועלים לדיון נוגעים לכל חברה מערבית מודרנית.

בנוסף טען פוקו, מטרת הספר אינה נעוצה בעבר אלא בעיקר בהווה; כיצד נוצרו התנאים שאפשרו את טכנולוגיות הכוח שמופעלות בהווה? כיצד הגענו ממצב של עינויים גופניים מזוויעים בעבר למצב של כליאה שקטה בהווה? ממצב שבו החברה ביקשה להעניש את הפושעים למצב בו החברה מבקשת "לתקן" אותם?

פוקו מבקר ומאתגר בספר את הדעה הרווחת לפיה הפך בית הסוהר לצורה המקובלת של ענישה הודות לעניין ההומניטרי שגילו רפורמיסטים דואגים, אף כי אין הוא מבטל את השפעת דאגתם. פוקו עורך את ביקורתו דרך איתור דקדקני של השינויים התרבותיים אשר הובילו לעליונות בית הסוהר כמודל הענישה המערבי, תוך התרכזות בשיטות הענישה, בשכלול הפיקוח על גוף הפושע ודרך עיסוק בשאלות של כוח/ידע. הפעלת הכוח קיימת, טוען פוקו, גם בצורת בית הספר, בית החולים, מחנות הצבא וכדומה.

הספר מחולק לארבעה חלקים עיקריים: עינויים, ענישה, משמוע ובית כלא.

I. עינוי

פוקו פותח את הספר בהנגדת שתי צורות ענישה: ראשית מתואר העינוי הפומבי האלים והכאוטי של רובר-פרנסואה דאמְיֶן (Damiens), שהורשע בניסיון לרצח המלך לואי ה-15 בשלהי המאה ה-18, ונקבע כי הוא

יוּבל בעגלה, עירום, רק כותונת לעורו, אוחז אבוקת שעווה דולקת, שתי ליטראות משקלה [...] בעגלה הנזכרת, אל כיכר גרב (Grève), ועל גרדום שיוצב שם ייצבט במלקחיים מלובנים בשדיו, זרועותיו, ירכיו וסובכי שוקיו; יֵמינו, אוחזת באותה סכין שבה רצח את אביו, תישרף באש גופרית, ועל המקומות שבהם נצבט יישפכו עופרת מותכת, שמן רותח, זפת בוערת, שעווה וגופרית מותכות; ואחר כך ימשכו ארבעה סוסים את גופו ויקרעוהו איבריו וגופו יאוכלו באש עד היותם לאפר, ואפרו ייזרה ברוח.

— לפקח ולהעניש, עמ' 9.

מול תיאור מפורט זה של עינוי מציב פוקו פיסקה מתוך רשימת הכללים השיטתית להסדרת זמן שהייתם של פושעים בבית כלא בראשית המאה ה-19. דוגמאות אלו ממחישות את השינוי העמוק שעבר על מערכת הענישה המערבית תוך פחות ממאה. פוקו מוביל את הקוראים לתהות מה הביא לשינויים אלו וכיצד השתנתה התרבות המערבית כל כך.

כדי לענות על שאלות אלו מתחיל פוקו לבחון את העינוי הציבורי כשלעצמו. הוא טוען שמחזה העינויים הפומבי היה צורה תיאטרלית ששרתה במכוון ולא במכוון כמה מטרות חברתיות. אחת המטרות המכוונות הייתה שיקוף אלימותו של הפשע המקורי על גופו של הפושע כדי שהכל יראו וייראו.

II. ענישה

III. משמוע

IV. בית כלא

הספר הוליד מגוון רחב של פיתוחים ומחקרי המשך על ידי חוקרים ואמנים מתחומים שונים.^{[דרוש מקור]}

• פנאופטיקון

• לפקח ולהעניש, באתר OCLC (באנגלית)

• משה סלוחובסקי, "לפקח ולהעניש" מציג את מישל פוקו במלוא מורכבותו, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2015
• גילית חומסקי, בית הסוהר כמפעל הנצחה | גילית חומסקי, מקור ראשון, מוסף "שבת", 15 בנובמבר 2015
• אברהם טננבוים, המעבר הגורף מענישה גופנית לעונש המאסר – בין אליאס לפוקו והשלכות לעתיד, ספר גבריאל בך (תשע"א-2011), עורכים דוד האן, דנה כהן-לקח, מיכאל בך, עמ' 305-333.