מבקר המדינה

ביקורת המדינה מתוארת בחוק יסוד: מבקר המדינה:

מבקר המדינה יקיים ביקורת על המשק, הנכסים, הכספים, ההתחייבויות והמינהל של המדינה, של משרדי הממשלה, של כל מפעל, מוסד או תאגיד של המדינה, של הרשויות המקומיות ושל גופים או מוסדות אחרים שהועמדו על פי חוק לביקורתו של מבקר המדינה. מבקר המדינה יבחן את חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחסכון של הגופים המבוקרים, וכל עניין אחר שיראה בו צורך.

בישראל, מבקר המדינה מבקר את משק הכספים של מדינת ישראל, את חוקיות אופן השימוש במשק הכספים, ההכנסות וההוצאות ואופן החזקת הרכוש הציבורי. כמו כן, המבקר בוחן את מידת החיסכון והיעילות שבה נוהגת הרשות המבצעת ואת טוהר המידות של אנשיה, אם לא מעלו בתפקידם או נטלו לכיסם מן הרכוש הציבורי המופקד בידם, ניהולם התקין של גופים אלו וכל עניין אחר שהמבקר רואה לנכון לבדוק ולבחון – הרשות נתונה בידו. מתוקף תפקידו, החל מ-1971, משמש המבקר גם כאומבודסמן – נציב תלונות הציבור.

יש הגורסים כי ראוי שמבקר המדינה יתמקד בביקורת מערכתית ואין זה ראוי שיעסוק במקרים ובאנשים פרטיים, אולם אין בחוק איסור על המבקר לערוך בדיקה פרטנית או לאזכר שמות של גורמים מעורבים ויש הגורסים שכך ראוי^[1][2]. כמו כן, יש הטוענים כי מבקר המדינה המשמש גם כנציב תלונות הציבור, הוא הגוף המתאים לשמש נציב זכויות האדם של ישראל, וכי יש לו את הסמכויות הנדרשות לשם כך^[3].

הגוף הנתון לפיקוחו של המבקר הוא הרשות המבצעת, הכוללת את משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וכל מפעל, מוסד, קרן ותאגיד המתוקצבים על ידי המדינה, או שהממשלה שותפה באופן כלשהו בניהולם, או תומכת בהם במישרין או בעקיפין. כמו כן, כל גוף, מוסד, קרן ותאגיד שהכנסת החליטה שהם נתונים לביקורת המדינה – המפלגות השונות, מגן דוד אדום וחברת החשמל.

מתוקף תפקידו הייחודי כמפקח על ביצוע חוק מימון מפלגות (מאסדר), הוא רשאי להמליץ ליושב ראש הכנסת על הטלת סנקציות כספיות על מפלגות שלא פעלו כשורה.

במסגרת משרד מבקר המדינה פועלת הוועדה למתן היתרים, שהוקמה בשנת 1980, ותפקידה לבחון בקשות של שרים וסגני שרים לחריגה מכללי האתיקה שנקבעו להם^[4].

לאורך שנות פעילות מבקר המדינה נחשפו שחיתויות וליקויים רבים^[5], שהובילו לתיקון בעיות ולענישה, כולל הרשעתם של אישים בכירים בפוליטיקה המקומית - אהוד אולמרט, אריה דרעי, צחי הנגבי ועמרי שרון - בעקבות ליקויים שנתגלו בדוחות המבקר^[6].

הפולמוס על מבקר המדינה כ"נציב זכויות האדם" במדינת ישראל

במאמר שפורסם בתחילת 2019 בכתב העת "השילוח" הובאו דברי אישים בכירים במשרד המבקר ומספר משפטנים בכירים, בראשם אהרן ברק ואחרים, מהם עולה כי בסוף העשור השני של המאה ה-21 התעצמה מגמה לפיה תפקידו של מבקר המדינה אמור להיות גם "נציב זכויות האדם" של מדינת ישראל. עם זאת, נטען כי מהלך זה דומה בהיקפו למהפכה החוקתית, משולל זכות חוקית, יפר את האיזונים בין הרשויות ויפגע באמון הציבור ובתפקודו של מוסד מבקר המדינה^[7].

באפריל 2019 פורסם בעיתון מקור ראשון כי במדריך חדש ששמו "תחומי פעילות של מוסד ביקורת המדינה", המגבש באופן רשמי את סמכויות ונוהלי המבקר, כתבו אנשי המבקר שפירא כי "הדגשים והגישות של ביקורת המדינה השתנו לאורך השנים. בעבודת הביקורת מושם דגש על שמירת זכויות הפרט וערכי הדמוקרטיה במדינת ישראל, תוך בחינת פעולות הרשות המבצעת על בסיס אמות המידה החוקתיות הבאות לידי ביטוי בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם"^[8].

במקביל פרסם מרכז מינרבה לזכויות האדם הפועל באוניברסיטה העברית, דו"ח העוסק בהקמת מוסד זכויות אדם מדינתי בישראל, ובו נבחן, בין השאר, משרד מבקר המדינה והתאמת פעילותו לעקרונות פריז (אנ'). בשל היעדרו של מנדט מפורש, בלשון החוק, המטיל על מבקר המדינה את האחריות לשמירה על זכויות האדם, קוראים מחברי הדו"ח לשינויים שיעגנו את מעמדו של מבקר המדינה כנציב זכויות האדם בהתאם לעקרונות פריז: תיקון חוק יסוד: מבקר המדינה, קביעת הנחיות פנימיות במשרדו, מינוי מומחים לדיני זכויות אדם בינלאומיים במשרד, קיום קשרים עם מוסדות מדינתיים אחרים בנושא, ועוד^[9].

בתגובה לטענות נאמר כי "חוק יסוד מבקר המדינה קובע ש'מבקר המדינה יבחן את חוקיות הפעולות'... וחוקיות הפעולות זה חוקי היסוד של המדינה". נטען גם שמדיניות זו מסתמכת על אמנות שאשררה הממשלה, ועל פרשנויות שניתנו "לזכות לכבוד" בבית המשפט העליון. עוד הוזכר כי אין למבקר המדינה סמכות לבטל חוקים והעיסוק בזכויות אדם הוא "כיפת ברזל למדינה"^[10].

המבקר נבחר על ידי הכנסת בהצבעה חשאית לתקופת כהונה אחת של שבע שנים, ובאפשרותה גם להדיחו מתפקידו והיא אף קובעת את שכרו – בהחלטת ועדת הכנסת. כדי להבטיח את אי-תלותו ברשות המבצעת, שעליה הוא מפקח, תקציבו נקבע על פי הצעת המבקר עצמו על ידי ועדת הכספים של הכנסת, ולא על ידי משרד האוצר. כמו כן, המבקר אחראי בפני הכנסת בלבד – מקיים עמה קשרים והתיעצויות, ופעמיים בשנה – מגיש לה דין וחשבון על ממצאיו כפי שנתגלו בתוך תהליך הביקורת הנמשך, לעיתים, מעבר לשנה אחת, וכן המלצותיו לתיקון הליקויים ולמניעת הישנותם בעתיד. הדו"ח מוגש לידי יושב ראש הכנסת וליושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, ועוד בטרם פרסומו – ליו"ר ועדת השרים לענייני ביקורת ולגופים המבוקרים, כדי שיוכלו לתקן את מה שהמבקר המליץ לתקן.

כדי להעביר את מבקר המדינה מתפקידו נדרשת הצבעה בכנסת שבה יושג רוב של שלושה רבעים מחברי הכנסת (סעיף 13(2) לחוק יסוד: מבקר המדינה).

בשנת 2016 נחנך בניין הנהלת מבקר המדינה ברחוב מבקר המדינה בקריית הלאום בירושלים^[11][12].

• חוק יסוד: מבקר המדינה
• ועדה לענייני ביקורת המדינה

• מיכל טמיר, ומרדכי קרמניצר (מנחה). מבט ביקורתי על מבקר המדינה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2009.
• גד ברזילי, דוד נחמיאס, מוסד ביקורת המדינה: סמכות ואחריות. המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1998.
• אורלי פישמן וליאור בן דוד, ‏מעמדו וסמכויותיו של מבקר המדינה (סקירה משווה), באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, י"ז באייר תשס"ו 15 במאי 2006.
• שולחן עגול בנושא: מבקר המדינה – תפקיד, צורת העבודה וסגנון, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006.
• שלומית לביא, "ביקורת המדינה ברשויות המקומיות בראי התקשורת". בתוך "הביקורת ברשויות המקומיות בישראל" הוצאת משרד הפנים, 1999.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מבקר המדינה

• אתר האינטרנט הרשמי של מבקר המדינה
• חוק-יסוד: מבקר המדינה, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• מבקר המדינה, ברשת החברתית פייסבוק
• מבקר המדינה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• מבקר המדינה, ביישום טלגרם
• מבקר המדינה, ברשת החברתית אינסטגרם
• מבקר המדינה, סרטונים בערוץ היוטיוב
• תחקיר מבקר המדינה ב-10 פרקים, שקוף - גוף התקשורת של הציבור
• ד"ר עמיר פוקס וד"ר גיא לוריא. חוות דעת על ביקורת בזמן אמת, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 18 בפברואר 2018
• דרור שרון, המשרוקית של גלובס, ‏הוויכוח על תפקיד מבקר המדינה: ביקורת בזמן אמת או בדיעבד, באתר גלובס, 21 ביוני 2019
• מתנאל בראלי, ‏הנציב שאיש לא מינה, השילוח, 13, פברואר 2019
• מתן ברניר, ‏ראיון עם האיש שמכיר את כל הסודות של מבקר המדינה, באתר גלובס, 1 בנובמבר 2019
• עידן ארץ, אלון פרל, ‏כך הפך מבקר המדינה לגוף עם תקציב אדיר ומעט השפעה, באתר גלובס, 22 בפברואר 2024