מינה קומארי

אביה של קומארי היה מוסלמי סוני בשם מאסטר עלי בוקס, שהיגר להודו מבהרה (אז באיראן כיום בפקיסטן). הוא היה שחקן ותיק בתיאטרון הפרסי, ניגן בהרמוניה, כתב שירת אורדו, הלחין מוזיקה וגם שיחק בתפקידים קטנים בכמה סרטים. אמה של קומארי, איקבל בגום, ששמה המקורי היה פרבהוואטי דווי, הייתה נוצריה, שהתאסלמה לאחר נישואיה. איקבל בגום הייתה אשתו השנייה של עלי בוקס. לפני שפגשה והתחתנה עם עלי בוקס, היא הייתה שחקנית במה ונאמר שהיא קשורה למשפחת טאגור מבנגל.^[4]

קומארי נולדה בשם מהג'בין לעלי בוקס ואיקבאל בגום ב-1 באוגוסט 1933. זו הייתה אכזבה גדולה עבור עלי בוקס מכיוון שהוא רצה בן.^[5] היא הייתה הבת השנייה והיו לה שתי אחיות; הבכורה בשם חורשיד והקטנה בשם מחליקה (הידועה כמדהו, שחקנית ילדה לשעבר הנשואה לשחקן ההודי מחמוד עלי) ^[5] אביה לא יכול היה להרשות לעצמו לשלם לרופא עבור הלידה והשאיר אותה בבית יתומים, אבל הוא שינה את דעתו כעבור כמה שעות ולקח אותה חזרה לביתם.^[6][7]

כילדה, קומארי לא הייתה מעוניינת במשחק והעדיפה ללמוד בבית הספר.^[8] למרות זאת, הוריה החלו לקחת אותה לאולפני קולנוע על מנת למצוא עבודה. ב-1939, בגיל 6, הבמאי ויג'אי בהט ליהק אותה לסרט Leatherface וביום עבודתה הראשון, היא קיבלה שכר של 25 רופי.

Leatherface יצא לאור בשנת 1939.^[9] בעקבותיו היא הפכה למפרנסת של משפחתה בגיל צעיר מאוד. בראיון שנתנתה ב-1962, סיפרה קומארי שהעובדה שתמכה כלכלית בהוריה מגיל ארבע גרמה לה סיפוק עצום.^[5] היא התקבלה לבית ספר רגיל, אך דרישות העבודה קטעו את תוכנית הלימודים שלה לעיתים קרובות. היא לא למדה בבית הספר בכלל ולכן השכלתה הייתה תוצאה של לימוד פרטי וחינוך עצמי.

עבודה מוקדמת בתור בייבי מינה (1939–1945)

קומארי החלה לשחק כשהייתה בת ארבע. בתחילה עבדה בעיקר בהפקות של ויג'אי בהט: עור פנים (1939), אדהורי כהני (1939), פוג'ה (1940) ואק היי בהול (1940). בהט החליט ששמה של מג'האבני יהיה "בייבי מינה" במהלך הצילומים של ואק היי בהול.^[10]

קריירה מוקדמת (1946–1952)

היא לוהקה תחת השם מינה קומארי בסרט Bachchon Ka Khel של Ramnik Production (1946).

אחד הקשיים הגדולים בחייה של קומארי היה מותה של אמה שמתה ב-25 במרץ 1947.

בין 1946 ל-1952 שיחקה בסרטים רבים, וגם שרה את השירים בסרטים. בסוף שנות ה-40, היא התמקדה בעיקר בסרטי מיתולוגיה או פנטזיה.

פרסומה (1952–1956)

פרסומה הגיע עם המחזמר של המנטור ויג'אי בהט,"באיג'ו באוורה" (1952).

בשנים אילו שיחקה קומארי בתפקיד ראשי בקרוב ל-20 סרטים אשר זכו לפופולריות רבה. היא שיחקה עם שחקנים ידועים כגון אשוק קומאר, דיליפ קומאר, נאסיר חאן, סוניל דאט ועוד

סרט בכיכובה, בבימויו של בימאל רוי, "דו ביגהה זמין" זכה בפרס הבינלאומי בפסטיבל הקולנוע בקאן ב-1954, הסרט ההודי הראשון לעשות זאת.

מלכת הטרגדיה של הקולנוע ההודי (1957)

ב-1958 שיחקה בסרט "סהרה" בבימויו של לחרג' בהקרי, עבור משחקה בסרט הזה קומארי קיבל מועמדות לפרסי פילמפייר. עוד באותה שנה שיחקה בסרט "יהודי", בבימויו של בימל רוי, בכיכובם של קומארי, דיליפ קומאר, סוהראב מודי, נזיר חוסיין וניגר סולטנה. הסרט התבסס על המחזה "יהודי קי לדקי" מאת אגה השאר קשמירי, קלאסיקה בתיאטרון הפרסי - אורדו, על רדיפת יהודים באימפריה הרומית. ^[11] הסרט היה שובר קופות עם השיר "Yeh Mera Diwanapan Hai" ששר מוקש.

ב-1960 שיחקה בסרט "דיל אפנה אור פריא פאראי", דרמה רומנטית הינדית שנכתבה ובוימה על ידי קישור סאהו. בסרט כיכבו קומארי, ראאג' קומאר ונאדירה בתור השחקנים הראשיים. הסרט מספר את סיפורו של מנתח אשר מחויב להתחתן עם בתו של חבר משפחה, בזמן שהוא מאוהב באחות שעובדת איתו, בגילומה של קומארי. הופעה זו היא אחת מהופעות המשחק הידועות שלה.^[12] המוזיקה של הסרט היא מאת שנקר ג'יקישאן, וכוללת את "Ajeeb Dastan Hai Yeh" בנושא הוואי ששרה לאטה מנגשקאר.^[13]

שבחים ביקורתיים (1962)

"סאהיב ביבי אור גולאם" סרט שהופק על ידי גורו דוט ובבימויו של אבאר אלווי, הציג את קומארי בתפקיד צ'וטי בהו. הוא מבוסס על הרומן הבנגלי "סהב ביבי גולם" מאת בימל מיטרה. בסרט מככבים קומארי, גורו דאט, רחמן וווהידה רחמן.^[14] הלחן שלו הוא מאת המנט קומאר והמילים הם של שאקל בדיוני. הסרט ידוע גם בזכות הצילום שלו על ידי VK Murthy והשירים "Na Jao Saiyaan Chhuda Ke Baiyan" ו-"Piya Aiso Jiya Mein", שניהם מושרים על ידי גיטה דאט.

כדי ליצור את המראה הכבד הקשור לצריכה מופרזת של אלכוהול, היא מרחה מי קולון מרוכז מתחת לאפה. הגירוי עזר לה להשיג את המראה החזותי של אלכוהוליסטית.

הסרט זכה בארבעה פרסי פילמפייר, כולל פרס השחקנית הטובה ביותר והיה מועמד לפרס דוב הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-13 בברלין, שם ייצגה קומארי את הסרט. הסרט נבחר לייצד את הודו בטקס האוסקר.^[15]

שפל בקריירה ועבודות אחרונות

בתחילת שנות ה-70, קומארי העבירה בסופו של דבר את הפוקוס שלה לתפקידים "מכוונים למשחק" או אופי יותר.

"פקיזה" (1956–72)

הרעיון לסרט "פקיזה" נוצר בשנת 1954, ואחריו המוהראט שלו בשנת 1956. קומארי הייתה נחושה להשלים את הסרט, ומודעת לכך שנותר לה זמן מוגבל לחיות, יצאה מגדרה כדי להשלים אותו מוקדם. למרות ההידרדרות המהירה בבריאותה, היא עשתה את הגימור לביצועיה.

"פקיזה" הוצג בבכורה מפוארת ב-3 בפברואר 1972 בתיאטרון Maratha Mandir במרכז בומביי.^[5][16] הסרט יצא לבסוף לאקרנים למחרת, 4 בפברואר 1972. "פקיזה" הוקרן בהצלחה במשך 33 שבועות. לאחר מותה קיבלה קומארי את המועמדות ה-12 והאחרונה שלה לפרסי פילמפייר. פרסי איגוד עיתונאי הקולנוע הבנגלי העניקו פרס מיוחד למינה קומארי עבור הסרט ב-1973.

נישואים לכמאל עמרוהי (1952)

כמאל עמרוהי פגש את קומארי ב-1938, בזמן שחיפש שחקנית ילדה לסרט "הכלא". שנים מאוחר יותר, על הסט של "תמשה", אשוק קומאר הכיר לו את קומארי, שלימים הציע לה תפקיד ראשי בסרטו הקרוב אנארקלי. החוזה נחתם ב-13 במרץ 1951 אך ב-21 במאי 1951, קומארי הייתה מעורבת בתאונת דרכים בזמן שחזרה מ - מהבלשוור לבומביי. היא אושפזה בבית החולים ששון בפונה עקב פציעה ביד שמאל ועמרוהי ביקר אותה בקביעות.^[5]

רומן האהבה הזה בבית החולים נמשך ארבעה חודשים. התאונה הותירה את קומארי עם אצבע שמאל פגומה לכל החיים. היא כיסתה את ידה השמאלית עם דופאטה או סארי במהלך הצילומים. הסרט אנרקלי נגנז בסופו של דבר. ב-14 בפברואר 1952 נישאו קומארי ואמרוהי בחשאי בטקס "ניקה" פשוט בנוכחות קאדי ואחותה הצעירה של קומארי, מחליקה (מדהו). לאחר הטקס נפרדו הזוג הטרי. אמרהי עזב לסיאון וקומארי ומדהו חזרו הביתה. הנישואים נשמרו בסוד מהמשפחה ומהתקשורת, למרות שאמרוהי כבר היה נשוי והיו לו שלושה ילדים מאשתו הקודמת. לאחר מספר חודשים, הנישואים הודלפו ועלי בוקס המליץ שיתגרשו. קומארי נשארה נחושה בהחלטתה, אך נשארה בבית אביה. בינתיים, אמרהי תכנן סרט בשם דאארה ב-1953 והחליט ללהק את קומארי, כיום אשתו. היא ביקשה ללא הצלחה את רשות אביה, ואז עזבה למגורי בעלה בסיאון.^[5]

פרידה מהבעל והתמכרות לאלכוהול (1964)

לאחר נישואיהם, אמרהי אפשר לקומארי להמשיך בקריירת המשחק שלה בתנאים מסוימים. היא הסכימה, אבל עם הזמן לא הצליחה לעמוד בהם.^[17] נאמר כי אמרהי היה מרגל ויד ימינו בכר עלי נוכח אפילו בחדר האיפור בזמן האיפור של אשתו.

לדברי וינוד מהטה, כותב הביוגרפיה שלה, קומארי הייתה נתונה להתעללות פיזית בנישואיה. הוא מציין שלמרות שאמרוהי הכחיש שוב ושוב כל האשמות מסוג זה, הוא למד משישה מקורות שונים שזה היה המצב. גם עדויות של השחקנית נרגיס ביעדו על דברים דומים.^[18] שמועות כאלה מצאו את הבסיס שלהן על המהוראט של Pinjre Ke Panchhi שם עוזרו של אמרהי, באקאר עלי ניהל ויכוח אלים עם קומארי. היא התקשרה מיד לאמרוהי שבמקום זאת התעקש שתחזור הביתה.^[18] קומארי הזועמת הלכה לאחותה, ולא חזרה לביתו של אמרהי.^[5]

לקומארי היו נדודי שינה כרוניים. בעצת הרופא שלה, היא התחילה לשתות ברנדי כחלופה של כדור שינה.^[5] מנהג זה התפתח לשתייה מופרזת לאחר הפרידה מבעלה ב-1964.^[19]

הידרדרות הבריאות והטיפול בלונדון (1968)

בשנת 1968 אובחנה קומארי עם שחמת הכבד וקיבלה טיפולים בלונדון ובשווייץ.

לאחר החלמתה, חזרה קומארי להודו בספטמבר 1968 וחזרה לעבוד.^[5] היא התאוששה זמנית אך כעת הייתה חלשה. לאחר שחזרה מלונדון, קומארי רכשה לראשונה בית משלה, שהיה בקומה האחת-עשרה של בניין בשם "לנדמרק", הממוקם ב-Carter Road, Bandra.

ימים אחרונים ומותה

שלושה שבועות לאחר שחרורו של הסרט "פאקיזה", קומארי חלתה במחלה קשה. ב-28 במרץ 1972, היא אושפזה בבית האבות של סנט אליזבת.

היא נכנסה לתרדמת יומיים לאחר מכן ומתה זמן קצר לאחר מכן ב-31 במרץ 1972. היא הייתה בת 38. סיבת מותה נקבעה כשחמת כבד. לפי רצונו של בעלה, היא נקברה בבית הקברות רחמטאבאד, הממוקם בנריאלוואדי, מזגאון, בומביי. קומארי ביקשה שהדברים הבאים ירשמו על המצבה: "היא סיימה את החיים עם כינור שבור, עם שיר שבור, עם לב שבור, אבל אף חרטה אחת". כרצונו, עם מותו ב-11 בפברואר 1993 בבומביי, בעלה נקבר לידה.

קומארי הייתה משוררת אורדו תחת השם הבדוי נז (Naaz).^[20] ההיסטוריון פיליפ באונדס והחוקרת דייזי חסן כתבו על שירתה של קומארי: "השירה הייתה המדיום שבאמצעותו התרחקה קומארי מתדמיתה הציבורית וביקרה את התעשייה שהביאה אותה לתשומת לב הציבור מלכתחילה. במובן זה, השירים שלה מספרים לנו על בוליווד באותה מידה שהם עושים על עצמה."^[21]

בשיא הקריירה שלה, היא הייתה השחקנית בעלת השכר הגבוה ביותר בדורה.^[22]

לווינוד מהטה (סופרת של מינה קומארי – הביוגרפיה הקלאסית) אמר במאי: "אפילו דיליפ קומאר (מלך הטרגדיות) התקשה לשמור על שלוותו מולה".^[23] ראאג' קומאר היה שוכח לעיתים קרובות את הדיאלוגים שלו בזמן שעבד עם קומארי על הסט.^[24] מדהובלה הייתה גם מעריצה של קומארי ואמרה: "יש לה את הקול הכי ייחודי. לאף גיבורה אחרת אין את זה".^[25] סאטיאג'יט ריי תיאר אותה "ללא ספק שחקנית ברמה הגבוהה ביותר". ^[5] אמיטאב באצ'אן אמר "אף אחד, אף אחד, אף פעם לא יצר דיאלוגים כמו שמינה קומארי יצרה.. אף אחד.. לא אף אחד עד היום.. ואולי אף פעם לא ידבר".^[26] השחקנית אלייה בהט הזכירה גם את הצפייה בסרטיה של קומארי לקראת התפקיד של מאדאם בית בושת בגנגובאי קתיוואדי.^[27]

תדמית ואומנות

ב-24 בפברואר 2016, חומרי הפרסום והמזכרות המקוריים של קומארי, כולל ציורים ודיוקנאות של סרטיה, הוצגו בפסטיבל האישה באוסיאנמה ליברטי, מומבאי, הודו.^[28]

בשל הניגוד בין כוכבתה לחייה הפרטיים הבעייתיים, קומארי קשורה קשר הדוק לדיונים רחבים יותר על תופעות מודרניות כמו תקשורת המונים, תהילה ותרבות צריכה.^[29] מדי שנה, ביום הולדתה, מודפסים מאמרים רבים ומשודרות תוכניות טלוויזיה להנצחתה, ומגזינים מודרניים ממשיכים לפרסם סיפורים על חייה האישיים והקריירה שלה.^[30]

סימן ההיכר הגדול ביותר של קומארי הוא יכולתה לתאר את מאבקן של נשים הודיות שהיה קיים במיוחד בשנות ה-50 וה-60. הפרסונה שלה על המסך מתוארת כדוגמה מושלמת ל"אישה הודית אידיאלית" על ידי אחוות הסרטים ההודית, כמו מוחמד זאחור כיאם וג'אבד אחטאר.^[31]

פרס פילמפייר לשחקנית הטובה ביותר

• שיאים

1. ב-68 שנים של פרסי פילמפייר, ההישג הבלתי רגיל של קומארי, לזכות בכל המועמדויות בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר, נותר ללא תרות של אף שחקנית אחרת. היא הגיעה לשיא הזה בטקס פרסי הקולנוע העשירי ב-1963.^[5]
2. השיא של קומארי למספר הגבוה ביותר של פרסי פילמפייר לשחקנית הטובה ביותר נותר ללא תחרות במשך 13 שנים (1966–1979) עד שלבסוף נשבר על ידי נוטן בטקס פרסי פילמפייר ה-26, ב-1979.
3. השיא שלה למספר הגבוה ביותר של מועמדויות בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר (12) נשבר בסופו של דבר לאחר 35 שנים על ידי מדהורי דיקסיט בטקס פרסי הסרטים ה-53 ב-2008.
4. היא השחקנית היחידה שקיבלה מועמדות לאחר מותה. קומארי קיבל מועמדות עבור משחקה בסרט "פקישה" בטקס פרסי הסרטים ה-20 ב-1973.

פרסי איגוד עיתונאי הקולנוע בנגל

פרסי סרטי שאמה-סושה

ביום שבו נפטרה קומארי, סרטה Baiju Bawra משנת 1952 שוחרר מחדש בקולנוע של בומביי, ומשך אליו קהל רב שבכה בזמן הקרנת הסרט. זמן קצר לאחר מותה, השחקנית עמיתה נרגיס כתבה חיבור אישי על חייה של קומארי^[33] באוקטובר 1973 היא גם הקימה את אנדרטת מינה קומארי לעיוורים לזכרה והייתה יו"ר הקרן לזכרה.^[34]

בשנת 1979, יצא לאקרנים סרט המוקדש לשחקנית המנוחה. הוא בוים על ידי סוהראב מודי והציג ראיונות בלעדיים של אישי קולנוע שונים, כמו ראג' קאפור וראג'נדרה קומאר. את המוזיקה לסרט הלחין כיאם.

בול דואר בערך נקוב 500 פאיס הונפק לכבודה ב-13 בפברואר 2011 על ידי רשות הדואר של הודו.^[35]

בשנת 2010, מגזין פילמפייר כלל את ההופעות של קומארי ב"סהיב ביבי אור גולם" ו"פקיזה" ברשימת "80 ההופעות האיקוניות" של בוליווד.^[36] שניים מסרטיה,"באיג'ן באוורה" ו"דו ביגהה זמן" נחשבו בין הסרטים הטובים ביותר בסקר של מכון הסרטים הבריטי.^[37][38] היא הופיעה ברשימת השחקניות המובילות בקופת הודו מ-1952 עד 1961.^[39] בשנת 2011, האתר Rediff ציין אותה בתור השחקנית ההודית הרביעית בגודלה בכל הזמנים, וציין כי "ההופעה שלה "סהיב ביבי אור גולם", היא מהטובות ביותר של כל שחקנים מובילה בכל סרט קולנוע, כזה שבו האומנות היא כל כך מושלמת עד שזה הופך להיות בלתי אפשרי למתוח קו בין שחקנית לדמות."^[40] בשנת 2012, קומארי הוצבה במקום ה-3 על ידי NDTV ברשימת "שחקניות בוליווד הפופולריות ביותר בכל הזמנים".^[41] בשנת 2023, ראג'יב מסנד רשם אותה ברשימה דומה של אינדיה טודיי.^[42]

ב-1 באוגוסט 2018, מנוע החיפוש גוגל הנציח את קומארי עם גוגל דודל ביום הולדתה ה-85.^[43] גוגל מסרה: "קומארי כבשה את הקהל בעיניה היפות והאקספרסיביות וגילמה נשים חזקות אך פגיעות שעשו את דרכן בחיים, לעיתים קרובות הרוסות על ידי רומנטיקה. כיום, ההופעות שלה במסך נחקרות בעקבות רגעים ללא רבב והרגשות המורכבים שהיא יכולה לעורר בלי להוציא מילה".^[44]

• אחת הביוגרפיות הראשונות של קומארי נכתבה מיד לאחר מותה על ידי וינוד מהטה באוקטובר 1972. הביוגרפיה הרשמית של קומארי נקראה "מינה קומארי: הביוגרפיה הקלאסית". הביוגרפיה פורסמה מחדש במאי 2013.
• Simply Scandalous שחיבר מוהן דיפ הייתה ביוגרפיה לא רשמית שפורסמה ב-1998.
• ביוגרפיה נוספת על קומארי, Aakhri Adhai Din נכתבה בהינדית על ידי Madhup Sharma. הספר יצא לאור בשנת 2006.

מדיה וקבצים בנושא מינה קומארי בוויקישיתוף

• מינה קומארי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מינה קומארי, באתר AllMovie (באנגלית)
• מינה קומארי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מינה קומארי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)