מסוודה

פירוש המילה "מסוודה" בערבית הוא "שחורה", כלומר מה שכתוב בפנקס בית הדין הוא שמור וברור, כתוב "שחור על גבי לבן".^[1]

בשנות ה-40 של המאה ה-20 התכתב פרופ' יהודה רצהבי שהתגורר בארץ ישראל עם הרב יוסף קורח שהתגורר בצנעא. מהתכתבות זו ניתן ללמוד על מספר חלקים של המסוודה: אחד ברשות משפחת קארה, שירשו מאבותיהם מארי יוסף קארה ומארי סלימאן קארה שהיו ראשי בית הדין בצנעא; שני ברשות משפחת יצחק הלוי, שירשו ממארי יחיא יצחק הלוי שהיה הרב הראשי של תימן; ושלישי ברשות משפחת קורח, שירשו מהרב עמרם קורח שהיה הרב הראשי של תימן.^[1]

כיום קיימים שני חלקים למסוודה:

• כרך א' – תעודות בית הדין בין השנים ה'תקכ"ה – ה'תקל"ו (1765–1777). 352 עמודים. הועתק בתימן על ידי מארי חיים חובארה בשנת ה'תרצ"ו (1936), לבקשת פרופ' יהודה רצהבי. כתב היד נתרם לספרייה הלאומית. הוכן לדפוס על ידי פרופ' יהודה ניני, ותורגם על ידי נסין בנימין גמליאלי. יצא לאור על ידי המכון לחקר התפוצות של אוניברסיטת תל אביב בשנת ה'תשס"א (2001).^[1]
• כרך ב' – תעודות בית הדין בין השנים ה'תקמ"ו – ה'תרכ"ז (1786–1867). עותק ממנו נמסר לספרייה הלאומית.

• מסודה, מתוך: לקסיקון ליהדות תימן, באתר האגודה לטיפוח חברה ותרבות