מריה סלאח מחאמיד

מריה סאלח מחמיד נולדה באום אל-פחם ב-1990 לסלאח, בן העיר, ולודמילה ילידת קייב שבאוקראינה. למדה לתואר ראשון ושני במכללת אורנים. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, במשכן לאמנות עין חרוד, בגלריה ארטפורט בתל אביב, בבית האמנים בירושלים, בגלריית אום אל-פחם ובתערוכות קבוצתיות שונות ביניהן סדנת ההדפס בירושלים^[1]. נשואה לראמי ואמא לילדה^[2][3]. חיה ועובדת בכפר עין מאהל.

יצירתה מתמקדת בעיקר בציורי פחם על קנבס ותחריטים. הפחם הוא אלמנט דומיננטי בעבודתה כחיבור למקום בו נולדה וגדלה – אום אל-פחם (אם הפחם). סגנון עבודתה מאופיין כמיצג, ללא סקיצה ראשונית ומתוך תחושות בטן. היא נוהגת לפרוס את הקנבס עליו היא מציירת על הרצפה ולשהות בו זמן ממושך מתוך רצון לחוש אותו ולחוש את הפחם^[4][2].

ביצירה "פחמאוויה" (אום אל פחם) (2016) שהוצגה בתערוכתה הראשונה בבית האמנים בירושלים בשנת 2018 רשמה סאלח מחאמיד דמות יושבת בפרופיל השאובה מציורו של ציבי גבע באותו שם (1983). לצדה היא רשמה דמות נשית נוספת, ארוכת שיער, הלבושה בחצאית קפלים – דיוקנה שלה. קולות הירי האזרחי, הנשמעים תכופות באום אל פחם מונכחים על לוחות הנחושת בתחריט וברישומי הפחם. סלאח מחמיד מתריסה בעבודה זאת על הפקרתם של יושבי ביתה; על הקלות, על האקראיות ועל הסתמיות המאפשרות את נטילת החיים מתושבי המקום.^[5] גדעון עפרת רואה ביצירה זאת ובסלאח מחאמיד את מי שמשתייכת לזרם של אמנים פלסטינים שלא מחכים לזכות השיבה, אלא משיבים לעצמם, מעצבים לבדם "זכות השבה" על נכסיהם ההיסטוריים והתרבותיים.^[6]

העבודה "אָנָא הוּן" (בעברית, "אני כאן") שהוצגה ב-2019 במוזיאון הרצליה באוצרותה של איה לוריא, מגוללת את קורותיה בשנה שקדמה לתערוכה, שבמהלכה תרמה מח עצם מגופה לנער אלמוני, הייתה מעורבת בתאונת דרכים קשה על כביש 6 שבה התנגשה במכוניתה משאית כבדה שהובילה עגלים לשחיטה, והתחתנה עם הפיזיותרפיסט שהיה לצידה בתהליך החלמתה.^[7] הסיפור נפרש על מגילת בד לבנה, בעירוב של דימויים וסמלים ובשפות רישום שונות. הבחירה של סאלח מחאמיד בדימוי הניצחון (באמצעות היד המסמנת וי) על גבי היצירה ממחישה את תחושת הגאווה שהיא חשה כאישה צעירה, ערבייה, שמציגה תערוכה אישית במוזיאון. היד המחוברת לאינפוזיה מרפררת לכך שבשנה האחרונה תרמה מח עצם וזכתה להציל ילד. תחתיה מצויר עגל שחוט. במרכזו של הקיר נראית האמנית נתמכת על ידי שתי דמויות, כאשר מתחתיה העגל הזועק זעקה אילמת - משל לשיקום הארוך שעברה. בעבודה 'אנא הון' הדמויות מצוירות בקו שחור, סילואטות חסרות פנים, חסרות זהות, מעין רישומי עדות משטרתיים. ציור שלה ושל בעלה יוצאים אל המסע המשותף שלהם רכובים על סוס לבן-לא-לבן חותם את העבודה הזאת.^[8]

בשנת 2020 הוצגה תערוכת היחיד שלה "סבכת גפנים" במשכן לאמנות עין חרוד באוצרותו של יניב שפירא. זהו מיצב ציורי פנורמי שנעשה ללא מתווה הכנה או תכנון מראש, כציור פעולה שניכרים בו כנוכחות פיזית ורוחנית תווי גופה, רגליה ואצבעותיה. שלושת חלקי העבודה עוסקים בנושאי 'קונפליקט', 'חיים ומוות', 'הרגע והנצח' ושזורים בו ציטוטים ומקורות השראה מתולדות האמנות.^[9]

בשנת 2021 יצרה בעבור גלריית העמקים את ״תגובה הולמת״ (2021), מיצב פיסולי/ציורי תלוי מקום שהוזמן במיוחד על ידי הגלריה. לראשונה ציירה סלאח מחמיד על קירות הגלריה בפחם בעבודה שנמשכה כמעט עד ליום פתיחת התערוכה ב-31 ביולי 2021, ונוצרה בהשראת צילום שנלקח בעזה, שבו נראים ילד ואחותו המחזיקים דג זהב בצנצנת זכוכית, בתוך הריסות ביתם, ובהמשך מתוך עבודה שיצרה ערב המהומות בלוד כחלק מתערוכה "זומו" שהייתה מתוכננת להיפתח בעיר^[1].

היצירה "מוניטור" (2021) נוצרה לאחר שהות-אמן קצרה בארטפורט תל אביב, ועסקה בחוויות ההיריון והלידה שלה. ביצירה זאת סלאח מחמיד ממשיכה את עיסוקה בדימוי הסוסה שמלווה את עבודתה ואהבתה לחיה זו (שהפעם מתוארת בהריון), ודימויים נוספים כגון מכשיר MRI והמוניטור, שהגיעו מתוך חוויות בית החולים. היצירה הוצגה בתערוכה "סמיכות" בארטפורט^[10], נרכשה על ידי מוזיאון תל אביב לאמנות.^[2][3], ומוצגת כחלק מתערוכת האוסף הישראלי במוזיאון.^[11]

ב-2023 הציגה תערוכה משותפת עם האמנים ציבי גבע ונעה יקותיאלי במוזיאון מקסי ברומא.^[12]

• 2018, בית האמנים, ירושלים, פחמאוויה. אוצרת: דורית רינגרט, 20 אוקטובר, 2018 - 15 דצמבר, 2018
• 2019, גלריה מאיה, תל אביב, שוף, פברואר 2019
• 2020, משכן לאמנות עין חרוד, סבכת גפנים. אוצר: יניב שפירא. 15 ביוני 2020, עד 23 בינואר 2021.
• 2021, גלריית ארטפורט, סמיכות שתי תערוכות יחיד של אורלי סבר ומריה סאלח מחאמיד. אוצרת: ורדית גרוס. יוני 2021.
• 2021, גלריה העמקים – שער העמקים, תגובה הולמת. אוצרת: רות אופנהיים. אוגוסט-אוקטובר 2021.

• 2018, סדנת ההדפס ירושלים, הגלריה החדשה - סדנאות האמנים, ירושלים, אצטדיון טדי, ירושלים, הגלריה החדשה במוסררה הדפס מקומי עכשווי, תערוכה קבוצתית, ירושלים, 8 מרץ, 2018 - 10 מרץ, 2018
• 2019, מוזיאון הרצליה, זמן דיוקן, תערוכה קבוצתית אוצרת ראשית: ד"ר איה לוריא. ספטמבר 2019.
• 2019, גלריה לאמנות אום אל-פחם, 12 פלוס 1 תערוכה קבוצתית 24 נובמבר, 2018 - 23 מרץ, 2019
• 2023 מוזיאון מקסי, רומא

• 2015–2016 - פרס קרן מוזיאון הכט ליוצרים צעירים, מוזיאון ראובן ועדית הכט, חיפה
• 2017 - פרס הצטיינות, אורנים, המכללה האקדמית לחינוך, קריית טבעון
• 2022-2021 - פרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון ישראל
• 2023 - פרס רפפורט לאמנית צעירה ומבטיחה

• מריה סלאח מחאמיד, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• מריה סלאח מחמיד באתר ארטפורט
• מריה סלאח מחמיד באתר צבע טרי
• מאשה אברבוך, "ראיתי אדם שולף אקדח לאור יום ומצמיד לראש של מישהו. אני אמורה לחיות עם זה?", באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 28 בנובמבר 2019
• מפגש עם מריה סלאח מחמיד ויניב שפירא לסיום התערוכה "סבכת גפנים" 28 ינואר 2021
• האם יש דבר כזה כמו "חוש אסתטי"?, המחסן של גדעון עפרת, 26 ביולי 2021
• הפרק מריה סלאח מחאמיד בפודקאסט "תיק עבודות", בשירות הזרמת המוזיקה "ספוטיפיי"