משפחת סימפסון

הרעיון לסדרה נהגה על ידי גריינינג זמן קצר לפני שגריינינג הציג את הרעיון שלו לסדרת סרטוני אנימציה קצרים בפני המפיק ג'יימס ל. ברוקס. גריינינג יצר משפחה עם תפקוד לקוי כאשר שמם של הדמויות התבסס על שמות חברי המשפחה שלו, כאשר דמות הילד נקראה בארט במקום שמו שלו. סרטוני אנימציה הקצרים הפכו לפינה קבועה בתוכנית הבידור "המופע של טרייסי אולמן" החל מ-19 באפריל 1987. לאחר שלוש עונות, הוחלט לעבור לפורמט של תוכנית פריים טיים שבועית בת חצי שעה אשר הפכה למעשה לסדרה המצליחה הראשונה של רשת פוקס אשר הצליחה להתברג לרשימת 30 התוכניות הנצפות ביותר בטלוויזיה האמריקאית.

מאז תוכנית הבכורה של הסדרה ב-17 בדצמבר 1989 ועד 2020, הופקו יותר מ-700 פרקים^[2] כמו כן, ב-26 ביולי 2007 עלה לאקרנים הסרט "משפחת סימפסון - הסרט", ומאז הוא הספיק לגרוף למעלה מ-526.2 מיליון דולרים ברחבי העולם. ב-2009 רשת "פוקס" הזמינה שתי עונות נוספות של "משפחת סימפסון" ובכך הפכה הסדרה לקומדיית המצבים האמריקאית ששודרה לאורך הזמן הרב ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה, ומחזיקה בתואר דומה לסדרה מצוירת אמריקאית. בנובמבר 2016 הודיעה פוקס על הזמנת שתי עונות נוספות 29 ו-30 מה שיהפוך את הסדרה לסדרת הטלוויזיה עם תקופת השידור הארוכה ביותר בהיסטוריה, לאחר שתעקוף את הסדרה "איש החוק" ("Gunsmoke")^[3].

לאורך השנים הסדרה זכתה בעשרות פרסים שונים, בהם 34 פרסי אמי. בגיליון של טיים מגזין אשר יצא ב-31 בדצמבר 1999 הסדרה הוכתרה כסדרת הטלוויזיה הטובה ביותר במאה ה-20. ב-14 בינואר 2000 הוענק לסדרה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

בישראל הסדרה שודרה לראשונה ב-25 בנובמבר 1991 בערוץ הראשון. ולאורך השנים שודרה בחלקה גם בערוץ הילדים, ביפ וסטאר וורלד בתרגום לעברית. בנוסף לכך, פרקים 4 ו-5, "בית חסר כבוד" ו"בארט הגנרל", הופצו מסחרית בדיבוב לעברית על גבי קלטות וידאו ב-1991. מ-2009, החל מהעונה ה-15 ועד ה-23, משודרת הסדרה בערוץ yes Comedy, לאחר הפסקה של כשנתיים, עלתה בערוץ גם העונה ה-30^[4]. ב-2014, לאחר הפסקה של כשנה וחצי, חזר הערוץ הראשון לשדר את הסדרה החל מעונתה ה-22 ועד עונתה ה-25. עם זאת, ב-2017 בעת עליית תאגיד השידור הישראלי, תמו שידורי הסדרה באפיק זה.

ערך מורחב – משפחת סימפסון – פרקים

ערך מורחב – משפחת סימפסון - דמויות

משפחת סימפסון היא משפחה אמריקאית טיפוסית המתגוררת בפרבר אמריקאי טיפוסי בעיר הבדיוניות ספרינגפילד. הומר, אב המשפחה, עובד בתור מפקח בטיחות במפעל הכוח הגרעיני של ספרינגפילד, תפקיד אשר אינו מתיישב עם אישיותו המגושמת. הוא נשוי למארג', אם המשפחה ועקרת בית אמריקאית טיפוסית. יש להם שלושה ילדים: בארט, ילד פרחח בן עשר, ליסה, ילדה מחוננת בת שמונה ומגי, תינוקת אשר מדברת לעיתים רחוקות בסדרה, אך מתקשרת בעיקר בעזרת המוצץ שלה. המשפחה מחזיקה גם כלב בשם "העוזר הקטן של סנטה", וחתול בשם "סנובול 2"^[35]. שתי חיות המחמד היו בעלות תפקיד מרכזי במספר פרקים בסדרה. על אף שהסדרה מופקת כבר שנים רבות, גילם של גיבורי הסדרה נותר יציב (דבר המתאפשר הודות לכך שהסדרה מצוירת ולא מצולמת). לעיתים מופיעים בסדרה קטעי פלאשבק, המציגים את עברם של גיבוריה, ולפעמים משודרים פרקים על עתיד הדמויות. על אף שהמשפחה מוצגת כמשפחה שאינה מתפקדת, לאורך מספר פרקים של הסדרה היחסים והקשרים בין בני המשפחה באים לידי מבחן והם מוכיחים לבסוף כי הם דואגים אחד לשני.

התוכנית כוללת מגוון רחב של דמויות אשר כולל בין השאר את חבריו לעבודה של הומר, צוות המורים של הילדים, חבריהם של המשפחה, המשפחה המורחבת, אנשי העיר והידוענים המקומיים של ספרינגפילד. דמויות המשנה של הסדרה נועדו במקור למלא תפקידים קטנים בעלילה בלבד אך לאורך השנים לאור ההצלחה של חלק מדמויות המשנה הם זכו לתפקידים מורחבים ולעיתים אף לפרקים שלמים שהתמקדו בהם.

ערך מורחב – ספרינגפילד (משפחת סימפסון)

עלילת הסדרה מתרחשת בעיר אמריקאית בדיונית בשם ספרינגפילד. המיקום המדויק של העיר הבדיונית בארצות הברית לא צוין באופן מפורש עד היום. עם זאת, לאורך השנים מעריצים רבים של הסדרה ניסו לקבוע את מיקומה של העיר בהתאם למאפיינים שונים של העיר, הסביבה הגאוגרפית והאתרים הסמוכים לה אשר מופיעים לאורך כל פרקי הסדרה ומרמזים, לדעת מעריצי הסדרה, על המיקום המדויק של העיר בארצות הברית. בתגובה, צוות ההפקה השתדל לאורך כל השנים לספק מידע מינימלי ככל האפשר או מידע סותר לגבי המיקום המדויק של ספרינגפילד בארצות הברית.

השם "ספרינגפילד" הוא אחד משמות העיירות הנפוצים ביותר בארצות הברית וקיים במעל לחצי מהמדינות בארצות הברית. ספרינגפילד והאזור הסמוך לעיר מכילים קווי חוף, מדבריות, אדמות חקלאיות והרים גבוהים אשר מוצגים לאורך פרקי הסדרה בהתאם לצורך בעלילת הפרקים. למרות זאת, גריינינג ציין כי לספרינגפילד יש הרבה במשותף עם פורטלנד, אורגון - העיר בה גריינינג גדל^[36].

הסדרה משתמשת במבנה המקובל של קומדיות המצבים כבסיס שלה. הסדרה ממתמקדת בחייהם של חברי משפחה אמריקאית בעיר אמריקאית טיפוסית. עם זאת, בשל העובדה שהסדרה מונפשת, היקף הסדרה גדול יותר מזה של קומדיית מצבים טיפוסית. העיר ספרינגפילד מהווה למעשה עולם שלם בו הדמויות הראשיות מסוגלות לחקור את הסוגיות העומדות בפני החברה המודרנית. באמצעות העובדה שהומר עובד בתחנת כוח גרעינית, יוצרי הסדרה מסוגלים להציג בסדרה בעיות אקטואליות הקשורות לאיכות הסביבה. העובדה הבולטת ביותר בהקשר זה היא שבכל פעם שתחנת הכוח הגרעינית מופיעה במסך, נשמעת ברקע צווחה של עורב כדי להמחיש את האפרוריות של המקום. באמצעות העובדה שבארט וליסה לומדים בבית הספר היסודי של ספרינגפילד, יוצרי הסדרה מסוגלים לעסוק בסוגיות אקטואליות שונות בתחום החינוך. כמו כן, קיים מגוון גדול במיוחד של ערוצי תקשורת מקומיים בהם תוכניות טלוויזיה מקומיות לילדים ומהדורת החדשות המקומית אשר מאפשרים ליוצרי הסדרה להתבדח על חשבון עצמם בפרט ועל תעשיית הבידור בכלל.

מבקרים אחדים טוענים כי התוכנית למעשה בעלת אופי פוליטי ונטייה לשמאל הפוליטי האמריקאי. אל ג'ין הודה בראיון כי ”אנחנו [הסדרה] בעלי נטייה ליברלית”. במקרים רבים מוצגת בתוכנית הערכה עבור אידיאלים ליברלים, אף על פי שהתוכנית מכילה בדיחות על כל גוני הפוליטיים בארצות הברית. התוכנית מרבה להציג את הממשלה והתאגידים הגדולים כישויות אשר נוהגות לנצל את העובד הממוצע. על כן, הכותבים נוטים לעיתים רבות להציג דמויות סמכות באור שלילי או לא מחמיא. לאורך הסדרה הפוליטיקאים מוצגים כאנשים מושחתים, כמרים כגון הכומר לאבג'וי מוצגים כאנשים אדישים והמשטרה המקומית מוצגת כחסרת יכולת. מטה המפלגה הרפובליקנית בספרינגפילד מורכב מעשיר רשע (ברנז), עשיר קפיטליסט מטקסס, יהודי (קראסטי), ערפד וגרסה פארודית לשוורצנגר (ריינר וולפקסטל). גם סיידשואו בוב חבר במפלגה, והוא פושע מורשע.

דת היא גם אחד הנושאים בהם התוכנית נוטה להתמקד לעיתים קרובות. בעתות משבר, הקרבה של המשפחה לאלוהים גדלה. כמו כן, פרקים שונים בסדרה עסקו ברוב הדתות הגדולות.

גריינינג הגה לראשונה את הרעיון לסדרה בלובי של משרדו של ג'יימס ל. ברוקס. ברוקס ביקש מגריינינג שיציג בפניו רעיון לסדרת סרטוני אנימציה קצרים, כאשר גריינינג ייעד בתחילה להציג בפני ברוקס את סדרת הקומיקס פרי עטו "Life in Hell" ולהציע להנפישה^[37]. אף על פי כן, כאשר גריינינג הבין כי המשמעות של הנפשת Life in Hell תהיה כי הוא יאלץ להעביר את זכויות הפרסום של Life in Hell, הוא בחר להציג בפני ברוקס רעיון אחר לסדרת הסרטונים אשר תעסוק במשפחה אמריקאית ממוצעת בעלת תפקוד לקוי. את שמות הדמויות בסדרה הביא גריינינג משמותיהם של בני משפחתו. הומר ומרג'ורי (מארג' בקצרה) הם שמות הוריו, וליסה ומרגרט (מגי בקצרה) הם שמות אחיותיו הקטנות. גריינינג ציין כי משום שהוא לא רצה לקרוא לילד במשפחה על שמו, הוא החליט לקרוא לו בארט ("Bart"), אנגרמה באנגלית של המילה "brat", שמשמעותה פרחח.

משפחת סימפסון הופיעה בפעם הראשונה כסדרת קטעים קצרצרים ב"המופע של טרייסי אולמן". סרטון האנימציה הראשון, "לילה טוב", שודר ב-19 באפריל 1987. גריינינג הגיש לאנימטורים סקיצות בסיסית של הדמויות כאשר הוא הניח כי הם ישפרו את מראה הדמויות. עם זאת, האנימטורים העתיקו באופן מוחלט את המראה של הסקיצות הראשוניות של גריינינג - דבר אשר הוביל למראה הפשוט של הדמויות בסרטונים הראשונים.

בשנת 1989 מספר חברות הפקה יצרו על בסיס הסרטונים סדרת אנימציה טלוויזיונית שבועית עבור רשת "פוקס". צוות ההפקה הראשוני כלל את מה שכיום הוא בית ההפקה "קלסקי-קסופו" (Klasky Csupo). ג'יימס ברוקס הצליח במהלך ניהול משא ומתן עם רשת פוקס להגיע להסכמה על סעיף בחוזה לפיו רשת פוקס תהיה מנועה מלהתערב בתוכן אשר יוצג בתוכנית. גריינינג ציין כי המטרה הראשונית הייתה להפיק תוכנית אשר תציע לקהל הצופים אלטרנטיבה למה שהוא כינה "זבל מיינסטרימי" ("the mainstream trash") בו הם צפו.

רשת פוקס לא הייתה בטוחה שהצופים יתעניינו בתוכנית. המפיקים הציעו להפיק שלוש תוכניות קצרות בנות שבע דקות כל אחת ובנוסף ארבעה פרקים מיוחדים, זאת כדי להרגיל את הצופים לדמויות. בסופו של דבר הם הימרו וביקשו מפוקס להפיק 13 פרקים מלאים באורך חצי שעה. בתחילה תוכננה הצגתה של תוכנית הבכורה בסתיו 1989, אך בשל בעיות קריטיות עם הפקת האנימציה של הפרק "Some Enchanted Evening" ("ערב קסום כלשהו") החל השידור ב-17 בדצמבר 1989, בפרק "Simpsons Roasting on an Open Fire". הפרק "Some Enchanted Evening" שודר במאי 1990 כפרק סיום העונה.

משפחת סימפסון הפכה לסדרה המצליחה הראשונה של רשת פוקס. הייתה זו הסדרה הראשונה של הרשת אשר הצליחה להתברג לרשימת 20 התוכניות הנצפות ביותר בטלוויזיה האמריקאית.

הסדרה עוררה פולמוס ציבורי בנוגע לדמותו של בארט סימפסון, שמתואר בה כנער בעייתי ומרדן שגורם לצרות ומצליח להתחמק מעונש עליהן. ארגוני הורים בארצות הברית טענו שבארט הוא מודל חיקוי שלילי לילדים הצופים בתוכנית. כאשר חולצה של הסדרה ועליה תמונתו של בארט עם הכיתוב "תת-הישגי וגאה בזה, אחי!" החלה להמכר, אסרו בתי ספר רבים את לבישתה בתחומיהם.

התייחסות למחלוקת בנוגע לדמותו של בארט הייתה בפרק הפותח של העונה השנייה של התוכנית. בפרק זה בית ספרו של בארט רצה שהוא יחזור על לימודיו בכיתה ד', כאשר יועץ בית הספר אף ציטט מן החולצה ואמר "הוא לא מגיע להישגים... וגאה בכך!".

בספטמבר 1990 אמרה ברברה בוש שלדעתה משפחת סימפסון היא התוכנית המטופשת ביותר שהיא ראתה. שש שנים לאחר מכן שודר פרק בו ג'ורג' בוש האב וברברה עוברים לגור בספרינגפילד ועוזבים לאחר שג'ורג' רב עם הומר סימפסון. את ג'ורג' וברברה דיבבו שחקני קול. באחד מאוספי ה-DVD של הסדרה מוצגים מכתבים שנשלחו בין ברברה בוש וצוות הסדרה.

ב-9 בפברואר 1997, עקפה "משפחת סימפסון" את "משפחת קדמוני (הפלינטסטונס)" כסדרת האנימציה ששודרה בפריים-טיים לאורך התקופה הארוכה ביותר וגם את "צבי הנינג'ה" שנתיים לאחר מכן. ב-2004 הפכה הסדרה לקומדיית המצבים והאנימציה הארוכה ביותר בהיסטוריה לאחר שעקפה את "הרפתקאות אוזי והרייט" ששודרה בשנות ה-50 וה-60. באוקטובר 2004 עקפה אותה הסדרה "סקובי דו" כסדרת האנימציה האמריקנית בעלת מספר הפרקים הגדול ביותר, אולם לאחר ש"סקובי דו" ירדה מהמסכים באפריל 2005, "משפחת סימפסון" השיבה לעצמה את הבכורה בסוף העונה ה-17 עם 378 פרקים. מחוץ לארצות הברית ישנן סדרות אנימציה בעלות מספר פרקים גדול עוד יותר, כמו סדרת האנימה "דורימון".

גיליון של המגזין "טיים" מ-1998, שעסק בהישגים הגדולים באמנות ובתרבות של המאה ה-20, הכתיר את משפחת סימפסון כסדרה הטובה ביותר של המאה. באותו גיליון נבחר בארט סימפסון לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם, הדמות הבדיונית היחידה ברשימה.

הסדרה זכתה בפרסים רבים וביניהם 34 פרסי אמי. כמו כן זכתה הסדרה לכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

יוצרי הסדרה הרבו לשלב בה הופעות-אורח של סלבריטאים, ערכו פארודיות רבות על סרטים קלאסיים ובנוסף שזרו בדברי הגיבורים בדיחות רבות עם קריצה לצופים. "האזרח קיין" ו"הסנדק" הם שני סרטים שנעשו עליהם פארודיות רבות במהלך הסדרה.

באפריל 2009 הנפיק שירות הדואר האמריקני סדרת בולים של משפחת סימפסון^[38]. ביקורות הסדרה השתנו עם השנים, אך הצלחתה ענקית וממשיכה גם היום. ב-IMDb, הסדרה קיבלה דירוג של 8.7, והתמקמה במקום ה-100 של רשימת 250 הסדרות המצליחות ביותר בכל הזמנים על פי IMDb, וב - ROTTEN TOMATOES, הסדרה קיבלה ציון של 85%.

ביקורת על ירידה באיכות

במהלך העונות הראשונות המבקרים נהגו לשבח את הסדרה על שנינותה, על הריאליזם שלה ועל התחכום שלה. במהלך סוף שנות התשעים, הביקורות החלו להיות פחות אוהדות בהתמדה. חלק מהמבקרים החלו לומר כי התוכנית הפכה מייגעת^[39]. עד שנת 2000 חלק מקהל המעריצים האדוקים של הסדרה החלו לציין שהסדרה השתנתה באופן בו בעבר העלילה הייתה ממוקדת בדמויות מסוימות על פרק וכי כעת, לפי טענתם, מושם בעיקר דגש על קטעי הומור היתוליים^[40]‏^[41]. מייק סקאלי, אשר שימש בתפקיד ה-Show Runner של התוכנית החל מהעונה התשיעית ועד העונה השתים-עשרה, היה המוקד לביקורת רבה על הירידה באיכות הסדרה^[39]. כריס סולנטרופ (Chris Suellentrop) ממגזין האינטרנט "סלייט" כתב כי ”תחת השגחתו של סקאלי, משפחת סימפסון [...] אשר הפרקים שלה הסתיימו בעבר כאשר הומר ומארג' היו נוסעים יחד על אופניים אל השקיעה, כעת מסתיימים בכך שהומור יורה חץ הרדמה לצוואר של מארג'. התוכנית עדיין מצחיקה, אבל היא כבר לא מצליחה לגעת בלב האנשים מזה שנים”^[39].

בשנת 2004, הארי שירר מתח ביקורת על מה שנתפס בעיניו כירידה באיכות הסדרה: ”אני סבור כי שלוש העונות האחרונות של הסדרה היו בין העונות הגרועות ביותר של הסדרה ומשום כך העונה הרביעית נראית בעיני ממש טובה כיום”. בתגובה מסר דן קסטלנטה: ”אני לא מסכים, אני חושב [...] שהבעיה שהארי העיד עליה היא שבעיניו הסדרה לא עם הרגליים על הקרקע כמו שהיא הייתה במהלך העונה הראשונה, השלישית או הרביעית וכי היא הפכה מטורפת או מעט יותר משוגעת. אני חושב שהשינויים הם הכרחיים על מנת שהתוכנית תשאר חדשנית”^[42].

מפיקים בפועל

מאט גריינינג וג'יימס ל. ברוקס שימשו כמפיקים בפועל של התוכנית לאורך כל שנות התוכנית, וגם שימשו כיועצים קריאטיביים. סם סיימון, אשר שימש כמנהל קריאייטיב לאורך ארבע העונות הראשונות של הסדרה, עדיין מקבל קרדיט כ"מפיק בפועל", אף על פי שהפסיק להיות חבר בצוות התוכנית מאז שנת 1993, ונפטר בשנת 2015 ממחלת הסרטן. בנוסף לכך, אחד הכותבים של הסדרה משמש כ-Show Runner והוא זה שצריך לקבל את ההחלטות הסופיות בנוגע לכתיבה ואשר אמון על ההפקה של התוכנית לאורך כל העונה.

צוות הכותבים

צוות הכותבים של הסדרה מורכב מ-16 כותבים אשר מציעים את רעיונותיהם לפרקים אפשריים בתחילת כל חודש דצמבר. הכותב הראשי של כל פרק כותב בתחילה את הטיוטה הראשונית לפרק. במהלך פגישות כותבים אשר מתבצעות לאחר מכן הטיוטה הראשונית משוכתבת לכדי התסריט הסופי של הפרק עצמו כאשר הכותבים מוסיפים או מסירים בדיחות וסצינות, ובהתאם נקרא, לעיתים, צוות המדבבים של הסדרה לדבב מחדש חלקים מהתסריט אשר נוספו לתסריט או עובדו מחדש. האחראי על העבודה בפגישות הללו הוא ג'ורג' מאייר אשר היה שותף בפיתוח התוכנית החל מהעונה הראשונה. לדברי הכותב ג'ון ויטי, מאייר בדרך כלל הוגה את מיטב השורות בחלק מהמפגשים אף על פי שכותבים אחרים זוכים למלוא הקרדיט על התסריט הסופי. ההפקה של כל פרק נמשכת שישה חודשים ובשל כך רק לעיתים נדירות התוכנית כוללת תגובות לאירועים אקטואליים. עם זאת, לעיתים כן מוזכרים בסדרה אירועים אשר צפויים מבעוד מועד כגון אולימפיאדה או סופרבול.

ג'ון שוורצוולדר, אשר זכה לקרדיט עבור שישים פרקים של הסדרה, הוא הכותב הפורה ביותר מתוך צוות הכותבים של הסדרה. אחד מכותבי העבר המוכרים ביותר של הסדרה הוא קונאן או'בריין, אשר היה שותף בכתיבת מספר פרקים בתחילת שנות התשעים של המאה ה-20 לפני שהחליף את דייוויד לטרמן כמנחה של תוכנית האירוח "Late Night". הקומיקאי הבריטי ריקי ג'רווייס כתב את הפרק "Homer Simpson, This Is Your Wife", ובכך הפך לידוען הראשון אשר גם כתב פרק בסדרה וגם השתתף בעצמו כדמות אורחת. כמו כן, סת' רוגן ואוון גולדברג, התסריטאים של הסרט "סופרבאד - חרמן על הזמן" צפויים לכתוב תסריט לפרק בסדרה ורוגן מיועד לדבב דמות אורחת בפרק זה.

בסוף שנת 2007 צוות הכותבים של הסדרה היה שותף בשביתה יחד עם שאר התאגדות התסריטאים האמריקאית (Writers Guild of America). צוות הכותבים של התוכנית הצטרף לאיגוד במהלך שנת 1998.

מדבבים

ישנם שישה מדבבים ראשיים לתוכנית: דן קסטלנטה המדבב את קולותיהם של הומר סימפסון, אברהם סימפסון, קראסטי הליצן, בארני גאמבל, ראש העיר קווימבי ועוד דמויות רבות (בעונה 20 הוא מדבב גם את הג'יני, אותו דיבב בסרט שובו של ג'אפר). עם אלו, הוא היחיד מבין השחקנים, עד כה, אשר הופיע בסדרה בתפקיד עצמו. ג'ולי קאוונר מדבבת את מארג' סימפסון ואת אחיותיה, אמה ובפרק אחד גם את דודתה בנוסף למספר דמויות ילדים בסדרה. היא ידועה גם כאחת אשר אינה מוכנה לבצע את קולה של מארג' בפומבי, על מנת שלא להרוס את המסתוריות של קולה של דמות מצוירת. קסטלנטה וקאוונר היו חברים בצוות השחקנים של "המופע של טרייסי אולמן", התוכנית שבזכותה התחילה הסדרה.

ננסי קארטרייט מדבבת את קולותיהם של בארט סימפסון, נלסון מאנץ וראלף וויגאם בנוסף למספר ילדים נוספים בסדרה. ירדלי סמית', המדבבת של ליסה סימפסון, היא המדבבת הראשית היחידה אשר מדבבת באופן קבוע רק דמות אחת בסדרה. מפיקי הסדרה החליטו במקור לערוך אודישנים לתפקידים של בארט וליסה. סמית' ניגשה במקור עבור דיבוב דמותו של בארט, אך אחראית הליהוק, בוניטה פיטילה, החליטה שהיא לא מתאימה לתפקיד משום שהקול שלה היה גבוה מדי. סמית' קיבלה את התפקיד של ליסה במקום זאת. ננסי קארטרייט ניגשה במקור להיבחן עבור דמותה של ליסה, אבל כאשר היא הגיעה לאודישן ונוכחה לדעת שליסה הוצגה באותה העת כבת האמצעית עם אישיות לא מפותחת מספיק, היא החליטה שהיא מעוניינת דווקא להיבחן עבור דמותו של בארט, אשר תואר כ"ערמומי, שואף לבינוניות, שונא את בית הספר, חצוף ופיקח". מאט גריינינג נתן לה לנסות להיבחן לתפקיד בארט, ולאחר ששמע את קולה הודיע לה כי היא התקבלה בו במקום. קארטרייט הייתה המדבבת היחידה מבין ששת המדבבים הראשיים של הסדרה אשר עברה הכשרה מקצועית בתחום לפני שהתקבלה לעבוד בתוכנית.

שני מדבבים ראשיים נוספים, האנק עזריה והארי שירר, אינם מדבבים את קולם של חברי המשפחה אך מדבבים את רוב הקולות הגבריים של תושבי העיר. האנק עזריה מדבב את מו הברמן, מפקח המשטרה המקומי צ'יף וויגאם, בעל המכולת אפו, קארל קארלסון ועוד דמויות רבות אחרות. הארי שירר מבצע, כנראה, את המגוון הגדול ביותר של דמויות כאשר ביניהן המיליונר מר מונטגומרי ברנז, עוזרו ווילון סמית'רס, המנהל סימור סקינר, נהג האוטובוס אוטו מאן, לני לאונרד, נד פלנדרס, הכומר לאבג'וי, ד"ר ג'וליוס היברט ועוד. מלבד הארי שירר, כל שאר המדבבים הראשיים בסדרה זכו עד היום בפרסי אמי בקטגוריית הדיבוב עבור עבודתם בסדרה. ב-14 במאי 2015 הודיע הארי שירר שהוא עוזב את הסדרה^[43]. אולם ב-7 ביולי 2015, פורסם כי הסכים להמשיך בתפקידו.

בכל הקרדיטים של הפרקים, פרט לפרק אחד, רשומים השחקנים ללא ציון הדמויות שהם מגלמים, כיוון שבמהלך העונות המוקדמות של הסדרה רשת פוקס וצוות ההפקה החליטו לשמור את זהות המדבבים בסוד כדי למנוע מצופים לקשר בין הדמויות לבין זהות המדבבים. לנוכח המספר הרב של השאלות לגבי זהות המדבבים, החליטו צוות ההפקה לציין את הרשימה המלאה של הדמויות, בפרק ה-17 בעונה השנייה. בשנת 2003 התראיין צוות המדבבים הראשי בתוכנית "סטודיו למשחק", במהלכה הם גם ביצעו את קולותיהם של הדמויות הראשיות בסדרה.

עד 1998, ששת המדבבים הראשיים של הסדרה קיבלו משכורת של 30,000 דולרים לכל פרק. בשנת 1998 המדבבים הראשיים היו מעורבים בסכסוך עם רשת פוקס לגבי גובה המשכורת שלהם. החברה איימה להחליף אותם בצוות מדבבים אחר, ועל מנת להרתיע אותם אפילו החלו לערוך אודישנים לצוות המדבבים החדש שיחליף אותם. יוצר הסדרה מאט גריינינג תמך במאבק של המדבבים. עם זאת, המחלוקת נפתרה לבסוף ומשנת 1998 ועד שנת 2004 כל אחד מהמדבבים הראשיים קיבל 125,000 דולרים לכל פרק. ההכנסות של התוכנית המשיכו להיות במגמת עלייה בעקבות ההצלחה הגדולה לה זכתה הסדרה בשידורי סינדיקציה וממכירת פרקי התוכנית במהדורת ה-DVD, ובשל כך באפריל 2004 צוות המדבבים הראשי החל לשבות ודרש העלאה במשכורת ל-360,000 דולרים לכל פרק. המחלוקת נפתרה כעבור חודש. בשנת 2008, ההפקה של העונה העשרים התעכבה עקב משא ומתן מול צוות המדבבים הראשי שדרש כעת העלאת שכר לגובה של 500,000 דולרים לפרק. המחלוקת נפתרה לבסוף והשכר של המדבבים הראשיים הועלה ל-400,000 דולרים לכל פרק.

ביוני 2020, עקב מחאות ג'ורג' פלויד, הוחלט כי הסדרה תפסיק להשתמש בשחקנים לבנים על מנת לדבב דמויות שאינן לבנות, ביניהן: אפו, שעד היום מדובב על ידי האנק עזריה^[44]. עזריה עצמו הביע נכונות להפסיק לדבב את הדמות לאחר פניות רבות אליו מצד אמריקאים ממוצא הודי^[45].

דן קסטלנטה	ג'ולי קאוונר	ננסי קארטרייט	ירדלי סמית'	האנק עזריה	הארי שירר
הומר, סבא, בארני, קראסטי, ווילי השרת, ראש העיר קווימבי, האנס מולמן ועוד.	מארג', פאטי וסלמה.	בארט, נלסון, ראלף, טוד פלנדרס ועוד.	ליסה.	מו, צ'יף ויגאם, אפו, קומיק בוק גאי, קארל, קליטוס, פרופסור פרינק, ד"ר ניק ועוד.	מר ברנס, סמית'רס, נד פלנדרס, הכומר לאבג'וי, קנט ברוקמן, ד"ר היברט, לני, המנהל סקינר, אוטו, רייניר וולפקאסטל ועוד.

בנוסף לצוות המדבבים הראשי, פמלה היידן, טרס מקניל, מרסיה וואלאס, מגי רוזוול, וראסי טיילור מדבבים גם כן את הקולות של דמויות המשנה בסדרה. בין השנים 1999 עד 2002, מרשה מיצמן גייבן דיבבה את הדמויות הקבועות של מגי רוזוול. לאורך השנים קארל וידרגוט השתתף גם כן בדיבוב של מספר תפקידים קטנים בסדרה. מדבבים אורחים אשר הופיעו לאורך השנים הרבות בתוכנית כוללים את אלברט ברוקס, פיל הרטמן, ג'ון לוביץ, ג'ו מאנטגנה, וקלסי גראמר.

לעיתים קרובות מופיעים בסדרה מדבבים אורחים ממגוון רחב של מקצועות, כולל שחקנים, ספורטאים, סופרים, להקות, מוזיקאים ומדענים. במהלך העונות הישנות, רוב האורחים כיכבו כדמויות אורחות, אך עם השנים המדבבים האורחים החלו להופיע בסדרה בתפקיד עצמם. טוני בנט היה המדבב האורח הראשון שהופיע בתפקיד עצמו בסדרה בפרק החמישי של העונה השנייה. הסדרה מחזיקה בשיא העולמי של מספר האורחים בסדרת טלוויזיה.

לאורך השנים הסדרה דובבה למספר שפות אחרות. בהן יפנית, גרמנית, ספרדית ופורטוגזית. משפחת סימפסון היא גם אחת מהסדרות הבודדות אשר מדובבת גם לצרפתית וגם לצרפתית קנדית (Quebec French). הסדרה משודרת גם בדיבוב לערבית, אך בשל המנהג האיסלאמי, היבטים רבים של התוכנית שונו תוך כדי עריכה. לדוגמה, בגרסה הערבית הומר נוהג לשתות סודה במקום בירה ונוהג לאכול נקניק מצרי במקום נקניקייה בלחמנייה. בשל השינויים הללו, הגרסה הערבית של הסדרה גררה תגובות שליליות מצד מעריצי הסדרה באזורים הללו. בנוסף, בישראל חוץ מהסרט הסדרה לא דובבה מעולם.

אנימציה

מספר אולפני אנימציה אשר פועלים בארצות הברית ומחוץ לה אחראים על הנפשת הסדרה. לכל אורך התקופה בה הופקו סרטוני האנימציה הקצרים של משפחת סימפסון עבור התוכנית של טרייסי אולמן, האנימציה הופקה רק בארצות הברית על ידי בית ההפקה Klasky Csupo. עם ההופעה הראשונה של הסדרה, בשל הגדלת עומס העבודה, רשת פוקס העבירה את ההפקה במסגרת חוזה משנה למספר אולפני אנימציה בינלאומיים, אשר ממוקמים בקוריאה הדרומית. אולפנים אלו הם AKOM, Anivision, Rough Draft Studios, U.S. Animation, Inc., ו-Toonzone Entertainment. האמנים באולפן האנימציה "U.S. Animation, Inc" אחראים על הכנת הסטוריבורד, עיצוב הדמויות החדשות והכנת הרקעים. לאחר שהחומר הראשוני נשלח לאולפני האנימציה בחו"ל, האולפנים בחו"ל עובדים על יצירת כל הפריימים של האנימציות, צביעת הפריימים, ומבצעים רינדור לאנימציה. המוצר הסופי נשלח חזרה לארצות הברית לרשת פוקס כשלושה עד ארבעה חודשים מאוחר יותר.

במשך שלוש העונות הראשונות, בית ההפקה Klasky Csupo הפיק את הסדרה בארצות הברית בלבד. בשנת 1992 חברת ההפקה של התוכנית, סרטי גרייס (Gracie Films), העבירה את ההפקה לאולפני האנימציה "Film Roman" שהנפישו את הסדרה מאז. במהלך העונה ה-14, ההפקה עברה מאנימציית cel מסורתית לאנימציה ממוחשבת. הפרק הראשון של הסדרה בו נעשה שימוש בגרפיקה ממוחשבת היה הפרק "Radioactive Man" בשנת 1995. האנימטורים השתמשו גם באנימציה ממוחשבת במהלך הפקת הפרק "Tennis the Menace" בעונה ה-12, אבל סרטי גרייס עיכבו את המעבר לשימוש בגרפיקה ממוחשבת עד שתי עונות מאוחר יותר.

החל מהעונה ה-20 ההפקה של פרקי הסדרה עברה לאיכות HD.

הפתיח

הפתיח של הסדרה הוא אחד מהמאפיינים הייחודיים הבולטים ביותר של הסדרה. רוב הפרקים מתחילים כאשר המצלמה מתקרבת לכיוון העיר ספרינגפילד. המצלמה עוקבת אחר בני המשפחה בדרכם הביתה. לאחר שכולם מגיעים לביתם, הם מתיישבים על הספה בסלון על מנת לצפות בטלוויזיה. הפתיח של הסדרה נוצר על ידי דייוויד סילברמן והיה הפרויקט הראשון עליו הוא עבד כאשר הפקת הסדרה החלה. המנגינה אשר מלווה את קטע הפתיח של הסדרה הולחנה בשנת 1989 על ידי המוזיקאי דני אלפמן לאחר שגריינינג ניגש אליו וביקש ממנו שילחין את מנגינת הפתיחה של הסדרה בסגנון רטרו. לאלפמן לקחו בסך הכל יומיים להלחין את מנגינת הפתיחה של הסדרה.

אחד ההיבטים הייחודיים של פתיח התוכנית הם חלקים ממנו אשר משתנים בכל פרק:

• הקטע בו בארט כותב עם גיר דברים שונים על הלוח בכיתתו (בכל פרק בארט כותב משהו שונה). לפעמים העונש מתאים לפרק או לענייני דיומא.
• דברים שונים קורים בכל פעם שהמשפחה נכנסת לסלון לשבת על הספה.
• החל מעונה שלישית: הקטע בו ליסה מנגנת סולואים שונים עם הסקסופון שלה (בכל פעם מנגינה שונה). עד העונה השנייה היא ניגנה גרסאות משלה לשיר הנושא. החל מעונה 23 היא ניגנה לפעמים על נבל, טובה או כינור.

החל מאמצע עונה 20 התווספו אלמנטים חדשים לפתיח:

• שלט פרסומת מאחורי רחוב מיין (כל פעם פרסומת אחרת, לרוב הזויה)
• משהו מעופף על רקע העננים בהתחלה. במשך העונה ה-20 זה היה עורב בעל 3 עיניים, אבל החל מעונה 21 התעופפו גם דברים אחרים משונים. בפרקי חג המולד התעופפו גרסאות הזויות למזחלת של סנטה קלאוס.
• מזג האוויר - בעונה ה-30 לכמה פרקים היה מזג אוויר שונה בתחילת הפתיח.

פתיחים ייחודיים בולטים

• 7 פרקים שונים של חג המולד (עונות 18, 25-26, 29-31 ובעונה 20 הפתיח מעונה 18 חזר על עצמו) קיבלו פתיח משלהם עם שלג, גמדונים וסנטה קלאוס. כשבארט גולש ברחוב מיין נראים בתוך מסעדה סינית כשרה כמה יהודים (דולף, קראסטי, אשתו ואביו) חוגגים את חנוכה. בפתיחת המנגינה נשמעת שורה משיר חג מולד: "Jingle bells" (עונות 18 ו-25), "עץ חג המולד" (עונה 20), "Deck the halls" (עונות 26, 29 ו-31) ו-"The herald angels sing" (עונה 30).
• בפרק ה-15 של עונה 17 הייתה גרסה מצולמת לפתיח עם שחקנים אמיתיים.
• בתחילת עונה 19, אחרי הסרט, הפתיח הראה את ספרינגפילד בשיפוצים ושאריות של כיפת הבידוד שהומר שבר. הומר מביא לספה את החזיר מהסרט. העונש של בארט הוא "לא אחכה 20 שנה לסרט הבא".
• בעונה ה-25 לפרק "ליל כל הקדושים" היה פתיח אפל עם מפלצות ופלישת זומבים.
• בפרק 17 באותה עונה הייתה גרסת "מיינקראפט" של הפתיח, באנימציית קוביות אופיינית למשחק.
• בעונה 26 פרק 14 היה פתיח שכולו עשוי מפיקסלים.
• פרק סיום העונה ה-26 נפתח בקטע קצר בו מככבים ריק ומורטי שהורגים בטעות את הדמויות הראשיות ומשבטים אותן מחדש.
• בעונה 28 פרק 8 כולם חוץ מבארט מתים או מתעכבים בדרך הביתה. בארט עצמו הולך ברגל אחרי שבארני שובר לו את הסקטבורד ומשתלט על שלט הטלוויזיה.
• בעונה 29 פרק 7 היה פתיח תת-ימי בו כל הדמויות מהפתיח המקורי הם דגים מסוגים שונים וכתוב "The Shrimpsons" ("החסילסונים")
• בעונה 31 פרק 18, בתקופת הסגר שהיה בזמן שידור התוכנית בארצות הברית בעקבות התפרצות מגפת הקורונה במדינה, היה פתיח בו ספרינגפילד נראית שוממת.
• בעונה 34 פרק 22, לכבוד הפרק ה750 של הסדרה, בפתיח אנחנו רואים 750 דמויות שונות. העונש של בארט הוא "לא אנסה להכניס 750 דמויות לפתיח"

בנוסף לכך היו במהלך הסדרה פתיחים פרודיים על סדרות מפורסמות, כגון: 24, משחקי הכס, שובר שורות, מד מן ועוד. באחד מפרקי העונה ה-30 היה סיומת של משימה בלתי אפשרית.

גרסאות פארודיות של הפתיח

בפרקים מסוימים היו גרסאות לפתיח באמצע הפרק:

1. בפרק "Cape Fear" בו המשפחה מסתתרת בעיירה בשם בדוי רואים גרסה של הפתיח עם המילים "The Thompsons".
2. בפרק "Heartbroken Kid" בארט, שהשמין בצורה מוגזמת מממתקים עתירי סוכרים, מלווה במצלמה לאורך נסיעתו מבית הספר הביתה בסקטבורד - עד שמקבל התקף לב.
3. בפרק "Little Big Mama" (עונה 20) בו בארט מקבל רישיון נהיגה בצורה חוקית רואים גרסה של הפתיח - כשבארט נוהג כל הדרך במכונית המשפחה.
4. בעונה 23 פרק 14 כשהמשפחה עוברת לעיירה אחרת (ובעקבותיהם גם כל שאר ספרינגפילד) רואים גרסה "מוזנחת" של הפתיח עם הכיתוב "The Outlands".

פרקי ליל כל הקדושים

ערך מורחב – Treehouse of Horror

פרקי הספיישל של ליל כל הקדושים הפכו למסורת שנתית. פרק ליל כל הקדושים הראשון בסדרה שודר ב-25 באוקטובר 1990 במהלך העונה השנייה של הסדרה. פרקי ליל כל הקדושים מכילים שלושה סיפורים נפרדים (אך לא מקבילים) בהם מככבים בני משפחת סימפסון. פרקי ליל כל הקדושים הם בדרך כלל מסוג אימה או מדע בדיוני ולעיתים קרובות מהווים פרודיה או מחווה לסרטים מפורסמים מאותם הז'אנרים הקולנועיים. פרקי ליל כל הקדושים הם בדרך כלל הפרקים היחידים בסדרה שבהם קורים דברים "על טבעיים" או "סיפורים מהאגדות". בנוסף, פרקי הספיישל של ליל כל הקדושים תמיד מתקיימים מחוץ לרצף העלילתי של התוכנית.

הומור

ההומור של הסדרה מכיל בחלקו פארודיות ואזכורים מסרטים, תוכניות טלוויזיה, עולם המוזיקה, הספרות, המדע וההיסטוריה. האנימטורים נוהגים להוסיף גם בדיחות ויזואליות ברקע של התוכנית באמצעות טקסטים מבדחים המופיעים בשילוט, בעיתונים, ובמקומות אחרים. לעיתים רבות הצופים עלולים שלא להבחין בכל הבדיחות הוויזואליות בצפייה הראשונה. חלק מהם מופיעים רק לשברירי שנייה וניתן לראות אותם לעיתים רק על ידי לחיצה על כפתור ההשהייה של מקלט הווידאו.

התוכנית משתמשת גם באמרות כנף (catchphrases) ולרוב הדמויות הראשיות והמשניות בסדרה יש לפחות אימרת כנף אחת אותה הם נוהגים לומר לעיתים קרובות. ביטוי בולט הוא מילת התסכול המפורסמת של הומר סימפסון "D'oh!". חלק מאימרות הכנף של בארט, כגון "איי קראמבה!", "אל תהיה פרה, בנאדם!" ו"תאכל את המכנסים שלי!" היו פופולריים במיוחד בתחילת שנות התשעים בהדפסים על חולצות. עם זאת, בארט כמעט ולא עשה שימוש בשלושת הביטויים הללו לאחר שהם הפכו פופולריים דרך מסחור. השימוש באימרות הכנף דעך במיוחד בעונות האחרונות של הסדרה.

הפרק בסדרה The Greatest Story Ever D'ohed מתרחש ברובו בישראל. במהלך הפרק המשפחה מבקרת במספר אתרים בישראל תחת הדרכתו של מדריך ישראלי במיוחד שאותו מגלם הקומיקאי היהודי סשה ברון כהן. בפרק מוצגים מאפיינים ישראליים רבים.

הפרק הראשון בעונה ה-26, התמקד בעבר ובהווה היהודי של קראסטי הליצן. בפרק שולבו בדיחות רבות על היהדות, ובסופו, נראה "גן העדן היהודי" שמככבים בו שמונה יהודים מפורסמים: קרל מרקס, ליאון טרוצקי, גולדה מאיר, אלברט איינשטיין, האחים מרקס, ג'ו ליברמן וישו. בנוסף בעונה 20 פרק 4, מופיעה גולדה מאיר כרוצחת שמשתמשת בשוריקן בצורת מגן דוד כנשק.

בעונה 29 בגראג' של המשפחה נראית קופסה עליה כתוב "אביזרי הומור-ספה משומשים".

ביטויים

ערך מורחב – D'oh!

מספר תחדישים הומצאו במקור בסדרה והפכו עם השנים לפופולריים בשפה המדוברת הרגילה. הביטוי המפורסם ביותר בסדרה היא מילת התסכול המפורסמת של הומר סימפסון, "!D'oh", אשר בשל הפופולריות הרבה לה זכתה נכללה במילון האנגלי של אוקספורד, אך ללא סימן הקריאה. הגדרת המילה קובעת כי היא "מביעה תסכול, בעת ההכרה כי דברים השתבשו או לא התרחשו כמתוכנן, או בעקבות אמירה או עשייה טיפשית". דן קסטלנטה ציין בעבר כי הוא שאל את הביטוי מג'יימס פינאליסון, שחקן אשר הופיע בסרטי השמן והרזה אשר נהג להגות את הביטוי באופן מוארך יותר ובטון בכייני יותר. הבמאי של הסדרה ביקש מקסטלנטה לקצר את הנהימה ובכך היא הפכה לאחת מאימרות הכנף המוכרות ביותר בסדרה. בשנת 2008 נכנסה מילה נוספת מהסדרה למילון האנגלי קולינס: המילה "מה" "Meh" אותה נוהגים בארט וליסה לומר כהפגנת אדישות.

טלוויזיה

הסדרה הייתה סדרת האנימציה הראשונה שזכתה להצלחה גדולה בפריים טיים בארצות הברית מאז התוכנית "Wait Till Your Father Gets Home" אשר שודרה בפריים טיים בארצות הברית במהלך שנות השבעים. במהלך רוב שנות השמונים סדרות האנימציה נחשבו מתאימות רק לילדים, וכמו כן ההפקה של תוכניות האנימציה הייתה גבוהה מדי בשביל להגיע לאיכות אשר תתאים לפריים טיים. הסדרה נחשבת לפורצת דרך בין היתר משום שהצליחה לשנות תפיסה זו. השימוש באולפני האנימציה בקוריאה לצורך הפקת האנימציה הוזיל באופן משמעותי את עלות ההפקה של הפרקים. ההצלחה הרבה לה זכתה הסדרה כמו גם עלות ההפקה הנמוכה של הפרקים שלה הובילו לכך שרשתות טלוויזיה נוספות החליטו לקחת סיכונים עם סדרות אנימציה אחרות. התפתחות זו הובילה לכך שהופקו מגוון סדרות אנימציה אשר יועדו לפריים טיים בהם "סאות' פארק", "איש משפחה", "המלך היל" ו"פיוצ'רמה". הפרק השביעי של העונה השישית של סאות' פארק אשר שודר שנת 2002 היה כולו הומאז' למשפחת סימפסון - שם הפרק הוא "הסימפסונים כבר עשו זאת" (Simpsons Already Did It). בטרילוגיית הפרקים "במערבולת הערוצים" של הסדרה קסם של הורים הייתה התייחסות לסדרה בדומה לאחרות, טימי טרנר ייחס את הסדרה כ"מטומטמת וגורמת לאנשים להיות מטומטמים" וגם התייחס לערוץ Fox ואמר עליו "הערוץ גורם לאנשים להיות מטומטמים", הפרק נכתב על ידי בוץ' הארטמן ולכן הייחוס הוא ממנו.

בניית העתק של בית משפחת סימפסון

העתק של הבית של משפחת סימפסון בסדרה נבנה במהלך שנת 1997 על ידי חברת "Kaufman and Broad homebuilders" ברחוב רד בארק ליין 712 שביישוב הנדרסון שבנבדה. הבית תוכנן באופן אשר מחקה היטב את העיצוב של ביתם של משפחת סימפסון בסדרה. הבית, אשר עלות הקמתו הייתה 120,000 דולרים, נבנה על מנת שישמש בתור הפרס הגדול בתחרות שנערכה בחסות פפסי, ערוץ פוקס, וחברת "Kaufman and Broad homebuilders". בסך הכל, בניית ההעתק של בית משפחת סימפסון נמשכה 49 ימים, והוא נחשף לראשונה לציבור ב-1 באוגוסט 1997. בניית הבית הושלמה בסביבות יולי 1997, ובמהלך ספטמבר 1997 אלפי אנשים עמדו בתור כדי לראות את המוצר המוגמר. בין 13 באוגוסט 1997 (כאשר החלו לערוך לראשונה סיורים בבית לציבור הרחב) ל-1 בספטמבר 1997, בסביבות 20,000 בני אדם ביקרו בבית, כאשר בסופו של דבר, למעלה מ-30,000 אנשים ביקרו בבית. היוצר של הסדרה, מאט גריינינג, ביקר בבית בספטמבר 1997.

ב-10 ביולי 1997 הוכרז על פתיחת ההגרלה בה יוחלט מי יזכה בבית. ההגרלה זכתה באותה העת לשם "The Simpsons House Give Away". הכללים של ההגרלה קבעו כי הזוכה בהגרלה יוכל לבחור בין הבית עצמו לבין פרס כספי בסך 75,000 דולרים.

הזוכה בהגרלה הייתה ברברה הווארד מהיישוב ריצ'מונד שבקנטקי. הווארד בחרה לבסוף שלא לקחת את הבית, ובמקום כך, בחרה בפרס הכספי, בהתאם לכללי התחרות. בשנת 2001, לאחר שהוסרו מהבית רוב הפרטים המזוהים עם העיצוב הייחודי של הבית בסדרה, הבית נמכר לבעלים חדשים.

הסרט

ערך מורחב – משפחת סימפסון - הסרט

חברות ההפקה פוקס המאה ה-20, Gracie Films ו-Film Roman הפיקו את סרט הקולנוע המונפש "משפחת סימפסון - הסרט" אשר יצא לאקרנים ב-27 ביולי 2007. הסרט בוים על ידי אחד מהבמאים הוותיקים של הסדרה, המפיק דייוויד סילברמן והתסריט שלו נכתב על ידי חלק מן הכותבים הקבועים של הסדרה בהם מאט גריינינג, ג'יימס ל. ברוקס, אל ג'ין, ג'ורג' מאייר, מייק רייס, ג'ון שוורצוולדר, ג'ון ויטי, דייוויד מירקין, מייק סקאלי, מאט סלמאן, ואיאן מקסטון-גראהם. הפקת הסרט התבצעה במקביל להפקת הסדרה על אף שיוצרי הסדרה הודיעו בעבר כי הסרט יופק רק לאחר שהסדרה תסתיים. האפשרות של הפקת סרט קולנוע מונפש הייתה על הפרק עוד מהתקופה שבה הופקו העונות הראשונות של הסדרה. מפיק הסדרה ג'יימס ל. ברוקס היה סבור עוד במהלך העונות הראשונות כי ניתן היה להפיק סרט קולנוע מונפש על בסיס תסריט הפרק "Kamp Krusty" (הפרק הראשון של העונה הרביעית), אך בשל קשיים בהם הוא נתקל כאשר ניסה להרחיב את אורך התסריט, הרעיון ירד מהפרק. במשך תקופה ארוכה, קשיים שונים כגון היעדר עלילה מתאימה והעובדה שצוות הכותבים היה עסוק בפיתוח של סדרת הטלוויזיה עצמה עיכבו את הפרויקט.

ב-10 באוגוסט 2018, פוקס המאה ה-20 הודיעה על סרט המשך בפיתוח^[46]

סדרות קומיקס

ערך מורחב – משפחת סימפסון (קומיקס)

לאורך השנים יצאו לשווקים ספרי קומיקס רבים של משפחת סימפסון. משנת 1993 ועד היום יצאו לשווקים תשעה ספרי קומיקס אשר הופקו על ידי חברת Bongo Comics. רצועת הקומיקס הראשונה אשר התבססה על סדרת הטלוויזיה הופיעה עוד בשנת 1991 במגזין "Simpsons Illustrated". בעקבות ההצלחה הרבה לה זכה מגזין הקומיקס, בשנת 1993 יצא לשווקים ספר קומיקס של משפחת סימפסון המכיל ארבעה סיפורים שונים. בעקבות ההצלחה הרבה לה זכה הספר, יוצר הסדרה מאט גריינינג הקים יחד עם ביל מוריסון, מייק רוט, סטיב וואנס וסינדי וואנס את חברת ההוצאה לאור Bongo Comics.

תקליטורים

לאורך השנים יצרו לשווקים אוספים המכילים את פסקול הסדרה בהם האלבום "Songs in the Key of Springfield", האלבום "Go Simpsonic with The Simpsons" וכן האלבום "The Simpsons: Testify". לאורך השנים הוקלטו מספר שירים אשר לא נכללו בסדרה עצמה ושתכליתם הייתה להיכלל באלבום מוזיקלי בעתיד. האלבום "The Simpsons Sing the Blues" יצא לשווקים בספטמבר 1990 וזכה להצלחה רבה. השיר הראשון מתוך אלבום זה היה שיר הפופ ראפ "Do the Bartman" אשר בוצע על ידי ננסי קארטרייט ויצא לשווקים ב-20 בנובמבר 1990. השיר עצמו נכתב במקור על ידי מייקל ג'קסון אף על פי שהוא לא זכה לקרדיט על כך.

מתקן השעשועים

מתקן שעשועים מיוחד בשם "The Simpsons Ride" נפתח באופן רשמי ב-15 במאי 2008 באולפני יוניברסל פלורידה. ארבעה ימים אחר-כך נחנך מתקן זהה גם בפארק השעשועים "אולפני יוניברסל הוליווד". המתקן הוא סימולטור אשר הנסיעה בו נמשכת שש דקות ובמהלכה הצופים מגיעים לפארק השעשועים הבדיוני "קראסטילנד" אשר הוקם על ידי קראסטי הליצן. עם זאת, לאחר שסיידשואו בוב משוחרר מהכלא הוא מנסה לנקום בקראסטי ובמשפחת סימפסון. במהלך הסימולציה מופיעים מעל ל-24 דמויות מתוך הסדרה אשר מדובבות על ידי המדבבים המקוריים שלהם, בנוסף לדמויות אורח אשר מדובבות על ידי פמלה היידן, ראסי טיילור וקלסי גראמר. משום שהארי שירר החליט שלא לקחת חלק בדיבוב הדמויות בסימולציה הדמויות הקבועות אותן הוא נוהג לדבב בסדרה אינן כלולות בסימולציה.

בעקבות הצלחת המתקן, הוחלט להקים באולפני יוניברסל פלורידה מיני-פארק המבוסס על העיר בה מתגוררת משפחת סימפסון^[47].

מוצרים נלווים

הפופולריות הרבה לה זכתה הסדרה הפכה אותה לתעשייה המכניסה מיליארדי דולרים ממכירת מוצרים נלווים. הדמויות הראשיות ודמויות המשנה של הסדרה מופיעים על גבי מוצרים רבים, החל מחולצות ועד כרזות. לאורך השנים הופקו משחקי שולחן רבים המבוססים על הסדרה כגון משחקי הרמז, שבץ נא, מונופול, משחקי טריוויה ומשחקי קלפים. לאורך השנים יצאו לשווקים גם ספרים רשמיים וספרים בלתי רשמיים של משפחת סימפסון המכילים מדריכי פרקים. לאורך השנים רבים מפרקי הסדרה יצאו לשווקים על גבי תקליטורי DVD וקלטות וידאו.

מהדורות ה-DVD

משנת 2001 ועד היום חברת ההפצה 20th Century Fox Home Entertainment מוציאה לשווקים מדי שנה את עונות הסדרה השונות במהדורות DVD. מארזי ה-DVD של עונות הסדרה כוללים את כל הפרקים שיצאו בכל עונה, ראיונות עם התסריטאים, המפיקים והמדבבים של הסדרה ותוספות מיוחדות שונות כגון פרסומות ישנות בהם מככבים דמויות הסדרה.

מהדורות ה-DVD של עונות הסדרה יצאו עד היום לשווקים לפי הסדר הבא:

חברת NMC הוציאה בישראל מהדורות DVD של שבע העונות הראשונות והעונה העשרים של הסדרה עם כתוביות בעברית.

ספרים רשמיים

ספרים משנות התשעים של המאה ה-20

• "Greetings From The Simpsons" (1990)
• "The Simpsons Rainy Day Fun Book" (1990)
• "The Simpsons Xmas Book" (1991)
• "The Simpsons Fun In The Sun Book" (1991)
• "The Simpsons Uncensored Family Album" (1991)
• "Bart Simpson's Guide To Life" (1993)
• "Cartooning With The Simpsons" (1998)

ספרים מהעשור הראשון של המאה ה-21

• "The Simpsons Guide To Springfield (1st Edition): An 'Are We There Yet?' Book" (2000)
• "The Simpsons Songbook" (2002)
• "The Simpsons Jigsaw Book" (2003)
• "Greetings From The Simpsons (2nd Edition): Another 'Are We There Yet?' Book" (2006)
• "The Simpsons Masterpiece Gallery: A Big Book Of Posters" (2007)
• "The Simpsons Handbook" (2007)
• "The Simpsons Ultra-Jumbo Rain Or Shine Fun Book" (2008)

סדרת ספרי "The Simpsons Library of Wisdom"

• "The Homer Book"
• "The Bart Book"
• "The Ralph Wiggum Book"
• "Comic Book Guy's Book Of Pop Culture"
• "The Lisa Book"
• "The Krusty Book"
• "Flanders' Book of Faith"
• "The Book of Moe"
• "The Marge Book"
• "The Chief Wiggum Book"

מדריכי הפרקים

• "The Simpsons: A Complete Guide to Our Favorite Family" (סרטוני האנימציה ששודרו בתוכנית של טרייסי אולמן + עונות 1—8) ISBN 0-06-095252-0
• "The Simpsons Forever!: A Complete Guide to Our Favorite Family ...Continued" (עונות 9—10) ISBN 0-06-098763-4
• "The Simpsons Beyond Forever!: A Complete Guide to Our Favorite Family ...Still Continued" (עונות 11—12) ISBN 0-06-050592-3
• "The Simpsons One Step Beyond Forever!: A Complete Guide to Our Favorite Family ...Continued Yet Again" (עונות 13—14) ISBN 0-06-081754-2

משחקי וידאו

בעקבות ההצלחה הרבה לה זכתה הסדרה לאורך השנים, במיוחד בקרב ילדים, הופקו לאורך השנים משחקי וידאו רבים אשר התבססו על הסדרה. אף על פי שרבים מן המשחקים זכו לביקורת רבה מצד מעריצים ומבקרים שונים, חלק מהמשחקים זכה להצלחה מסחרית. משחקי הווידאו שנוצרו לאורך השנים מכסים מספר רב של ז'אנרים ומערכות משחק - כולל שתי מכונות פינבול.

בנובמבר 2005 הודיעה חברת התוכנה Electronic Arts כי רכשה את הזכויות הבלעדיות להוציא בעתיד משחקי וידאו אשר מבוססים על הסדרה, אותם החזיקה חברת Acclaim במהלך שנות התשעים של המאה ה-20 עד שנות האלפיים.

רשימה זו מאגדת את כל משחקי הווידאו הרשמיים המבוססים על סדרת הטלוויזיה "משפחת סימפסון" אשר יצאו לשווקים לאורך השנים:

יצא גם משחק לסמארטפון הנקרא "The Simpsons: Tapped Out". בתחילת המשחק הומר משמיד בטעות את ספרינגפילד ועל השחקנים מוטלת המשימה לבנותה מחדש. ניתן לבנות מבנים (אשר מחלקם מרוויחים דמויות מהסדרה), לשלוח דמויות לעשות משימות, לקנות דברים שיגרמו לעיר להיות יפה, לבקר חברים ועוד.ישנו גם פארק השעשועים קראסטילנד ("KrustyLand") אשר השחקן יכול לקנות לו משחקי שעשועים ואף לשלוח דמויות לעשות שם משימות.ישנם גם דונאטס שאותם קונים בכסף אמיתי ואיתם קונים דברים מיוחדים.כמו ב"Subway Surfers", לקראת ליל כל הקדושים, חג המולד וחגים נוספים המשחק משתנה מעט ונוספים לו ספיישלים (לדוגמה, בספיישל ליל כל הקדושים אפשר להרוויח את קאנג החייזר שמופיע בכל פרק של Treehouse of Horror).

• משפחת סימפסון - הסרט
• הפוביה של הומר
• The Greatest Story Ever D'ohed

	ספר: משפחת סימפסון
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

• ויליאם ארווין, מרק ט. קונארד, איון ג' סקובל (עורכים), משפחת סימפסון ופילוסופיה - הדו! של הומר, תרגמה מאנגלית: מעין זיגדון, הוצאת פן, ידיעות ספרים, 2007^[48].
• סיימון סינג, הסודות המתמטיים של הסימפסונים, תרגם חיים שמואלי, הוצאת ספרי עליית הגג, 2018

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: משפחת סימפסון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משפחת סימפסון

• אתר האינטרנט הרשמי של משפחת סימפסון (באנגלית)
• משפחת סימפסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• משפחת סימפסון, ברשת החברתית פייסבוק
• משפחת סימפסון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• "משפחת סימפסון", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "משפחת סימפסון", באתר AllMovie (באנגלית)
• "משפחת סימפסון", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "משפחת סימפסון", באתר Metacritic (באנגלית)
• "משפחת סימפסון", באתר דיסני+ סדרות (באנגלית)
• "משפחת סימפסון", באתר Hulu סדרות (באנגלית)
• "משפחת סימפסון", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• משפחת סימפסון, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• משפחת סימפסון באתר TV Tropes (אנ') (באנגלית)
• נדב הולנדר, עכבר העיר אונליין, להתאהב מחדש במשפחת סימפסון, באתר הארץ, 10 ביולי 2009
• שרון לנגר, תוכנית אירוח, 17.12.2009, באתר נענע10 - על הופעתם בתוכנית של כמה מהידוענים אשר התארחו בה
• The Simpsons Archive - פרטים על כל פרקי הסדרה והדמויות בה
• איל רוב‏, מזל טוב למשפחת סימפסון, באתר וואלה!‏, 6 בדצמבר 2009
• להיות צהוב! - תוכנית מיוחדת ששודרה בגלי צה"ל לכבוד חגיגות 20 שנה למשפחת סימפסון, בהנחיית שרון קנטור
• אבנר שביט‏, "משפחת סימפסון" נחשפת: ריאיון עם מפיק הסדרה אל ג'ין, באתר וואלה!‏, 23 בדצמבר 2011
• רורי קרול, הגרדיאן, רבע מאה צהובה: "משפחת סימפסון" בת 25, באתר הארץ, 1 בינואר 2014
• מאיה פולק, הזמן הצהוב: יוצרי משפחת סימפסונס נחשפים, באתר nrg‏, 29 ביולי 2016
• רז ישראלי, הזמן הצהוב: 30 שנה..., באתר ישראל היום, 17 דצמבר 2019