נסר א-דין דינה

הוא נולד בפריז, כאלפונס-אטיין דינה, היה בנם של שופט צרפתי חשוב, פיליפ לאון דינה ומארי אודיל בוצ'ר.^[1] בשנת 1865 נולדה אחותו ז'אן, שתהפך לביוגרפית שלו.^[2]

עם סיום לימודיו ב-1881 הוא נרשם לבית הספר לאמנויות היפות ונכנס לסטודיו של ויקטור גאלנד. בשנה שלאחר מכן למד אצל ויליאם אדולף בוגרו וטוני רובר-פלרי באקדמיה ז'וליאן. הוא גם הציג לראשונה בסלון האמנים הצרפתי.

דינה ערך את הטיול הראשון שלו לדרום אלג'יריה בשנת 1884, עם צוות של אנטומולוגים. בשנה שלאחר מכן הוא ערך טיול שני במלגה ממשלתית, הפעם ללאגוואט. באותה תקופה הוא צייר את שתי התמונות האלג'יריות הראשונות שלו.

הוא זכה במדליית הכסף לציור בתערוכה העולמית ב-1889, ובאותה שנה היה בין מקימי האגודה לציירים הצרפתית לצידם של רודן, פייר פובי דה שאבאן ואחרים. בשנת 1887 הוא הקים יחד עם מנהל מוזיאון לוקסמבורג בפריז, את אגודת הציירים האוריינטליים הצרפתית.

בשנת 1903 הוא קנה בית באלג'יר ובילה שם שמונה חודשים כל שנה. הוא הוקסם מהתרבות הערבית ובסופו של דבר התאסלם.^[3] הוא הודיע על ההתאסלמות במכתב פרטי משנת 1908, והשלים את המרתו הרשמית ב-1913, וכן שינה את שמו לנסר א-דין דינה.^[4]

בשנת 1929 הוא ואשתו יצאו לחג' למכה. ביולי 1896, הוא זכה בתואר אביר לגיון הכבוד והשתתף בתערוכה הבינלאומית של המאה בפריז.

הכבוד שזכה מאנשי אלג'יר בא לידי ביטוי באלפי האנשים שהשתתפו בהלווייתו ב-12 בינואר 1930 בעיירת מגוריו, שם הספיד אותו המושל הכללי לשעבר של אלג'יריה מוריס ויולט.

בהשוואה לציירים מודרניים כמו אנרי מאטיס, שביקר אף הוא בצפון אפריקה בעשור הראשון של המאה ה-20, ציוריו של דינה הם שמרניים ביותר. הם קרובים לתיעוד אתנוגרפי בתיאור הנושאים שלהם.

הבנתו של דינה את התרבות והשפה הערבית מבדילה אותו מאמנים אוריינטליסטים אחרים, משום שכדובר ערבית, הוא הצליח למצוא דוגמניות עירום באלג'יריה הכפרית שבה "תרבות הצעיף" הייתה פחות קשיחה. לפני 1900, ניתן לאפיין את רוב יצירותיו כ"סצנות ז'אנר אנקדוטיות". ככל שהתעניין יותר באסלאם, הוא החל לצייר נושאים דתיים לעיתים קרובות יותר.

הוא גם היה פעיל בתרגום ספרות ערבית לצרפתית, ופרסם תרגום של שיר אפוס ערבי בשנת 1898.^[5]

• כתבי נסר א-דין דינה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

מדיה וקבצים בנושא נסר א-דין דינה בוויקישיתוף