סורת א-שמס
סורת א-שמס (בערבית: سورة الشمس, "השמש") היא סורה מספר 91 בקוראן, והיא מכילה 15 פסוקים המורכבים מ-54 מילים המכילות סך הכל 253 אותיות[1].
 | |
| שם ומספר הסורה בערבית | |
| שם מתורגם | סורת השמש |
|---|---|
| מספר הסורה | 91 |
| מספר פסוקים | 15 |
| מיקום | מכה |
| ויקיטקסט | א-שמס (תרגום רקנדורף) |
הסורה קיבלה את שמה מהפסוק הראשון, אשר מהווה מעין שבועה בשמש[2].
תוכן הסורה
סורה זו עוסקת בטיהור 'הנשמה הגשמית' והגנה על הלב מפני מידות רעות ומטומאות[3]. במהלך הסורה מוצגים בני עם ת'מוד (Thamud)[4], כדוגמה לאנשים שהתעלמו מהרוחניות ובתוצאות ההרסניות שלכאורה באו עליהם כתוצאה מכך[5].
הסורה נפתחת בסדרת שבועות של אללה בתופעות אסטרונומיות שונות, ביניהן השבועה בשמש, ובנפשו של האדם. לאחר מכן מתארת הסורה את גורלם שלל בני עם ת'מוד, שבט ערבי שנכחד בעבר[6]. הנביא צאלח דחק בהם לנטוש את עבודת האלילים לטובת המונותאיזם, וציווה עליהם לשמור על נאקה אשר הוא טען אוזניהם שהיא נאקה השייכת לאללה[7]. הם לא צייתו לו, והמשיכו לדחות את המסר שלו, עד שהם נכחדו מלבד אלו שהלכו אחרי צאלח[8].
חלק מפרשני הקוראן גורסים כי ניתן לחלק את הסורה הזו לשני חלקים, כשהחלק הראשון הוא בפסוקים 1 - 10 והחלק השני הוא בפסוקים 11 - 15[9].
תוכן הסורה לפי פסוקים
- בפסוקים 1 - 6 אללה נשבע בתופעות הטבע ומייחסן לעצמו: בשמש ובאורה[10], בירח כאשר הוא מופיע שוב לאחר שהיה "נסתר"[11], באור היום כאשר הוא בשיאו[12], בלילה ובחשכתו[13], בעצמו כבורא השמיים, ובשמיים אשר ברא[14], בארץ ובעצמו כזה אשר שטח אותה על פני המים[15][16].
- בפסוקים 7 - 8 אללה נשבע בנפש האדם[17] ומכריז שהוא נתן לאדם את האפשרות להבחין בין הטוב לרע.
- בפסוקים 9 - 10 נטען שהאדם שמטהר את נשמתו הוא זה שזוכה להצלחה, ושהאדם שלא מטהר את נשמתו ובוחר בדרך החטאים הוא זה שנוחל כישלון[18].
- פסוקים 11 - 15 מספרים את סיפורים של בני עם ת'מוד, ואת אשר עלה בגורלם, לכאורה כתוצאה מהליכה בדרך החטא[19].
קישורים חיצוניים
סורת א-שמס, בתרגום הרמן רקנדורף, באתר ויקיטקסט- סורת א-שמס בתרגום חדש (עמ' 612)