סן ג'ורג'ו (דונטלו)

הפסל הוזמן על ידי גילדת יצרני השריון והחרבות של פירנצה עבור גומחה שנחצבה בקיר החיצוני של כנסיית אורסנמיקלה. זהו אחד מארבעה עשר פסלים שהוזמנו על ידי הגילדות של פירנצה לקישוט הגומחות החיצוניות של הכנסייה. יצירתו הושלמה בין השנים 1415–1417.

בשנת 1858 נשבר אף הפסל על ידי אבן שהושלכה לעברו. הוא הועבר בשנת 1892 למוזיאון הלאומי ברג'לו בפירנצה.

בין השנים 1892–2008 הונח עותק ארד בגומחה המקורית, שהוחלף על ידי עותק שיש ב-23 באפריל 2008.

סן ג'ורג'ו מפוסל כאיש עטור שריון, צעיר, אמיץ, נחוש וחזק. תנוחתו איננה תנוחת קונטרה פוסטו קלאסית, בה משקל הגוף מונח על רגל אחת. כאן המשקל מונח על שתי הרגליים אבל הירך השמאלית מוטה קדימה, ומעניקה לפסל מימד של תנועה. אף על פי שהדמות לבושה לחלוטין, עדיין יש תחושה של גוף שרירי מתחת למעטה השריון. הפסל מבטא את הבנתו של דונטלו באנטומיה, למשל אפשר לראות את רצועות ועצמות הצוואר.^[2]

במקור, ידו הימנית של סן ג'ורג'ו החזיקה כנראה בלהב כלשהו. סימני קידוח על ראשו מעידים על כך שהוא כנראה חבש קסדה או כתר. עיניו מסתכלות כלפי מעלה ופניו מעידות על חרדה ורגשות לפני תקיפת הדרקון (על פי סיפור האגדה הנוצרי, סן ג'ורג'ו הרג דרקון מטיל אימה והציל נסיכה מידיו), גבותיו שזורות ומצחו חרוש קמטים.^[2]

תבליט

התבליט "סן ג'ורג'ו משחרר את הנסיכה" (אנ') מוצג מתחת לכן הפסל. בתבליט מתוארת הנסיכה (בתנוחת קונטרה פוסטו) הצופה בסן ג'ורג'ו על סוסו הורג את הדרקון. כמו כן מתוארים מערה משמאל, אכסדרה מימין, ומספר עצים ברקע. התבליט נוצר בטכניקת סטיאצ'טו, אותה פיתח דונטלו, המשמשת להעצמת האפקט התלת־ממדי: הדמויות, הסוס והדרקון מתוארות בתבליט גבוה, בעוד שהמערה, האכסדרה והעצים בתבליט נמוך. משני צידי התבליט מתוארים מגינים עם סמלי גילדת יצרני השריון והחרבות של פירנצה, מזמינת היצירה.^[2]

• Rolf C. Wirtz, Donatello, Könemann, Colonia 1998. ISBN 3-8290-4546-8