סעיד אלג'מאל
סעיד (סעדיה) בן מוסי' (משה) אלג'מאל (ה'תרנ"ב - י"ג באב ה'תש"ט, 1892 - 8 באוגוסט 1949) היה מגדולי המשוררים בצנעא שבתימן בדור האחרון שלפני העלייה הגדולה לארץ.
 | |
| לידה | 1892 ה'תרנ"ב צנעא, תימן |
|---|---|
| פטירה | 8 באוגוסט 1949 (בגיל 57 בערך) י"ג באב ה'תש"ט מחנה גאולה, תימן |
| מדינה | תימן  |
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי בעדן |
| פעילות בולטת | משורר |
  | |
ביוגרפיה
סעיד נולד למוסי' ולאמו רומיה ברובע היהודי בעיר צנעא בירת תימן. בילדותו למד אצל המארי, ובגיל 12 התחיל לעזור לאביו בעבודתו בצורפות. נישא לזהרה (שרה) למשפחת דאר.[1]
סעיד היה מגדולי המשוררים בקהילה היהודית בצנעא. הוא למד את רזי השירה מגדולי המשוררים בדור שלפניו, מארי אהרן הכהן, ומארי חיים צאלח אלברטי. חברו לשירה היה מארי סעיד עוזרי. חבריו היו מארי יוסף צוברי, הרב סאלם קלזאן, הרב חיים חובארה, והרב עזרי נדאף.[2]
הגיע עם כל יהודי העיר למחנה גאולה (חאשד) בעדן,[3] אך לפני שהספיק לעלות למטוס נפטר ממחלת הטיפוס. נטמן בבית העלמין היהודי בעדן.[1] מונצח על ארון הקודש בבית הכנסת תפארת ישראל בשכונת רמת עמידר ברמת גן, על ידי בניו ונכדיו שהתפללו בבית הכנסת.
נכדו הוא פרופ' חיים גמליאל, חוקר במדעי הרפואה. ראש מכוני רות"ם למחקר, ומרצה בדרגת פרופסור ביחידה לפיתוח מקצועי, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר-אילן.[1]
ראו גם
- יהדות צנעא
- מארי סעיד עוזרי
- פרופ' חיים גמליאל