פידס (מיתולוגיה)
פידס (בלטינית: Fidēs) הייתה אלת האמון, הנאמנות ותום לב בדת הרומית העתיקה.[1]היא הייתה אחת המעלות המקוריות שנחשבות לאלוהות דתית ממשית.[2]פידס מסמלת את כל מה שנדרש ל"כבוד ואמינות, החל מנאמנות בנישואין, ועד להסדרים חוזיים, והמחויבות שחייבים החיילים לרומא". פידס פירושה גם אמינות, "אמינות בין שני צדדים, שהיא תמיד הדדית" ו"מצע הבסיס ליחסים בין אנשים וקהילותיהם".[3]בהמשך הפכה לאלה רומית ומשמה נגזרה המילה האנגלית, "נאמנות" (fidelity).
 | |
| תפקיד | אלת האמון והנאמנות |
|---|---|
| תרבות | דת ברומא העתיקה  |
  | |
מקדש
המקדש שלה, מקדש פידס על גבעת הקפיטולין,[1]נקרא גם Fides Publica ו- Fides Publica Populi Romani.[4]הוקדש על ידי אולוס אטיליוס קלטינוס (המאה ה-3 לפנה"ס), ושוחזר על ידי הקונסול מרקוס אמיליוס סקאורוס (אנ') (המאה ה-2 לפנה"ס). המבנה היה מוקף בתצוגה של לוחות ארד שהציגו חוקים ואמנות, ושימש מדי פעם לישיבות הסנאט הרומי.[4]
פולחן ותיאור
הרומאים סגדו לה גם בשם Fides Publica Populi Romani ("אמון הציבור (או המשותף) של העם הרומי").[5]היא מיוצגת כאישה צעירה עטורת זר ענפי זית או זר דפנה, מחזיקה בידה יונת-צב,[1]פירות או דגן, או סמל צבאי. היא לובשת רעלה לבנה.[1]
המלך השני של רומא, נומה פומפיליוס (לפי המסורת מלך בשנים 715–672 לפנה"ס), ייסד טקס שנתי שהוקדש ל-Fides Publica שבו הכוהנים הגדולים ("הפלמנים הגדולים" - דיאליס, מרטיאליס וקווירינליס) היו מובלים אל המקדש במרכבה מכוסה הרתומה לשני סוסים ב-1 באוקטובר.[1]שם הם צריכים לקיים את הפולחן כשראשיהם מכוסים ויד ימינם כסויה עד לאצבעות כדי לציין מסירות מוחלטת כלפיה ולסמל אמון.[6]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פידס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)