פלקרמיק

מפעל פלקרמיק נוסד בשנת 1934 בחוואסה על ידי בעלי הון פרטיים. בראשיתו העסיק המפעל שלושה עובדים.^[1] שמו מורכב מתחילת המילה "פלשתינה" עם "קרמיקה". מאוחר יותר עבר המפעל לחיפה, שם הוקמו מפעלים רבים ובהם מפעלי קרמיקה נוספים. בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 ייצר המפעל רכיבים קרמיים עבור תעשיית החשמל שכללו בעיקר מבודדים.^[2] עם זאת, עיקר ייצורו היה קרמיקה אמנותית שכללה כלי בית שונים וקרמיקה אמנותית ככדים.

בשנת 1948 שונתה הבעלות על בית החרושת, שחולקה בין בעליו הקודמים של המפעל, ההסתדרות (באמצעות "קופת הקואופרטיבים") וקואופרטיב של עובדיו.^[3] בשנת 1951 הושקע במפעל הון על ידי ט. פישקר, יהודי תושב מקסיקו.^[4]

בשנת 1960 החל בית החרושת לעשות שימוש באבנית (אנ') שנשרפה בטמפרטורה נמוכה (710 מעלות צלזיוס) וכן בפורצלן ועליו ציפוי זכוכיתי מגן (Porcelain Vitreous China).^[5] היה זה אחד המפעלים הראשונים שעשו שימוש בחומרים אלו בישראל. בנוסף, ייצר גם כלים חסיני אש מסוג "פוירפסט".^[6] למרות השקעות אלו, אופני הייצור במפעל סבלו ממחסור בהשקעות ביחס למתחריו וצבר חובות כבדים.^[7] בשנת 1965 רכשו קואופרטיב העובדים וההסתדרות את ייתרת המניות שהיו בבעלות פרטית. עם זאת, ניהולו הביא את המפעל, שמצבת עובדיו מנתה כ-150 עובדים בשלוש משמרות, אל סף פשיטת רגל, והפסדיו נאמדו בשנת 1968 בכחצי מיליון ל"י.^[8]

"פלקרמיק" ייצר מגוון רחב של מוצרים בטכניקה של יציקה. בעוד חלקים מתוצרתו עוטרו בצביעה ידנית, באחרים נעשה שימוש בעיטורים בטכניקה של דקאל. דוגמאות אלו ייובאו למפעל מחוץ לישראל. בשנת 1969 זכו שתי מנורות שעיצבו לידיה זבצקי וחנה חר"ג צונץ בפרס שני ושלישי (בהתאמה) בתחרות עיצוב ונעשו ניסיונות נוספים להעלות את רמת העיצוב של מוצרי המפעל.^[9] בנוסף, הוצגו מוצרי החברה בכמה תערוכות במהלך השנים. בשנת 1951 הציג בית החרושת את תוצרתו בתערוכה בבית האמנים בחיפה.^[10] ובשנת 1958 בתערוכה בבית ציוני אמריקה בתל אביב-יפו.^[11] בשנת 1970 הוצגה מערכת כלים של בית החרושת בתערוכה "קרמיקה 70" שהתקיימה במוזיאון תל אביב.^[12]

• י. שביט, התעשיה במפרץ חיפה, דבר, 14 ביוני 1957
• 30 שנה לחלוץ התעשיה הקרמית "פלקרמיק", חיפה, הַבֹּקֶר, 17 באפריל 1964
• מה מציע מפעל "פלקרמיק לכלי בית", הַבֹּקֶר, 7 ביולי 1964