שכונת מונטיפיורי

בשנת 1842 רכש הרב יהודה הלוי מרגוזה, רבה של העיר יפו, יחד עם חכם אברהם פנסו וחכם יחיאל בכר, חלקת אדמה בגודל של 103 דונם על גדות נחל איילון (ואדי מוסררה), צפונית-מזרחית ליפו. הרב נטע על השטח פרדס ובו 5,310 עצים, מהם 2,210 עצי הדר^[1]. בבאר בפרדס הותקנה אנטיליה ונבנה בו מבנה שנועד לשמש כמחסן.

בשנת 1855 נרכש הפרדס על ידי משה מונטיפיורי ונקרא על שמו. במקום נספרו אותה עת 1,406 עצים, והוא הוחכר לאנשי חוות הר התקווה. עם חיסולה של החווה עבר הפרדס מיד ליד, וב-1894, לאחר מותו של מונטיפיורי, נמסר לידי חברת כל ישראל חברים, שמסרה אותו בתורה לטיפולה של הנהלת בית הספר מקוה ישראל.

בעיקר במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 הגיעו לאזור עולים כחלק מגל עלייה גדול מלוב.

בשנת 1922 נעקר הפרדס, ושטחו חולק ונמכר ב-1925 כמגרשים. אלה נרכשו בידי יהודים לא אמידים אשר הקימו במקום את השכונה. בשדרות יהודית מס' 12 בשכונה נותר אחד מהעצים האחרונים מפרדס מונטיפיורי. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 נעקר העץ בזהירות והועבר לגן הטרופי בגני יהושע, שם הוא עדיין מלבלב ונותן פירות.

ברחוב יוסף קארו 10 ישנם שני עצי תפוז מהפרדסים של השר.

השכונה הוקמה כשכונת מגורים עצמאית וירוקה ונודעה תחילה בשם "גנניה". ב-1 ביוני 1943 צורפה לעיר תל אביב ונסללו בה כבישים ומדרכות^[2]. חברי ועד השכונה ^[3][4] באותה עת היו היו"ר ישראל לייב פלסר^[5][6], ה"ה דורפסמאן ומ.ד. כהן שבאותה עת למעשה סיימו את תפקידם^[7]. כן הוחלו בה כל החוקים שהתקיימו בתל אביב, בהם חוק שהגביל את דמי השכירות בשכונה^[8]. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 התפתח אזור תעשייה מדרום לשכונה^[9]. עם הזמן נכנסו מוסכים, מפעלי תעשייה זעירה לתוך השכונה ואף מכוני ליווי והימורים, למורת רוחם של חלק מתושבי השכונה^[10], אשר דרשו הגדלת אחוזי הבנייה במגרשים כדי למשוך לשכונה דיירים אמידים, שיבנו ווילות ורבי קומות^[11]. משנת 1966 התלבטה העירייה בשאלה האם להפוך את השכונה כולה לאזור תעשייה, או לקבוע בו חלק למגורים וחלק לתעשייה^[12], כאשר הנטייה הייתה להגדירה באופן רשמי כאזור תעשייה^[13]. בתחילת שנות ה-70, הוחלט לקדם תוכנית מעורבת, שכללה מגורים לצד מלאכה זעירה, לפחות לתקופת ביניים, וניתן אישור לבניית רב קומות ראשון בשכונה^[14]. בשנת 1973 קבעה הוועדה המחוזית, שהשכונה תיועד למלאכה ומשרדים, אך רק מסוגים שלא יפריעו לתושבים^[15]. שלמה להט, שנבחר לראש עיריית תל אביב בתחילת 1974 ביקש לקדם את הפיכת השכונה לאזור תעשייה^[16][17], ובינואר 1976 קידמה העירייה תוכנית מתאר שהעדיפה עסקים בשכונה, אך מבלי למנוע לחלוטין בנייה למגורים^[18]. בשנת 1985 היו מחירי המשרדים בשכונת מונטיפיורי זולים יחסית לשאר תל אביב^[19]. החל משנות ה-90 של המאה ה-20 החלה פריחה איטית של האזור, שהתבטאה במעבר של אמנים ואוכלוסייה צעירה לשכונה.

בעשורים הראשונים להקמתה ידעה השכונה מספר שיטפונות שנגרמו מקרבתה לנחל איילון^[20]. בשנת 1952 הוגבהו הקירות התומכים שבגבולה המזרחי של השכונה, ובכך הוסר האיום. לאחר שבקיר הישן נוצרו בקיעים הוחל בבניית קיר נוסף בסוף 1965^[21]. קירות אלו מפרידים עד היום בין השכונה לבין נתיבי איילון.

במרכז השכונה נמצא רחובה הראשי, שדרות יהודית, הקרוי על שם רעייתו של הנדבן, הליידי יהודית מונטיפיורי. בשכונה ממוקמים תיאטרון תמונע, המרכז הרוחני הודיה, המכינה הקדם אקדמית "רום פרט", המתמקדת בסיוע לסטודנטים בעלי לקויות למידה ובית יהדות וילנה. בשכונה התגוררו בעבר, הבמאי נתן אקסלרוד, המשורר יעקב רימון, המשוררת אלישבע והסופר יהושע בר יוסף.

• 
  בניין משרדים בתכנון אדריכל ישראל גודוביץ
• 
  שדרות יהודית
• 
  מבט על שדרות יהודית מכיוון מערב
• 
  מראה כללי של חלקה הדרומי של השכונה
• 
  בתי השכונה וברקע מגדלי רחוב הארבעה ומתחם שרונה
• 
  מגדל המים ברחוב בית שמאי 9. הבסיס מעוצב עם מגן דוד
• 
  מראשוני הבתים בשכונה
• 
  בית הכנסת "בני ציון" / המרכזי בשכונה
• 
  העץ האחרון מ"פרדס מונטיפיורי" בגן הטרופי ב"גני יהושע"
• 
  מגדל המים של השכונה
• 
  דוגמה לבית מגורים חדש שנבנה על בסיס בית ישן בשכונה

• יעקב מרקל: שכונת מונטיפיורי, הוצאת המחבר, 2009.
• צבי אילן: אתרי טיול בארץ ישראל-מדריך לאזור המרכז והדרום (פרדס מונטיפיורי), הוצאת עם עובד, 1982.

מדיה וקבצים בנושא שכונת מונטיפיורי בוויקישיתוף

• חנה רם, ‏התחלות של עבודת אדמה בידי יהודים באזור יפו, קתדרה 6, דצמבר 1977
• רכישת הפרדס בידי מונטיפיורי באתר עיריית תל אביב
• תוכנית אב חדשה לשכונת מונטיפיורי (כולל מצגת) באתר LCUD, אוניברסיטת תל אביב.
• על תולדות השכונה באתר של אלי אשד.
• מנחם תלמי, מונטיפיורי-מונצ'פורה, מעריב, 24 בספטמבר 1971 המשך המשך
• מיכאל יעקובסון, סקירה אדריכלית מצולמת על בניין משרדים בתכנון ישראל גודוביץ בשכונת מונטיפיורי, באתר 'חלון אחורי', 20 בינואר 2016
• ״והם עלו על מרכבה״ - פרק על חייו של משה מונטיפיורי בתוכנית ״מינהר הזמן״ בתאגיד השידור הישראלי ״כאן״
• אברהם בלבן, סיפורו של עץ הדר, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2019