פרנקוביץ' נגד איטליה
Francovich v Italy (1991) C-6/90 הוא פסק דין של בית הדין האירופי לצדק אשר קבעה כי מדינות החברות באיחוד האירופי עלולות להיות חייבות בתשלום פיצויים לאנשים שסבלו מהפסד עקב כך שכשלו מלהטמיע את הוראות הדירקטיבות של הנציבות האירופית בחקיקה שלהן. עיקרון זה ידוע לעיתים כעקרון אחריות המדינה או "הכלל בפרנקוביץ'" בדיני האיחוד האירופי .[1]
הרקע העובדתי
על פי הדירקטיבה להגנה מפני חדלות פירעון 80/987 (כיום 2008/94/EC) המדינות החברות באיחוד האירופי הונחו לחוקק הוראות בחוק הלאומי שלהן כדי לספק רמת ביטוח מינימלית לעובדים ששכרם לא שולם אם מעסיקיהם יכנסו לחדלות פירעון. למר פרנקוביץ', שעבד בויצ'נזה עבור CDN Elettronica SnC, היו חייבים 6 מיליון לירות, ולגב' בוניפאצי ו-33 מעמיתיה היו חייבים 253 מיליון לירות ביחד לאחר שהחברה שלהם, Gaia Confezioni Srl, פשטה רגל. ההנחיה הייתה אמורה להיות מיושמת עד 1983, אך חמש שנים לאחר מכן לא שולם להם דבר, שכן מפרקי החברה הודיעו להם שלא נותר כסף. הם הגישו תביעה נגד המדינה האיטלקית, בטענה שעליה לשלם פיצויים כדי לפצות על ההפסדים שלהם במקום זאת, בשל אי יישום ההוראה.
פסק הדין
בית הדין האירופי לצדק קבע כי ממשלת איטליה הפרה את התחייבויותיה, ועליה לפצות את ההפסד של העובדים כתוצאה מההפרה. עוד קבע בית המשפט כי הפיצויים בגין הפרות מסוג זה צריכים להיות זמינים בפני בתי המשפט הלאומיים, וכי כדי לקבוע אחריות המדינה על בסיס אי יישום הדירקטיבה, על התובעים להוכיח כי התקיימו שלושה תנאים:
(1) ההוראה הקנתה להם זכויות ספציפיות;
(2) הניתנות לזיהוי בלשון הדירקטיבה;
(3) קיים קשר סיבתי בין אי יישום ההוראה של המדינה לבין ההפסד שנגרם. [2]
אכיפה
בית המשפט קבע כי סדרי הדין לאכיפת הפיצויים בגין אחריות המדינה צריכים להיקבע ברמת המדינה. [3]
ראו גם
הערות
קישורים חיצוניים
- פרנקוביץ' ובוניפאצי נגד הרפובליקה של איטליה (תיקים C-6 ו-9/90) [1991] ECR I-5375
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "פרנקוביץ' נגד איטליה".