קומרסאנט

בשנת 1989, עם תחילת חופש העיתונות ברוסיה, הוקם קומרסאנט בבעלותו של איש העסקים והפובליציסט ולדימיר יעקובלב.^[3] כותרת העיתון מאויתת ברוסית עם האות ъ – שאינה מופיעה באלפבית הרוסי המודרנית ובוטלה במידה רבה על ידי הרפורמה באיות הרוסי לאחר המהפכה. שם העיתון מתייחס לעיתון רוסי באותו שם שהיה פעיל בשנים 1909–1917.

בשנת 1997 קנה האוליגרך בוריס ברזובסקי – מחוג מקורביו של הנשיא לשעבר בוריס ילצין^[4] – את בית ההוצאה קומרסאנט, שכלל את היומון קומרסאנט, שני כתבי-עת שבועיים רציניים (קומרסאנט-ולאסט הפוליטי וקומרסנט דנגי הכלכלי) – כמו גם מגזיני הבידור Domovoi, Avtopilot ו-Molotok, עיתון נוער, אשר מאוחר יותר העלה את חמת הרשויות ונסגר.^[5]

ברזובסקי פיטר את מנכ"ל קומרסאנט, אנדריי וסילייב, והעורך הראשי, אלכסנדר סטוקאלין, ב-14 ביולי 2005^[6] במהלך שרבים ראו בו כהכנה לבחירות לנשיאות רוסיה ב-2008.

בינואר 2005 פרסם קומרסאנט דפים ריקים כמחאה על פסק הדין בבית המשפט המורה לו לפרסם הכחשת סיפור על משבר שפרץ באלפא-בנק. המאמר היחיד בעיתון היה זה, שפורסם במהופך, בעמוד הראשון. הכותרת של המאמר הייתה "תביעה מלאה" (полный истец), שיש לו משמעות מועטה, אבל מתחרז עם קללה רוסית, כלומר "אסון מוחלט" (полный пиздец).^[7] הגרסה האנגלית של המאמר נשאה את הכותרת "Alfa-d Up".^[8]

ברזובסקי מכר את הוצאת קומרסאנט לחבר ותיק ושותפו העסקי הוותיק, בדרי פטרקצישווילי, שכבר היה יו"ר מועצת המנהלים של חברת קומרסאנט.^[9] באוגוסט 2006 מכר פטארקצישווילי את החזקותיו בהוצאה לאלישר אוסמנוב,^[10] שעמד בראש חברת הבת Gazprominvestholding של גזפרום.

לאחר סכסוך עם אוסמנוב, עזב העורך הראשי של קומרסאנט ולדיסלב בורודולין את העיתון.^[11] "החלטתו [של בורודולין] להתפטר לא הייתה מאולצת, אך ככל הנראה הם הביעו דעות שונות כיצד לפתח את ההוצאה לאור", אמר המנהל המסחרי של החברה. אנדריי וסילייב, שמונה שוב לנהל את היומון – לאחר שניהל אותו תקופה ממושכת משנת 1999 עד 2005 – אמר כי היומון קומרסאנט לא התכוון למלא מדיניות כפויה כלשהי והוסיף כי העיתון יפרסם מאמרים שאולי לא ימצאו חן בעיני הבעלים.^[12]

ב-9 בדצמבר 2008 נפסק פרסום מאמרים באנגלית. מאז פברואר 2009 עיתון קומרסנט מודפס ומופץ גם בבריטניה.^[13] בשנת 2015 החל העיתון לארח Crosstalk בין ארצות הברית ורוסיה, יוזמה משותפת בין קומרסאנט למועדון ואלדאי ברוסיה, לבין וושינגטון טיימס והמרכז לאינטרס לאומי בארצות הברית, ומהווה דיון תקשורתי משותף בנושא מדיניות חוץ ביחס ליחסים בין שתי המדינות.^[14]

בינואר 2000 נמצא קומרסאנט אשם בהוצאת לשון הרע נגד היזם הרוסי אלכס קונאניחין והורה לשלם פיצוי בסך 3,000,000 דולר.^[15]

במאי 2009 תבע חבר פרלמנט רוסי ואיש העסקים הבולט אולג מיחייב את הקומרסאנט בסכום של 217 מיליון דולר וטען כי אחד ממאמרי העיתון "הכפיש את הבנק שלו כל כך קשה שהיה צריך למכור אותו במחיר נחות". בית המשפט דחה את ההליך השיפוטי בשל סוגיות שיפוטיות שונות.^[16]

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל רוסיה
	פורטל תקשורת

• כלכליסט, מעין מקבילה ישראלית

מדיה וקבצים בנושא קומרסאנט בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של קומרסאנט (ברוסית)

• קומרסאנט, ברשת החברתית פייסבוק
• קומרסאנט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• קומרסאנט, ביישום טלגרם
• קומרסאנט, ברשת החברתית אינסטגרם
• קומרסאנט, ברשת החברתית VK
• קומרסאנט, סרטונים בערוץ היוטיוב
• KommersantЪ, גרסה אנגלית
• חדשות ה- BBC מדווחות על מחאתו של קומרסאנט
• גלריית תמונות לחגיגות 15 שנה לקומרסאנט
• סיפור בעיתון סנקט פטרבורג טיימס על מכירתו של קומרסאנט