רבקה ליפשיץ
רבקה ליפשיץ (15 בספטמבר 1929 – 1945?) הייתה נערה מתבגרת יהודייה פולנייה, שכתבה יומן אישי בעת שהותה בגטו לודז' בשואת יהודי פולין. היא שרדה את הגירוש למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו ובעקבותיה הועברה לגרוס-רוזן ועבודות כפייה במחנה המשנה בכריסטיאנסטאדט. היא שרדה גם את צעדת המוות לברגן-בלזן, וזכתה לראות את שחרורה שם באפריל 1945. חולה מכדי לפנותה, היא הועברה לבית חולים בנינדורף, שם נפטרה.[1]
.jpg) | |
| לידה | 15 בספטמבר 1929 לודז', רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה | 1945 (בגיל 15 בערך) גרוס נינדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה | פולין |
| שפות היצירה | פולנית |
  | |
יומנה, בן 112 עמודים, נכתב בין ה-3 באוקטובר 1943 לבין 12 באפריל 1944 בשפה הפולנית. הוא תורגם לאנגלית על ידי מלגורזאטה מרקוף. היומן פורסם לראשונה בארצות הברית בתחילת 2014, כ-70 שנה לאחר שנכתב.[2][3]
קורות חיים
רבקה הייתה הבכורה מבין ארבעת ילדיהם של יעקב אהרון (יענקל) ליפשיץ ומרים שרה לבית זלוור. המשפחה נכלאה בגטו בלודז' לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין. אמה מרים שרה טיפלה בילדים לבדה לאחר שבעלה ואביה של רבקה נפטר ב -2 ביוני 1941 בעקבות מכות מגרמנים שחטף ברחוב. מרים שרה עצמה נפטרה ב־8 ביולי 1942 ממחלת ריאות ותת תזונה.[3]
רבקה גורשה לאושוויץ באוגוסט 1944, יחד עם אחותה ציפורה ושלוש בנות דודות: אסטוסיה (אסתר), חנוסיה (חנה) ומיניה (מינה).[3] ציפורה אחותה הצעירה, נרצחה בתאי הגזים עם הגעתה. רבקה נשלחה לעבודה בקומנדו הנשים. לאחר מכן נשלחה עם שלוש בנות דודיה לגרוס-רוזן ונכלאה בכריסטיאנסטאדט בקרישטקוביצה, אחד משבע מחנות המשנה לאסירות מפולין, הונגריה, צרפת, הולנד ובלגיה שעסקו בחפירת ביצורים נגד טנקים.[4] משם היא פונתה שוב בצעדת מוות לברגן-בלזן, שם שוחררה יחד עם אסתר, חנה (אשר נפטרה ביום השחרור) ומינה ב -15 באפריל 1945, כשהיא חולה.[1]
ביולי 1945 הועברה רבקה ליפשיץ ממחנה העקורים ברגן-בלזן, דרך מחנה המעבר בליבק, לבית חולים בנינדורף, גרמניה, חולה אנושה. המסמך האחרון שנמצא על ידי ארכיוני ארולזן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים הנושא את שמה, היה כרטיס רישום עקורים מ -10 בספטמבר 1945. לא נמצא אישור על מותה של רבקה, אם כי על פי עדותה של מינה בויאר משנת 1955 (בדפי העד של יד ושם), היא ככל הנראה נפטרה בבית החולים בנינדורף, בגיל 16.[1]
היומן
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רבקה ליפשיץ |
| שפת המקור | פולנית |
| הוצאה | |
| עורך | אסתר פרבשטין מיכל אונגר והדסה חלמיש |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | מוסד הרב קוק |
| תאריך | 2018 |
את היומן מצאה הרופאה זינאידה ברזובסקיה באושוויץ-בירקנאו בתחילת שנת 1945. ברזובסקיה נמנתה על רופאי הצבא האדום ששחררו את המחנה. רבקה כתבה ביומנה בפולנית, ביידיש ובעברית. היומן תיאר את חייה של רבקה יום אחרי יום – את מחשבותיה, את חלומותיה ואת רגשותיה. לאחר יותר מ-50 שנה, בהם נמצא היומן בידי ד"ר ברזובסקיה, מצאה אותו נכדתה אנה ברזובסקיה בין חפצים שהיו שייכים לאביה. ביוני 2008, היומן הובא למרכז זיכרון השואה השוכן בסן-פרנסיסקו.
עובדי מרכז השואה זיהו את כותבת היומן בעזרת דף העד שמילאה מינה בויאר בשנת 1995. צוות חוקרים של יד ושם יצר קשר עם המשפחה דרך בתה של מינה, הדסה חלמיש. את היומן העניקה נכדתה של ד"ר ברזובסקאיה למשפחה בשנת 2015. כעת הוא מאוחסן במוזיאון יד ושם בירושלים.[5]
החלק האחרון ביומן מכיל את הקטעים הבאים שנכתבו בפולנית ספרותית; הם היו ההרהורים האחרונים של רבקה על יופיו של עולם הטבע בעת הצער:
וכך כתבה בגטו לודז', ב-12 באפריל 1944:[6]
כמה יפה מזג האוויר היום! [..] עלתה במוחי מחשבה שאנחנו מקופחים מכל מה שיש בגטו הזה, אנחנו רק עבדים; עם כל כוח הרצון שלי אני מנסה להרחיק את המחשבות המטרידות האלה, ולא לקלקל את רגע השמחה הקטן שלי. זה כל כך קשה! כמה זמן, אלוהים? אני חושבת שהאביב האמיתי יגיע רק כשנשתחרר. אה, כמה אני מתגעגעת לאביב היקר והגדול הזה ...
ראו גם
לקריאה נוספת
- יזרעאל מירב, סקירת ספרים, בשביל הזיכרון ס"ח 32 (תשע"ט).
- שפרה מישלוב, כמיהה וגעגוע, יומנה של ריבצ׳ה, הנערה מגטו לודז׳ (ידיעות ספרים, תשפ״ג).
קישורים חיצוניים
קטעים מיומנה של רבקה ליפשיץ, יומנה של נערה בת 14 מתקופת השואה נתגלה ונמסר למשפחתה, אתר יד ושם- על גילויו של היומן ויצירת הקשר עם קרובת משפחתה של רבקה ליפשיץ, באתר יד ושם
- גבי שניידר, כמה טוב שאני יהודייה: יומן גטו לודז’ של הנערה רבקה ליפשיץ, באתר Hidabroot, 4 במרץ 2022
