רוי הינסון

הינסון נולד בעיר טרנטון שבניו ג'רזי, ובין השנים 1979–1983 למד באוניברסיטת ראטגרס. בעונתו האחרונה בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה, 1982/1983, הוביל אותה להעפלתה הרביעית אי פעם לטורניר אליפות המכללות, עם ממוצעים של 16.6 נקודות ו-8.6 ריבאונדים למשחק. בסיבוב השני של הטורניר הפסידה הקבוצה מול אוניברסיטת סנט ג'ון, בה שיחקו כריס מאלין וביל ונינגטון, בתוצאה 55–66. בסיום אותה עונה זכה הינסון בפרס השחקן המצטיין של מחוז A-10.^[2]

בדראפט ה-NBA‏ 1983 נבחר הינסון בבחירה ה-20, על ידי קליבלנד קאבלירס.^[3] בעונתו השנייה בקליבלנד סייע לקאבלירס להעפיל לפלייאוף ה-NBA לראשונה מזה 7 שנים, עם ממוצעים של 15.8 נקודות, 7.8 ריבאונדים ו-2.3 חסימות למשחק, אולם בסיבוב הפלייאוף הראשון הודחה הקבוצה על ידי בוסטון סלטיקס. בעונת 1985/1986 קלע הינסון שיא קריירה של 19.6 נקודות בממוצע למשחק, אך קבוצתו סיימה במקום התשיעי בלבד באזור המזרחי, עם מאזן שלילי 29–53.

ביוני 1986, לאחר 3 עונות בקליבלנד, הועבר בטרייד לפילדלפיה 76' בתמורה לבחירה הראשונה בדראפט 1986, אותה ניצלו הקאבלירס כדי לבחור בבראד דוהרטי.^[4] לאורך תקופתו בפילדלפיה שיתף פעולה עם חברי היכל התהילה של הכדורסל לעתיד ג'וליוס ארווינג, צ'ארלס בארקלי ומוריס צ'יקס, ותרם 13.3 נקודות, 6.3 ריבאונדים ו-2.2 חסימות למשחק.

במהלך עונת 1987/1988 הועבר עם טים מקורמיק בטרייד לניו ג'רזי נטס, בתמורה למייק ג'מינסקי ובן קולמן.^[5] בעונה הבאה הוליך את קלעי הנטס עם ממוצע של 16.0 נקודות למשחק, אך קבוצתו סיימה במקום ה-11 בלבד באזור המזרחי, בפעם השנייה ברציפות. בינואר 1990 סבל מפציעה קשה בברכו הימנית, אשר השביתה אותו ממשחק עד לסיום אותה עונה והגבילה אותו לתשעה משחקים בלבד בעונה העוקבת, בסיומה נאלץ לפרוש ממשחק, בגיל 29.^[6]

• פרופיל, באתר Basketball-Reference
• פרופיל, באתר Sports-Reference
• פרופיל, באתר ליגת ה-NBA