התחנה המרכזית של אילת

בתחנה המרכזית באילת יש כיום 12 רציפים: 7 רציפים בתוך המבנה, רציף הורדה 1 ו-4 רציפים מחוץ המבנה, יוצאים מהם קווי אוטובוס בין עירוניים לערים חדרה, ירושלים, באר שבע, ראשון לציון, חיפה ותל אביב-יפו. בנוסף יוצאים מן התחנה קווי אוטובוס עירוניים שנוסעים בתוך העיר. כיום יש בתחנה מספר בתי עסק, כמו בתי קפה ומזון מהיר.

מבנה התחנה

התחנה תוכננה ב-1968 על ידי האדריכל תאודור קיסלוב שהיה אחראי על פרויקטים רבים בעיר אילת. התחנה נחנכה בסמוך לשדרות התמרים ולמרכז רכטר באוגוסט 1974 והיא הוקמה על ידי חברת סולל בונה,^[1] עבור נצבא (ראשי תיבות של נכסי צאן ברזל אגד) שכיום נמצאת בבעלות פרטית וברשותה עדיין שטחים רבים המשמשים לצרכים ציבוריים כמו חניונים ומוסכים. היא ממוקמת על שטח של 16 דונם ובנוסף לאגד, פועלים בו מספר נוסף של שוכרים.

התחנה המרכזית בנויה בעיקר מבטון חשוף שחלקו צבוע בצבעים צבעוניים כגון אדום, כחול וצהוב שעוזר לה להתמודד עם האקלים המדברי. בשלב השני של הפרויקט תוכנן להקים בניין משרדים וכיכר בקדמת הרחוב - תוכנית שלא יצאה מעולם לפועל.

כל קווי האוטובוס העוברים בתחנה (עירוניים ובינעירוניים) מופעלים על ידי קואופרטיב אגד פרט לקווים 22 ו-23 המופעלים על ידי מועצה אזורית אילות וקו 340 המופעל על ידי חברת מטרופולין.

קווים עירוניים

מקרא סימנים:

• ♿ - אוטובוס עירוני נגיש
• 🔄 - קו סיבובי (מעגלי)

קווים בינעירוניים

ניתן לשמור מקום בכל קו בינעירוני המגיע לאילת פרט לקווים 31 ו-50 מאילת לנמל התעופה רמון.

בשנת 2009 בעלי השליטה בחברת מנופים פיננסים רכשה את התחנה המרכזית באילת במטרה לפתח אותה. הרעיון הוא שמסוף הנוסעים המשמש את חברת אגד יהיה בעתיד חלק מקניון גדול שינצל את תנועת הנוסעים הרבה העוברת שם.

• אילנית חיות, ‏בן-זקן ונניקשווילי רוכשים את התחנה המרכזית באילת ב-33 מיליון שקל, באתר גלובס, 23 באפריל 2009
• אלי אלון, סיפורה של התחנה המרכזית באילת, באתר TheMarker‏, 18 בדצמבר 2017