תיא
שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה ציבורית |
| בורסה | הבורסה לניירות ערך בתל אביב |
| סימול | תאהש |
| תקופת הפעילות | 1933–הווה (כ־91 שנים) |
| חברות בנות | "תיא תקשורת" אולפני הרצליה |
| מיקום המטה | תל אביב |
| ענפי תעשייה | תקשורת וטכנולוגיות מידע |
| שווי שוק | 126 מיליון ש"ח (21 במאי 2024) |
| הכנסות | 80.3 מיליון ש"ח (2023)[1] |
| רווח תפעולי | 2.66 מיליון ש"ח (2023)[1] |
| רווח | 105 מיליון ש"ח (2023)[1] |
| הון עצמי | 258 מיליון ש"ח (2023)[1] |
| סך המאזן | 295 מיליון ש"ח (2023)[1] |
| מנכ"ל | עמירם גניגר |
| אנשי מפתח | עמירם גיניגר |
| www | |
  | |
תיא חברה להשקעות בע"מ היא חברה ישראלית שמהקמתה בשנת 1933 ועד שנות ה-90 של המאה ה-20 עסקה בייצור תמרוקים, ובשנות ה-90 עברה לתחום התקשורת, עוסקת בהפקת שידורי טלוויזיה ומתן שירותים בתחום המדיה.
היסטוריה
כחברת תמרוקים
מפעל תיא לייצור תמרוקים נוסד בשנת 1933 על ידי משולם (מכס) גניגר ומיכאל לוין, ונקרא בתחילה "לידו"[2]. המפעל פעל בבית התעשייה בסמוך לשכונת מונטיפיורי ובתחילת 1936 העסיק 24 עובדים. באותו זמן שונה שם המפעל ל"תיא", ראשי תיבות של "תמרוקי ארץ ישראל"[3]. תוצרת המפעל כלל משחת שיניים ומי קולון[4]. בשנת 1943, לאחר שנוצר מחסור בבקבוקים מתאימים[5], החל המפעל להשתמש למוצריו בבקבוקים תוצרת ארץ ישראל[6]. מספר העובדים במפעל בשנות ה-40 נע סביב ה-50[7].
עד הקמת מדינת ישראל, חלק מהתוצרת הופנה למדינות שכנות במזרח התיכון. לאחר מכן, הופנו מאמצים להגביר את הייצוא למדינות המערב ובשנת 1955 כשני שלישים מתוצרת המפעל הופנו לייצוא[8]. המפעל ייצר אז, בין השאר, מי קולון קדושים ממימי הירדן, משחות שיניים, משחות גילוח, שפתונים, משחות שיזוף ואבקות פנים[9].
בשנות ה-80 של המאה ה-20 העסיק המפעל כ-120 עובדים והבעלות עליו עברה לידי עמירם ואריה גניגר, בניו של המייסד[10]. בסוף 1990 נמכרה פעילות התמרוקים לחברת "קרליין", חברת בת של קבוצת אגיס שבשליטת איש העסקים מורי ארקין, בעסקת החלפת מניות (מניות שתי החברות נסחרו באותה עת בבורסת תל אביב)[11]. לאחר השלמת העסקה, במאי 1991, שונה שם החברה מ"תיא תמרוקי ישראל בע"מ" ל"תיא חברה להשקעות בע"מ". אריה גניגר שימש כמנכ"ל הפעילות הממוזגת עד סוף אותה שנה[12].
מוצרים
כדי להענות לדרישה בשוק המוסלמי, בארצות השכנות, ייצרה החברה בושם ללא אלכוהול[13].
בשנת 1940 החלה החברה לייצר סבון ללא סבון תחת שם המותג, "דרמפון"[14]. לימים היה מוצר זה למוצר הדגל של החברה[15]. החברה גם השיקה את המותג "בת אורן" לקצף וסבון אמבט[16].
כחברת השקעות
לאחר מכירת פעילות התמרוקים, החלה החברה לפעול כחברת השקעות בתחומי התקשורת והנדל"ן.
בתחום הנדל"ן הקימה החברה את "מרכז תיא", מתחם של חנויות ומשרדים, באזור התעשייה ברעננה. במתחם הוקמו גם אולפני טלוויזיה[17]. המתחם נמכר בשנת 2007 לחברת סלע קפיטל תמורת 130 מיליון שקל[18], והוסב למרכז רפואי של אסותא[19]. בנוסף קידמה החברה פרויקט להקמת שכונת מגורים על שטח אולפני הרצליה[20].
במאי 2004 רכש עמי גניגר את מניות קרוביו בחברת תיא השקעות, והפך לבעל השליטה הבלעדי[21].
תיא תקשורת
בשנת 1994 רכשה חברת ציבורית בשם "אנדין" שעסקה במקור ביבוא תכשיטים. שם החברה שונה ל"תיא תקשורת" ובאמצעותה נרכשו 50% מחברת "אולפני הרצליה" ו-65% מחברת האולפנים המאוחדים. אולפני הרצליה הם הבעלים על הנדל"ן, עליהם ממוקמים האולפנים המופעלים על ידי חברת האולפנים המאוחדים. האולפנים מספקים שירותים לכל ערוצי הטלוויזיה בישראל, ובמיוחד לזכיינית הערוץ השני רשת, שגם מיקמה את מרכז פעילותה באותן השנים באולפני הרצליה[22]. פעילות נוספת של תיא תקשורת הייתה החזקה של 50% בחברת שירותי פרסומת מאוחדים (שפ"מ), שהייתה בעלת זיכיון לשיווק הפרסום בקול ישראל עבור רשות השידור[23].
בשנת 1996 הקימה בשותפות שווה עם חברת ענני תקשורת את חברת "נגה תקשורת", שהוקמה במיוחד כדי להפעיל את ערוץ הילדים ואת ערוץ 8 במקומה של חברת I.C.P (חברת התוכן של הכבלים), בעקבות החלטה משפטית שאסרה על חברות הכבלים להפעיל ישירות ערוצים[24]. בנובמבר 2000 נרכשה נגה תקשורת על ידי המפיק אביב גלעדי[25],
בשנת 1999 רכשה חברת גמול השקעות 18% מחברת "תיא תקשורת"[26]. בעקבות השקעה זו ביצעה שתי רכישות, חברה לעיצוב אתרי אינטרנט ואת פרימוס עיצוב ואנימציה[27]. בנוסף הוקמה שותפת עם חברת הטלוויזיה "סטאר" של איל התקשורת רופרט מרדוק כדי להתמודד במכרז להקמת ערוצים ייעודיים בישראל ועל הערוץ המסחרי החדש (שנודע אחר כך בשם ערוץ עשר). אך השותפות לא זכתה במכרזים[28].
בספטמבר 2005 רכשה "תיא השקעות" 50% מהזיכיון ל"ערוץ מורשת" מידי קבוצת הירש מדיה, בבעלות שלמה בן צבי[29]. לאחר זמן קצר פרץ סכסוך בין שתי החברות השותפות[30], הערוץ לא הוקם וזכייתה של הקבוצה במרכז להפעלת הערוץ בוטלה בדצמבר 2006[31].
ביוני 2007, נכנסה תיא לראשונה להשקעה בשוק הבריטי, כשרכשה את חברת WTS, חברה העוסקת בשיווק פתרונות טכנולוגיים וציוד לחדרי שידור והפקה[32]. אולם החברה נמכרה בהפסד אחרי שנתיים. במהלך 2010 רכשה תיא 30% מחברת אווסקו הבריטית, חברה ציבורית שהחזיקה בזכויות לתוכנית "מי רוצה להיות מיליונר?"[33]. ביולי 2010, זכתה החברה בתביעה בסך 50 מיליון דולר נגד חברת וולט דיסני בגין אי קיום הסכם[34]. בדצמבר 2013, מימשה את ההשקעה ברווח של 80 מיליון שקל[35].
בספטמבר 2008, הגישה "תיא השקעות" הצעת רכש למניות "תיא תקשורת" והיא נמחקה מהמסחר בבורסה כשנה אחר כך[36].
קריית התקשורת
בשנת 2019 החלה תיא בהקמת "קריית התקשורת" בכפר סבא סמוך לכביש 4 ושכונת כפר סבא הירוקה, התכלול שטח בנוי של 25 אלף מ"ר לאולפני טלוויזיה ומשרדי הפקות בהשקעה כוללת של 150 מיליון שקל[37]. קרייה זו תחליף את שטח אולפני הרצליה, שנמכר לטובת בניית שכונת מגורים חדשה ובה 350 יחידות דיור[38].
חממה לסטארט-אפים
בסוף שנת 2014, השיקה תיא השקעות חממה ללסטארט-אפים בתחום הווידאו בשם "Taya Ventures"[39]. באפריל 2015, ביצעה את ההשקעה ראשונה[40].
קישורים חיצוניים
- תיא חברה להשקעות בע"מ, באתר גלובס
- לידו הפך לתיא, דבר, 27 באוגוסט 1969
- מלכת האמבטיה, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2006
- תיא תקשורת חתמה על הסכם שת"פ אסטרטגי עם סטאר הונג-קונג שבבעלות רופרט מרדוק, באתר גלובס, 25 ביוני 2000