תעודת ארי

תעודה

תעודת אריגרמנית: Ariernachweis) היה מסמך בגרמניה הנאצית שאישר כי אדם היה חבר בגזע הארי המשוער. סמוך לאחר עליית הנאצים לשלטון, החל מאפריל 1933, הנפקת התעודה נדרשה מכל העובדים והפקידים במגזר הציבורי, לרבות חינוך, על פי החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי. זו הייתה גם דרישה עיקרית לאזרחות ברייך השלישי עבור אלה שהיו ממוצא גרמני או דם קשור (הגזע הארי) ורצו להפוך לאזרחי הרייך לאחר שחוקי נירנברג נחקקו בשנת 1935. "שוודי או אנגלי, צרפתי או צ'כי, פולני או איטלקי" הוגדרו "קרוב משפחה" שנכלל תחת "הגזע הארי"[1][2][3] האיראנים נחשבו גם לארים לאחר צו מקבינט היטלר מ-1936, שהכריז על האיראנים כ"ארים טהורי דם".[4]

תעודת ייחוס ארי משנת 1943
תעודת ייחוס ארי
אניטפל המשמש כתעודת ייחוס ארי
עמוד 41: "העיקרון הגזעי / מושג הירידה הארית" ("אנגלי ... או צ'כי, פולני ... דומה לארים")

היו שני סוגים עיקריים:

  • קליינר אריארנצ'וויס (תעודה ארית פחותה) היה אחד מ:
  • שבע תעודות לידה או טבילה (או שילוב של שניהם) (האדם, הוריו וסביו) ושלוש תעודות נישואים (הורים וסבים וסבתות) או הוכחות מוסמכות לכך:
  • תעודת ייחוס ארי (דרכון אב קדמון פשוטו כמשמעו)
  • תעודת ייחוס ארי, טבלת גנאלוגיה מוסמכת
  • שיא ארי גדול (תעודה ארית) נדרש לעמידה בדרישות הרייכסרבופגץ (חוק מורשת מקרקעין) וחברות במפלגה הנאצית. תעודה זו הייתה צריכה להתחקות אחר אילן היוחסין המשפחתי עד 1800 וקציני אס.אס עד 1750 לקציני אס.אס. על פי הרגולציה המחמירה במיוחד של חוק זה שכללה את המטרה של "שמירה על טוהר הדם הגרמני",[5] הזכאים היחידים היו אלה שיכלו להוכיח (עד ה-1 בינואר 1800) כי "לאף אחד מאבותיהם ולא לאבותיהם לא היה דם יהודי או צועני".[6]

רלוונטיות משפטית כיום

בין היתר, התעודה הארית עדיין מוכרת כיום על ידי הרשויות הגרמניות כהוכחה לאזרחות, שכן היא מכילה נתוני לידה ונישואין מאושרים רשמית, הנחשבים כתחליף למסמכים מקוריים מתאימים.

ראו גם

הערות שוליים