Blood and the Moon

הירצחו של קווין או'היגינס שימש כזרז העיקרי אשר הניע את ייטס לחבר את השיר. כסגן הנשיא וכשר הפנים בממשלת קוסגרייב, או'היגינס אכף את חוק כוחות החירום של הצבא. יתרה מכך, הוא אף הוקיע וגינה את פעילותם של שבעים ושבעה הפעילים הרפובליקנים ה"בלתי-סדירים", כולל הסופר ארסקין צ'ילדרס, אשר רבים מהפעילים הללו, היו חבריו האישיים של או'היגינס ואף היו בני בריתו במהלך מלחמת העצמאות האירית. או'היגינס נרצח בירית רובה על ידי פעיל רפובליקני ב-10 ביולי 1927.^[1] כאשר ייטס שמע על דבר הירצחו של או'היגינס, הוא סירב לאכול ובילה את הערב בהליכה לאורך הרחובות עד שהשמש שקעה.^[2]

ת'ור בלילי, המודל הפואטי למגדל המוזכר בשירו זה, היה בניין אנגלו-נורמני בן המאה ה-16 ששימש כטירה ואשר שכן בתחומי נחלת ברונות קילטרטאן, אירלנד. הבניין נקרא במקור "טירת איילנדמור" ו "טירת בלילי", אך ייטס שינה את שמו כאשר הוא רכש את הבניין בשנת 1917 עבור £35. ייטס האמין כי המילה "טירה" הייתה יותר מדי מרהיבה עבור המגדל. הוא החליט אפוא, להשתמש במילה "Thoor" כתחליף ראוי לשם הקודם, מאחר שהמילה הייתה מילה מאונגלזת למילה האירית ל "מגדל", 'túr'.^[3] ייטס מציין את המקום כמקור ההשראה למסגרת השיר. בחלק העליון של המגדל היה חדר חסר שימוש, אשר השרה על ייטס לכתוב על דימוי החדר הריק הנדון בשורות 8-12:^[4]

בשחוק בניתי
סמל רב עוצמה,
כשאני משורר זאת חרוז על גבי חרוז
ובלעג הזמן
הסמל חצי מת בראש.

In mockery I have set
A powerful emblem up
And sing it rhyme upon rhyme,
In mockery of a time
Half dead at the top

בזמן שייטס רכש את המגדל, הוא הכיל בתוכו שבעים ושלוש מדרגות המתוארות בשורות 16-18 של השיר:

אני מצהיר שמגדל זה הוא הסמל שלי; אני מכריז על גרם המדרגות הזה, 
המתעקל, מסתחרר ומתפתל כעל  גרם המדרגות של אבותיי;
בו גולדסמית והכומר, גם ברקלי וגם ברק עברו שם.

I declare this tower is my symbol; I declare
This winding, gyring, spiring treadmill of a stair is my ancestral stair;
That Goldsmith and the Dean, Berkeley and Burke have travelled there

הטירה הייתה מורכבת מארבע קומות. בקומה הראשונה היה חדר האוכל, הסלון נמצא בקומה השנייה. הקומה השלישית הכילה את חדר השינה, והקומה העליונה הכילה את "חדר הזרים" אשר נוסף לו היה גם חדר סודי. נוסף על כך, בקומה זאת של המגדל חלונות גדולים נפתחו לכיוון נהר סטרימסטאון הזורם מלמטה. החלונות מוזכרים בשיר בשורות 43-46:^[3]

על החלון המאובק והנוצץ נאחזים להם, 
כנצמדים לשמי אור הירח,
פרפרי גבנון, פרפרי טווס,
גם זוג עשי לילה טס לו בכנפיו.

Upon the dusty, glittering windows cling
And seem to cling upon the moonlit skies,
Tortoiseshell butterflies, peacock butterflies,
A couple of night-moths are on the wing,

השיר מסודר בארבעה בתים בעלי חוסר סימטריה, המשתנים בגודל ובמבנה. הבית הראשון מכיל שלושה חלקים בני ארבע שורות בעלות מבנה חריזה של אבבא אשר אינם מכילים הפסקות בין השורות. הבית השני מכיל 18 שורות של טקסט המכיל שישה טרצטים ארוכים, כאשר ישנו שימוש בחריזה של aaa, אשר גורמת לבתים להיראות מאוד שונים על הדף מהבתים הקודמים להם ומהבתים הבאים לאחר מכן. הבית השלישי הוא דוזיין, בלוק ריבועי של שתים עשרה שורות של שירה המורכבות מארבע שורות כל אחת ובעלות פנטמטר כשהן שבות על חריזה של אבבא. הבית הרביעי והאחרון חוזר על המבנה של זה הקודם לו.^[5]

ייטס הסביר את מבנה השיר ברומזו כי שורות השיר מסודרות על הדף בצורה חזותית כך שהן ייצגו את התמונות שמתוארות בטקסט. הבית הראשון מסמל את המגדל המוצג בשורה 2. הוא טען שהוא הלחין את השורות האלה, כפי שהן היו אמורות להיראות, ארוכות ודקות על הדף על מנת להשיג את קווי המתאר של המגדל ואת האופן שבו הוא בנוי. הבית השני מייצג את גרם המדרגות ”המתעקל, מסתחרר ומתפתל” המוזכר בשורה 17, מה שיכול להסביר את העובדה כי הבית חסר סימטריה בינות לשורות שלו, אשר נראה כי הן מתרחבות באורכים שונים על הדף בצורה שלא נראתה בבתים האחרים. בתים שלוש וארבע, זהים בצורתם ובמראם על הדף ומייצגים שתי דרכים להסתכל על חלונות המגדל. הבית השלישי מסמל את החלונות הנוצצים מאור הירח החודר מבעד לזכוכית והבית הרביעי מייצג את פנים החדר המאובק אשר בו נאחזים הפרפרים הלכודים.^[6]

על פי מבקר הספרות נורת'רופ פריי, "הדם והירח" מנסה להציג את ההישגים של התרבות באמצעות משל, המתאר את החלק העליון של המגדל כאותו חלק שהחברה בונה ההופך להיות סמל למוות ולריקבון. בשיר, הפרפרים המגיעים לחלק העליון של המגדל, אינם מסוגלים לברוח דרך החלון ונפוצים לכל עבר ברחבי החדר. הבית השני מוקדש לתיאור אמצעים אחרים שמשוררים עשו בהם שימוש כדי לנסות להסביר את הניסיון הפרטי שלהם לבנות מגדלים משלהם כדי לרומם את התרבות דרך שירה רק כדי לגלות את עצמם וג'ונתן סוויפט בפרט, נגררים חזרה "לתוך האנושות".^[7]

היסודות המנוגדים של הדם המתואר בשורה 3, וה"טוהר" של בהירות הירח בשורה 30 מייצגים את הנושא העיקרי של היצירה. פני השטח של הירח נראים כבלתי משתנים, זאת בניגוד לכדור הארץ, אשר הוכתם זה מכבר בדמם של בני האדם כתוצאה מ"הכוח היהיר". כיוון שהשיר מדבר על טהרתם של פני הירח, בבית השלישי, הלן ונדלר מציעה כי השיר מרחיב את הניגוד בין פני הקרקע של הירח לאלו של כדור הארץ, כדי להדגיש את ההבדל בין "בני התמותה לבין הבלתי ניתן להשחתה". עם זאת, היא קובעת בנוסף כי נושא החיים והמוות של השיר הזה משתנה מבחינת המיקוד בבית האחרון כשהמשורר מדבר על הפרפרים הלכודים, אשר "מציג לנו, הקוראים את השיר, את הפאתוס של החיים, ולא את הטבע האלים", כהגדרתה.^[8]

בספרו ייטס, מבקר הספרות הרולד בלום מתאר את השיר כשיר נפלא, אך אמנם תיאטרלי. תוך שהוא מצביע על כך שהבית השני הוא החלק היחיד של השיר הזה אשר נכשל בהשגת המטרה, אותה כינה טירוף "פסאודו-סוויפטיאני".^[9] ונדלר נותנת גם היא את תגובתה שלה, באומרה על הבית השני, כי העובדה היא שהוא הבית היחיד שיש בו הפסקות בין השורות, כמו גם חוסר ההתאמה של צורתו ביחס לבתים האחרים. בלום, לעומתה, משתמש בבעיה הטמונה בבית השני של השיר ואף מדגיש כדי להראות שבשיר ישנם פגמים שאינם קיימים ביצירות אחרות שייטס כתב באותה תקופה וטוען כי בעוד שהשיר מייצג ניסיון כן של המשורר, "העוצמתיות חסרה בו".^[9]