Cmax (פרמקולוגיה)
Cmax הוא הריכוז המקסימלי (השיא) שהתרופה משיגה במדור או אזור-בדיקה מוגדר בגוף לאחר מתן התרופה ולפני מתן מנה שנייה.[1] זוהי מדידה סטנדרטית בפרמקוקינטיקה .
תיאור
Cmax הוא ההפך מ- Cmin, שהוא הריכוז המינימלי (השפל) שהתרופה משיגה לאחר מתן מנה. הפרמטר הפרמקוקינטי הקשור, tmax, הוא הזמן בו נצפה ה-Cmax.[2]
לאחר מתן תוך ורידי, Cmax ו-tmax תלויים מאוד בפרוטוקול הניסוי, מכיוון שהריכוזים תמיד יורדים לאחר סיום העירוי. אבל לאחר מתן פומי, Cmax ו-tmax תלויים בהיקף ספיגת התרופה, בקצב הספיגה ובפרופיל הדיספוזיציה של התרופה, וניתן להשתמש בהם כדי לאפיין תכונות של פורמולציות שונות אצל אותו הנבדק.[3]
תופעות לוואי לטווח קצר של תרופה נוטות להופיע ב-Cmax או בסמוך לה, בעוד שההשפעה הרצויה של תרופה עם משך פעולה מתמשך מתרחשת בדרך כלל בריכוזים מעט מעל ה-Cmin.[דרוש מקור]
ה-Cmax נמדד לעיתים קרובות במאמץ להראות ביו-אקוויוולנטיות (BE) בין מוצר גנרי למוצר מקורי.[4] לפי ה-FDA, זמינות ביולוגית של התרופה (BA) ו-BE מסתמכות לעיתים קרובות על מדידות פרמקוקינטיות כגון AUC ו-Cmax המשקפות חשיפה מערכתית.[5]