איקו קאדונו

קאדונו נולדה ב-1935 במחוז פוקאגאווה (כיום:טוקיו) יפן. כשהייתה בת חמש, נפטרה אמה הביולוגית עקב מחלה, ולעיתים קרובות היא פינטזה על סיפורים שונים כדי להפיג את בדידותה. אביה, שניהל בית עבוט, סיפר לה לעיתים קרובות סיפורים שהמציא. אביה נישא בשנית וזמן קצר לאחר מכן ב-1941 במלחמת העולם השנייה הוא יצא למלחמה. קאדונו התגוררה עם אמה הטרייה ואחיה הצעיר בביתם בקואיווה עד שחזר אביה. בשנתה הרביעית בבית הספר היסודי, פונו ילדי בית הספר לעיר נאגאי, בצפון יפן. היא גדלה עם שישה ילדים נוספים, כולל אחיה למחצה.^[1] קאדונו הצהירה כי החיים במהלך מלחמת העולם השנייה הציתו את אופייה המרדני וכי למלחמה הייתה השפעה עמוקה על האופן שבו היא ראתה את העולם.

לאחר המלחמה חזרה לטוקיו ונרשמה לתיכון אוטסומה לשנה שנייה. היא סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון אוטסומה בשנת 1953 ונכנסה לפקולטה לחינוך של אוניברסיטת ואסדה, המחלקה לשפה וספרות אנגלית.

לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטה עבדה במחלקת ההוצאה לאור של חנות הספרים קינוקוניה ונישאה כשנה לאחר מכן. ב-1959, בגיל 24, לבקשת בעלה שהיה מעצב פנים, היגרה לברזיל לשנתיים. בהמלצת אחד המרצים שלה באוניברסיטה היא החלה לכתוב. היא כתבה סיפור עיון בשם "ברזיל והחבר שלי לואיזינו" המבוסס על חייה באותה תקופה, על ילד ברזילאי שאוהב לרקוד סמבה. הספר יצא לאור בשנת 1970.^[2]

היא פרסמה כמעט מאתיים יצירות, בעיקר ספרים לילדים, ובהם ספרי תמונות ויצירות פרוזה לילדים גדולים יותר, וכן אוספי חיבורים.^[1]

ספר הילדים המצליח הראשון שלה, שפורסם "השודד בלה בלה" (Ôdorabô Bula Bula shi) יצא לאור ב-1981.^[3]

ב-1985 היא פרסמה את רומן הילדים "שירות המשלוחים של קיקי" (Majo no Takkyūbin ,魔女の宅急便) על מכשפה צעירה בהכשרה שמתחילה שירות משלוחים בעיירת החוף קוריקו. הספר זכה במספר פרסים, ביניהם פרס נומה לספרות ילדים, פרס תרבות הפרסום של שוגקוקאן ורשימת הכבוד של IBBY. הוא עובד לסרט באותו שם על ידי הייאו מיאזאקי בשנת 1989 והפך לאחד מסרטיו הפופולריים ביותר.^{[1] [4]} הספר עובד גם לסרט לייב אקשן ב-2014, בבימויו של טאקאשי שימיזו.^[5] היא כתבה שמונה ספרי המשך לספר על קיקי.^{[6] [7]}

ב-2023 הוכרז על פתיחת מוזיאון ספרות הילדים על שם איקו קאדונו מחוז אדוגווה ביפן.

• שירות המשלוחים של קיקי (1985)
• Majo no Takkyūbin 2: Kiki to Atarashii Mahō (1993)
• Majo no Takkyūbin 3: Kiki to mō Hitori no Majo (2000)
• Majo no Takkyūbin 4: Kiki no Koi (2004)
• Majo no Takkyūbin 5: Mahō no Tomarigi (2007)
• Majo no Takkyūbin 6: Sorezore no Tabidachi (2009)
• Majo no Takkyūbin Tokubetsu-hen: Kiki ni Deatta Hitobito (2016)
• Majo no Takkyūbin Tokubetsu-hen 2: Kiki to Jiji (2017)
• Majo no Takkyūbin Tokubetsu-hen 3: Keke to Hanbun Majo (2022)

• Aku Ingin Makan Spageti (1979)
• המרק של סבא (1989), עם המאייר סאטומי איצ'יקאווה^[8]
• סרדה דה גנקי (2005)

קאדונו זכתה בפרס הנס כריסטיאן אנדרסן לכתיבה לשנת 2018.^[9][1] השופטים תיארו את עבודתה כבעלת "קסם וחמלה בלתי ניתנים לתיאור" ושיבחו את הדמויות הנשיות מעוררות ההשראה שלה כ"בעלות הגדרה עצמית ויוזמת באופן מיוחד".^[9][10]

• אתר האינטרנט הרשמי של איקו קאדונו (ביפנית)
• איקו קאדונו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• איקו קאדונו, באתר MusicBrainz (באנגלית)