אריסטובולוס מאלכסנדריה

תקופת חייו

אריסטובולוס נזכר בספר מקבים ב' כבן למשפחת כהנים וכמקורב למלך מצרים תלמי השישי פילומטור, שמלך בשנים 180–145 לפנה"ס.^[4] מקבים ב' נפתח בשתי איגרות מיהודי ארץ ישראל אל יהודי מצרים. בראש האיגרת השנייה נכתב:

”[היהודים] אשר בירושלים וביהודה ומועצת הזקנים ויהודה אל אריסטובולוס מורה המלך תלמי אשר הוא מזרע הכהנים המשוחים וליהודים אשר במצרים שלום”.^[5]

איגרת זו מופיעה ללא תאריך, אולם היא נכתבה כנראה מספר ימים לפני חידוש העבודה בבית המקדש לאחר גזירות אנטיוכוס, ביום כה בכסלו שנת 164 לפנה"ס.^[6]מן ההקבלה בין שני האישים הנזכרים בראש האיגרת, משתמע שאריסטובולוס מילא תפקיד ייצוגי או הנהגתי בקרב יהודי מצרים, בדומה לתפקידו של יהודה המקבי בקרב יהודי ארץ ישראל.^[7]

שגיאות בזיהוי שמו ותקופתו

בתרגום הלטיני של טיראניוס רופינוס לתולדות הכנסייה של אוסביוס מקיסריה, הוא נקרא בטעות "אריסטובולוס מפניאס" (Αριστόβουλος του Πανέα), תרגום שגוי של "המעולה" (ὁ πάνυ) ביוונית.^[8] בגוף הדברים הכתוב בידי אוסביוס, מצוטטת טעות של ההיסטוריון הנוצרי בן המאה ה-3 אנטוליוס איש לאודיקיאה (אנ'), שהביא מסורת לפיה אריסטובולוס היה בין שבעים החכמים שתרגמו את התורה ליוונית (תרגום השבעים) בימי תלמי השני פילדלפוס (במאה ה-3 לפנה"ס). הטעות בתרגום השם שרד, וכך נקרא אף שם הערך שבאנציקלופדיה בריטניקה "אריסטובולוס איש פניאס".^[9]

דברי אריסטובולוס במקורם לא השתמרו ואין בידינו כתבי יד ישנים שלמים ממנו, אך ציטוטי קטעים מדבריו השתמרו בספרי ההיסטוריונים הנוצריים קלמנס מאלכסנדריה ואוסביוס מקיסריה, ובהם גם תיאור פעלו ותולדותיו של אריסטובולוס לפי רישומו של ההיסטוריון הקדמון אנטוליוס איש לאודיקיאה (נקרא "זרחיה" בספרות העברית המשכילית, מת בלטקיה שבסוריה בשנת 283 לספירה). מתוך קטעים אלה ניכר תוכן דבריו של אריסטובולוס בספרו, ששמו המשוער הוא "ביאורים לתורת משה".^[10][2]

שני קטעים נכבדים מתוך ספר זה, עם פירושים על ספר בראשית וספר שמות השתמרו בספרו של אוסביוס "הכנה לבשורה" (החל להיכתב בשנת 313).^[11][12]בכרך 13 פרק 12 הוא מצטט את אריסטובולוס: "על צפונות היקום ועומקו ובענייני האמונות והדעות ועל כלל השלטון ועל הרווחה ועל העקרונות ועל מספר העולמות זהו תמיד משה בכל מקום בתורה הקדושה שכתב משה".

דברי אריסטובולוס בספרו של אוסביוס כוללים את הקטעים המצוטטים בספרו של קלמנס (מת בירושלים בשנת 215), הראשון מאבות הכנסייה שטען שמחשבת הפילוסופים היוונים הגיעה מהיהודים והתורה שבידם.^[13] קטעים נוספים מדבריו שובצו בחלקים אחרים של הספר.^[14] בספר אחר של אוסביוס, תולדות הכנסייה, השתמר גם קטע קצר העוסק בזמנו של חג הפסח באביב, המצוטט מפי אנטוליוס מלאודיקיאה וכולל תיאור קצר על פועלו של אריסטובולוס והיותו מהחכמים שכתבו את תרגום השבעים.^[10]

טענת מקורה היהודי של הפילוסופיה היוונית

אריסטובולוס הוא ראשון הפילוסופים הידועים לנו, שטען כי עיקרי הפילוסופיה והמטפיזיקה היווניות נבעו ממקורות יהודיים. אריסטובולוס טען, כ-150 שנה לפני פילון האלכסנדרוני, שלא רק שהמשוררים היווניים העתיקים ביותר, הומרוס, הסיודוס, אורפאוס וכו', אלא אף הוגי הדעות היווניים המוערכים ביותר, ובמיוחד אפלטון, רכשו את רוב חוכמתם מחכמים יהודים ומכתבים עבריים עתיקים.^[14]

רושמי רשומות נוצרים שחיו כמאתיים שנים אחריו, אימצו עמדה דומה לזו, כאמור דוגמת קלמנס מאלכסנדריה, שציטט את דברי נומניוס מאפאמיאה, אשר חי מעט לפני אריסטובולוס (במאה ה-2 לספירה): "מהו אפלטון אם לא משה הדובר יוונית אטית"?^[15]

יישוב הפילוסופיה היוונית עם המקרא

אריסטובולוס היה בין הפילוסופים היהודים האלכסנדרונים המוקדמים ביותר, ששמו להם למטרה ליישב ולזהות את התפישות הפילוסופיות היווניות עם הדת היהודית. חיבורו נקרא, ככל הנראה, "פרשנויות על כתבי משה". קטעים מעטים בלבד שרדו מכתביו, אך אלו ארוכים ושלמים ומספיק נותר בהם כדי להסיק על תוכן כתביו.^[10]