הומרוס

במשך מאות שנים התווכחו מלומדים על השאלה האם היה אדם בשם הומרוס. אם אמנם חי, כיצד חי וכיצד חיבר את שירותיו? נראה ששתי השירות מבוססות על מסורות ואגדות פחות מלוטשות שהיו קיימות שנים רבות לפני הומרוס. האם האיש חיבר את השירות, או שמא אסף וההדיר קטעי שירה עממיים?

ניתוח האיליאדה והאודיסיאה מבחינת מבנה ואוצר מילים מראה שהשירות מכילות ביטויים קבועים ונשנים; לפעמים שורות שלמות חוזרות ונשנות. האם היו השירות הללו שירה אורו-פורמולאית, כלומר שירת על-פה נוסחתית, שחיבר המשורר במקום באמצעות אוסף קטעים וביטויים עממיים ששינן? החוקרים מילמן פארי ואלברט לורד הראו שמסורת על-פה כזו, שהיא זרה לתרבות הספרות המודרנית, אופיינית לשירה האפית בתרבויות טרום-אורייניות.

באור זה, גדולתו של הומרוס היא שמופע השירה שלו תועד ונשמר. ייתכן שהיו מאות משוררים אפיים בתקופת הומרוס, שביצעו מאות גרסאות של האפוסים, אך רק גרסה אחת של שני האפוסים הללו נשתמרה עד ימינו.

הידוע ואף המשוער על חייו כה מועט, עד שמלומדים נוהגים להתבדח באומרם שהשירות "לא נכתבו על ידי הומרוס, אלא על ידי אדם אחר בשם זה", והמלומד ריצ'מונד לאטימור (Lattimore), שאף תרגם את האפוסים לאנגלית, קרא למאמר "הומרוס: מי היא?". סמואל באטלר אף שיער ספציפית שמדובר באשה סיציליאנית צעירה שחיברה את האודיסיאה (אך לא את האיליאדה),^[1] וגם רוברט גרייבס בספרו "Homer's Daughter" ‏(1955) ואנדרו דלבי ב-"Rediscovering Homer"‏ (2006) העלו רעיון דומה.^[2]

שאלה נוספת היא האם לעלילות יש ביסוס עובדתי. בתקופה ההלניסטית (המאה השלישית לפני הספירה עד המאה הראשונה לפנה"ס), פרשני האפוסים החלו לבחון סתירות בטקסט. מלומדים מודרניים ממשיכים בעבודה זו.

חפירותיו של היינריך שלימאן בסוף המאה התשע-עשרה הביאו את המלומדים למסקנה שייתכן בסיס היסטורי למלחמת טרויה. מחקרם של פארי ולורד על האפוס האוראלי בשפה הסרבו-קרואטית ובניבים טורקיים הראה ששירות ארוכות עשויות להישמר היטב בתרבויות אוראליות עד שייכתבו. פענוח השפה הקווית ב' (Linear B) בשנות החמישים על ידי מייקל ונטריס ואחרים שכנע חוקרים שיש המשכיות לשונית בין כתבים מיקניים מהמאה השלוש-עשרה לפנה"ס לבין השירות האפיות של הומרוס.

הומרוס היה מוכר אף בקרב היהודים בארץ ישראל בתקופה ההלניסטית ובתקופה הרומית, זאת אנו למדים מאזכורו מספר פעמים אצל יוסף בן מתתיהו^[3] ובכתבי חז"ל.^[4][5]

אחת מהן היא המשנה הבאה:

אומרים צדוקים, קובלין אנו עליכם פרושים, שאתם אומרים, כתבי הקודש מטמאין את הידיים, וספרי המֵירָס^[6] אינם מטמאין את הידיים.אמר להם (רבן יוחנן בן זכאי), אף כתבי הקדש לפי חיבתן היא טומאתן, וספרי המֵירָס שאינן חביבין אינן מטמאין את הידיים.

— משנה, מסכת ידים, פרק ד', משנה ו'

וכן בתלמוד ירושלמי:

רבי עקיבה אומר, אף הקורא בספרים החיצוניים כגון ספרי בן סירא וספרי בן לענא אין לו חלק לעולם הבא, אבל ספרי המֵירָס וכל הספרים שנכתבו מכאן והילך - הקורא בהן כקורא באיגרת

— ירושלמי, סנהדרין י א

• נתן שפיגל, הומרוס, הוצאת י"ל מאגנס, ירושלים, תשמ"ט. זהו הספר המקיף ביותר בעברית על אודות הומרוס.
• ז'קלין דה רומיי, הומרוס, תרגם מצרפתית - מרדכי שניאורסון, מבוא - יוחנן גלוקר, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1993.
• מרגלית פינקלברג, הומרוס, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2014.(הספר בקטלוג ULI)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הומרוס
טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:הומרוס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הומרוס

• הומרוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• כתבי הומרוס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

• הומרוס, ברשת החברתית Goodreads
• כתבי הומרוס בפרויקט בן-יהודה
• איילת רובינסון מקריאה את סיפור קירקה של הומרוס, באתר כתב העת אורות
• יעל רנן, ספרות המערב: 1.1 איליאדה; 1.2 אודיסאה; 1.3 סיזיפוס
• הומרוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הומרוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• הומרוס, דף שער בספרייה הלאומית