בזיליקת סן מרינו
בזיליקת סן מרינו (באיטלקית: Basilica di San Marino) היא בזיליקה קתולית בעיר סן מרינו, המשמשת ככנסייה המרכזית והחשובה בעיר. היא מוקדשת לקדוש המגן של העיר והמדינה, מרינוס הקדוש, אשר לפי המסורת התיישב במקום בשנת 301 וייסד את הקהילה הנוצרית, שהייתה עם השנים לרפובליקה של סן מרינו.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בזיליקה זוטרה, קו-קתדרלה  |
| מיקום | סן מרינו |
| מדינה | סן מרינו |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1855 |
| תאריך פתיחה רשמי | 1855 |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות נאו-קלאסית |
| קואורדינטות | 43°56′14″N 12°26′49″E / 43.937222222222°N 12.446944444444°E |
(למפת סן מרינו רגילה) | |
  | |
היסטוריה
במקום בו שוכנת הבזיליקה ניצבה קודם לכן כנסייה כפרית המכונה בלטינית "פלביס" (Plebis) ובאיטלקית "פייווה" (Pieve)[1]. כנסייה זו שהוקדשה למרינוס הקדוש, ניצבה במקום כבר במאה ה-4, והעניקה את שמה לכיכר הקתדרלה המכונה "פיאצלה דומוס פלביס" (piazzale Domus Plebis - כיכר בית הכנסייה הכפרית"). הכנסייה נזכרה לראשונה במסמך משנת 530 ושוב ב-855; ואילו המסמך הראשון שעסק בה באופן ישיר הוא מ-31 ביולי 1113[2].
בתחילת המאה ה-19 היה מצבה של הכנסייה מדורדר, והיא נהרסה ב-1807. ב-24 ביולי 1825 החליטו פרנסי העיר על הקמתה של כנסייה חדשה, והעבודות החלו כשנה לאחר מכן. ב-1835 הושלמה הקמתה של הכנסייה החדשה, וב-5 בפברואר 1838 הוא נחנך, אך הקדשתו נעשתה רק ב-1 ביולי 1855[3]. ב-21 ביולי 1926 העלה האפיפיור פיוס האחד עשר את הכנסייה למעמד של בזיליקה משנית. ב-29 באוגוסט 1982 ביקר האפיפיור יוחנן פאולוס השני בבזיליקה.
המבנה
הבזיליקה שוכנת בקצה הצפוני של העיר, על מורדותיו הצפון-מערביים של הר טיטאנו, וחולשת על העיר כולה ועל כיכר החירות (Piazza della Libertà) הסמוך לה. היא הוקמה בסגנון נאו קלאסי, וכנסיית פטרוס הקדוש (Chiesa di San Pietro) צמודה אליה ממזרח. מגדל הפעמונים שמימין הוקם במאה ה-17 בסגנון רומנסקי ושרד מהכנסייה הקודמת. בחזית המבנה ניצב פרונאוס שבו שמונה עמודים עם כותרות קורינתיות, ומעליהם ארכיטרב ואפריז הנושא את הכיתוב הלטיני:
"DIVO MARINO PATRONO ET LIBERTATIS AUCTORI SEN. P.Q"[4]
"למרינו השמיימי, מגן ומייסד החירות. (מן) הסנאט והעם"
בפרונאוס כיור הטבלה ושלושה שערים המובילים אל אולם הבזיליקה שבו שלוש ספינות. שישה-עשר עמודים הנושאים כותרות קורינתיות ערוכים בצורת חצי עיגול באפסיס. בכנסייה שבעה מזבחים והמזבח המרכזי מעוטר בפסל מרינוס הקדוש. מתחת למזבח שמורים שרידיו של הקדוש שהתגלו ב-3 בספטמבר 1586, וחלק מהם נתרמו ב-1595 לאי ראב בקרואטיה, מקום מוצאו של הקדוש. חלק מגולגולתו של הקדוש שמור בתיבת כסף וזהב המונחת מאז 1602[5] לימין המזבח; ומשמאלו כתרם של מושלי סן מרינו מהמאה ה-17. עוגב הכנסייה הוא מ-1883.
