בתיה סגל-פיק

מעצבת ישראלית של תפאורה לתיאטרון ולטלוויזיה

בתיה סגל-פיק (נולדה ב-1969) היא מעצבת תפאורה לתיאטרון ולטלוויזיה ישראלית.

בתיה סגל-פיק
לידה1969 (בת 55 בערך)
ראשון לציון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירהעיצוב במה עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המתנה של ג'ק, תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, 2018
המתנה של ג'ק, תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, 2018
פלאשדנס, תיאטרון תל אביב, 2019
פלאשדנס, תיאטרון תל אביב, 2019

ביוגרפיה

בתיה סגל-פיק נולדה וגדלה בראשון לציון. הוריה הכירו בשנת 1966 בתיאטרון הבימה בהפקת "אוליבר טוויסט". אביה, אלברט סגל, היה מנהל מחלקת תלבושות ואביזרים בתיאטרון הבימה בין השנים 1965 ל-1987. אמה, נילי אמיר-סגל (במקור בליך), הייתה שחקנית, ולאחר מכן מורה ללשון ומשוררת.

בילדותה נחשפה להצגות רבות וכן להתרחשות מאחורי הקלעים בשל עבודתו של אביה בתיאטרון, דבר אשר השפיע עליה רבות.

את שירותה הצבאי עשתה בנח"ל בקיבוץ סופה ונחל עוז ולאחר פירוק הגרעין אליו השתייכה שירתה כשרטטת.

ב-1990, לאחר שירותה הצבאי, הצטרפה להפקת הסרט "לא בלי בתי" בכיכובה של סאלי פילד בתפקיד אסיטנטית של המחלקה האומנותית[1]. כך נחשפה לעבודתו המעצב האומנותי - טוני פראט (אנ') - היכרות אשר הובילה אותה ללימודי עיצוב תפאורה.

בין השנים 19911993 למדה לתואר ראשון במסלול עיצוב במה של החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.לאחר סיום לימודיה המשיכה ללימודי פילוסופיה של הדתות באוניברסיטת תל אביב ולימודי עיצוב פנים באוניברסיטה הפתוחה לצד עיצוב תפאורה עבור הפקות לילדים ולנוער הן בתיאטרון והן בטלוויזיה.

משנת 1995 החלה לעצב תפאורות עבור הפקות לילדים.

נשואה למיכאל פיק.

עבודות נבחרות

פרסים ומועמדויות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

🔥 Top keywords: עמוד ראשיטל שמייםמיוחד:חיפושמלחמת חרבות ברזלמיוחד:שינויים אחרוניםאנדרטת חץ שחורעדן גולןברידג'רטוןדרגות צה"לעופר וינטרסבאלברדאירוויזיון 2024יואב גלנטאהרן מגדישראלספירת העומרדני קושמרוחטיבת הצנחניםאיל וולדמןחטיבת ביסלמ"חפרשת אמורהפועל ירושלים (כדורסל)מלחמת העצמאותמיוחד:רשימת המעקבגביע המדינה בכדורסלהקוטב הצפונימתקפת הפתע על ישראל (2023)עוצבת האשגולדה מאיריניב פולישוקישראלים זוכי פרס נובלמלחמת יום הכיפוריםל"ג בעומרדוב קוטבמוניקה סקסI24NEWSדוד בן-גוריוןרומן גופמןקלדוניה החדשה