החברה למורשת הלאומית של איראן

תחילת המאה ה-20 באיראן הייתה תקופה של גילוי וחקר בארכאולוגיה האיראנית, כמו גם תקופה של שינוי חברתי ופוליטי. המהפכה החוקתית של 1906 זעזעה את תפיסת השליטה המוחלטת של המלך בחברה. היא יצרה פרלמנט איראני והפחיתה את כוחו של המונרך.^[2]המהפכה החוקתית הייתה במובנים מסוימים הביטוי הפוליטי הראשון של המרחב הציבורי, אותו ניסחו בשקידה ובנחישות המשוררים והמשכילים, שהיו אז מחוץ תחומי החצר הקג'ארית.^[3]העניין הזר בארכאולוגיה ובהיסטוריה האיראנית הגיע לשיאו עם כמה חוקרים ידועים מצרפת, אנגליה ורוסיה שהתחרו על השליטה. צרפת בפרט הייתה בעלת השפעה רבה בשימור החפצים האיראניים ולמעשה הגופים הצרפתיים המעורבים הפגינו עניין בהיסטוריה ובארכאולוגיה הפרסית, ובמקביל חששו שהחפצים הללו יתפזרו וימכרו.^[4]צרפת מילאה תפקיד חשוב בהגנה על חפצי אמנות איראניים, אך למרבה האירוניה היא גם רצתה מונופול מוחלט עליהם.^[5]הארכאולוג הצרפתי הנודע ז'אק דה מורגן הוא זה שהציע בשנת 1897 לנאסר א-דין שאה את הרעיון של הקמת המוזיאון הלאומי של איראן בטהראן.

מטרת החברה הייתה לשמר את המורשת האיראנית, להגן עליה ולקדמה באופן כללי, אך היא התמקדה בשלושה היבטים: 1) הקמת מוזיאון וספרייה בטהראן והפסקת הפעילות הארכאולוגיה הצרפתית באיראן; 2) זיהוי ורישום תקינים של כל הפריטים והמבנים שהיו זקוקים לתיקון או לקטלוג; 3) הכנה ורישום של כל העתיקות שברשות הממשלה או קבוצות אחרות הנוגעות להיסטוריה של איראן העתיקה.^[6]מטרה נוספת הייתה גיוס כספים מהפרלמנט האיראני כדי לסייע בהשלמת יעדע החברה.

פרויקטים אדריכליים

הקבוצה הצליחה להשיג מספיק כספים מהפרלמנט האיראני כדי לשפץ ולבנות את קבר פירדוסי^[7] וכן להיות גורם משפיע בעיצובו ובשימוש בסגנון האדריכלי האחמני. הפרויקט החל ב-1928 והסתיים ב-1934 במועד המתאים כדי לחגוג את חגיגת האלף לכבוד פרדוסי (אנ'). הקבוצה התרחבה והיה לה קשר הדוק לדמויות חילוניות, ביניהם עבד אל-חוסיין תימורתאש וקיי-ח'וסרו שאהרוח'. חברי הקבוצה הרשמיים והשותפים הנלווים היו חיוניים לתהליך קבלת ההחלטות ולמעשה השפיעו זה על זה לעיתים קרובות. לחברה למורשת איראן הייתה גם מעורבות רבה בהקמת קברו של אבן סינא (מאוזוליאום של אבן סינא) בהמדאן בשנת 1944.^[8]הקבוצה הייתה מעורבת גם בהקמת המאוזוליאום של סעדי שיראזי בשיראז, איראן, המאוזוליאום נאדיר שאה ומוזיאון במשהד, המאוזוליאום של באבא טאהר, בהמדאן, וקברו של עומר ח'יאם בנישאפור.^[9]

השפעה לשונית

למרות שבעיקרה עסקה באדריכלות ובארכאולוגיה, החברה למורשת הלאומית של איראן דגלה גם בהחייאת השפה הפרסית. מהלך מרכזי אחד היה ניסיון להוציא מן השימוש מילים שנשאלו מערבית והחלפתן במילים פרסיות ישנות או חדשות. למרות שהחברה הייתה מעורבת בפרסומים והסברה למען שפה פרסית אחידה יותר, היו אלה אינטלקטואלים כמו צאדק כיא ואבראהים פורדאווס שבאמצעות פרסומיהם, וההתמקדות שלהם בשאהנאמה של פרדוסי יצרו אוצר מילים פרסי שהיה מבוסס בעיקר על פרסית עתיקה, פרסית אמצעית ופרסית חדשה.^[10][11]

עבודות ארכאולוגיות

הטבלה הבאה מציינת את רשימת האתרים שהוקמו או שוקמו על ידי החברה למורשת הלאומית באיראן:

מבנים ומתחמים ששופצו בעזרת היברה למורשת הלאומית של איראן^[9]

אישיות	מיקום המאוזוליאום	מצב נוכחי	תאריך בנייה	פירוט שינויים/שיפורים
פירדוסי	טוס		1934	הקבר הישן היה מבנה קטן בצורת כיפה עם בעיות יסוד. הוקם מבנה מרובע חדש עבור קבר פירדוסי
סעדי שיראזי	שיראז		1952	היה צורך בחיזוק יסודות המבנה ושיפוצו הכללי
באבא טאהיר	המדאן		1970	המבנה הישן היה קטן, והיו לו בעיות מבניות
עומר ח'יאם	נישאפור		1962–1963	בניית מתחם הקבר החדש עם גן פרסי סביב לו
נאדיר שאה	משהד		שנות ה-40	תיקון נרחב והוספה של מבנים ופסלים חדשים בהוראת רזא שאה פהלווי בשנות הארבעים, בעיקר כדי לשקם את הנזקים שנגרמו למבנה בעקבות ההפצצות האוויריות הרוסיות ב-1912[12]
אבן סינא	המדאן		1952	בניית מתחם קבר חדש במרכז כיכר אבו עלי סינא
כמאל אל-מולכ	נישאפור		1940	בניית ממבנה קבר חדש
פריד א-דין עטאר	נישאפור		שנות ה-50	תיקון מבנה הקבר הקיים שנבנה על ידי עלי-שיר נוואי במאה ה-16[13]
סאיב תבריזי	אספהאן		שנות ה-50	שיפוץ מבנה קבר קיים
רוזביהאן בקלי	שיראז	-	שנות ה-50	שיפוץ היקפי
מולא חוסיין ועז כשפי	סבזוואר		שנות ה-50	שיפוץ ותוספת